מי שמעיין מדי פעם בעיתונות הכלכלית ראה שהתיאור "הבנק הגדול בישראל" מתלווה לבנק הפועלים. אתמול התברר כי בסוף יום המסחר נקבע שווי השוק של לאומי על 26.23 מיליארד שקל - ב-70 מיליון שקל (0.25%) יותר משוויו של הפועלים. זו הפעם הראשונה מאז סוף שנות ה-70 שהמסחר מסתיים כששוויו של לאומי גבוה משל הפועלים.
בניגוד לחברות "מספר 2" אחרות, שכלל אינן מכוונות להיות מובילות השוק, בלאומי תמיד שאפו להגיע למעמד של הבנק הגדול בישראל. עד כדי כך, שלפני שנים לא רבות זכה לאומי לכינוי הלא מחמיא ME Too-Leu, על משקל - Me Too וזאת על שום אימוץ מדיניות דומה לזו של הפועלים.
אלא שמניית לאומי הוסיפה 16% מתחילת 2007, לעומת תשואה של כ-8% בלבד למניית הפועלים. זאת, אחרי שב-2006, שהיתה שנה רעה למניות הבנקים, הוסיף לאומי 1.5% לערכו. הפועלים איבד באותה שנה 2.6%.
למי יש גדול יותר?
על אף הקרבה בשווי השוק, יש עוד כמה פרמטרים שמזכים בתואר "הבנק הגדול בישראל". נכון למחצית 2007, מעניק לאומי אשראי לציבור בהיקף של 194 מיליארד שקל, לעומת 191.7 מיליארד שקל בהפועלים. לאומי גם מחזיק פיקדונות מהציבור בהיקף של 236.5 מיליארד שקל, לעומת 225 מיליארד שקל בבנק הפועלים. הונו העצמי של בנק לאומי הוא 19.65 מיליארד שקל, לעומת 19.2 מיליארד שקל בבנק הפועלים.
ההפרש בין הבנקים ניכר גם בדו"ח רווח והפסד. כך, למשל, הרוויח בנק לאומי 1.83 מיליארד שקל במחצית הראשונה של 2007, לעומת רווח של 1.637 מיליארד שקל לבנק הפועלים. גם בחינת הרווח מפעולות רגילות בלבד (בניכוי רווחים חד פעמיים), מעלה כי לאומי הרוויח במחצית 1.57 מיליארד שקל, לעומת 1.4 מיליארד שקל של הפועלים.
סעיף ההכנסות גבוה דווקא בבנק הפועלים, שמוביל גם בתשואה על ההון מפעולות רגילות. גם בתשואה מפעילות שוטפת מציג הפועלים עדיפות ברורה עם תשואה של 15.4% ב-2006, לעומת תשואה של 9.1% בלבד בלאומי.
לעומת הפועלים, שהשליטה בו היא של שרי אריסון, לאומי הוא הבנק היחיד בישראל שבעלת השליטה בו היא המדינה ולא גוף פרטי. לפני כשנה נכשל ניסיון להפריט את הבנק ולמכור את גרעין השליטה בו לקרנות הגידור סרברוס וגבריאל. בימים אלה ממשיכים באוצר בניסיונות לאתר גוף בינלאומי שירכוש את השליטה בבנק.