איתי לנדסברג, מנהל מחלקת התעודה של ערוץ 1: "אני מקווה שהתקופה השחורה מאחורינו"

בפסטיבל ראש פינה, שהתקיים לפני שבועיים, השתתף איתי לנדסברג, מנהל מחלקת התעודה של ערוץ 1, בפורום שניהלה אילנה דיין, וחש מותקף. עמנואל הלפרין היה בין המתקיפים. "הוא התלונן על כך שפעם נעשו דברים בעלי ערך היסטורי בערוץ 1 והיום כבר לא", מספר לנדסברג.



לדעתו, זה נובע מ"אוטומטיזציה גם כשלא רואים". כי באותו שבוע, הוא מפרט, שודר ביום ראשון במסגרת "הסיפור האמיתי" הסרט "קורי עכביש", סרט על דני הרן, שנוגע בשאלת החטופים ממלחמת לבנון השנייה; ביום שני היה תחקיר על תאיר ראדה, הילדה שנרצחה בצפון הארץ, ב"מבט שני"; ביום רביעי שידרו את הסרט "רבין" (ששודר פעם אחת בעבר) לציון יום השנה להירצחו, וביום חמישי היה פרק על נשיא בוליוויה במסגרת הסדרה המעולה "למה דמוקרטיה?" המשודרת ב-200 מדינות ובהן ישראל.



השבוע ההוא לא היה יוצא דופן. באחרונה העלתה מחלקת התעודה של ערוץ 1 את לוח השידורים שלה לשנה הקרובה, והוא מגובש, מעניין ולפעמים אף אמיץ, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בגוף ממלכתי. בעיקר הוא בולט על רקע הדלות של שאר תכני הערוץ. בימים ראשון ושני בשבוע הקרוב ישודרו, למשל, שני סרטי תחקיר ששמם "השיטה של פוטין", על נשיא רוסיה. בשיחה שהתקיימה בסינמטק תל אביב מיד אחרי הקרנת בכורה של סרט אחר שישודר בקרוב בערוץ, "איך את מעזה?", על חולת אי-אל-אס שלמרות קשיי המחלה ילדה שני ילדים, לנדסברג מציין גם את "מדינת היהודים", הסדרה של מודי בר און וענת זלצר, את "אבידניום" של דוד אבידן ואת "המסתערבים", ששודרו בעבר. "לדעתי אלה נכסי תרבות".



לנדסברג מילא במשך השנים תפקידים מגוונים בערוץ 1, בהם עורך "פוליטיקה". ממארס 2003 הוא מנהל את מחלקת התעודה ובימים אלה גם עורך ומגיש את "מבט שני". הוא מתקומם נגד התגובה הפבלובית של הכפשת הערוץ, שנהיה מטרה קלה לביקורת; במיוחד, הוא מדגיש, כאשר מבקרים את העובדים ולא מבינים כיצד ירדו לטמיון מאות מיליוני שקלים על טעויות (כמו הערוץ הלווייני, פרויקט של יוסף בראל, מנהל רשות השידור לשעבר, המכעיס אותו במיוחד).



האחריות של הצופה



התוכניות שציין הן גם סוג הטלוויזיה שהוא רוצה לראות, "משהו שיגרה את הסקרנות שלי. לא משהו שכאשר אסגור את הטלוויזיה לא אזכור מה ראיתי. ערוץ 1 צריך לדבר אל הסקרנות התרבותית והאינטלקטואלית של הצופים, לתת להם ידע, שבלי הטלוויזיה לא היו מגיעים אליו. רן גלינקא, המנכ"ל הזמני של רשות השידור, הגדיר את תפקידו של הערוץ הציבורי 'להביא את מרב המידע לציבור על מנת שיקבל החלטות מושכלות על חייו'. זה התפקיד של דמוקרטיה".



יש משהו באמירה הזאת שמזכיר תפישות ישנות של טלוויזיה חד-ערוצית, שבאה לחנך את הציבור ושידוריה הסתיימו ב-21:00 כדי שהפועלים יוכלו לקום בבוקר לעבודה. אלא שהיא נאמרת כיום, ב-2007, במציאות רב-ערוצית, שבה למי שרוצה להתבדר יש אין-ספור אפשרויות. או כדברי לנדסברג, "אחר כך ישנה הבחירה של הצופה. אם הוא בוחר לראות את 'כוכב נולד' זאת אחריותו".



בכל מקרה, הערוץ הציבורי אינו אמור להיות רק ערוץ תיעודי, וכרגע אין מה שיוביל אל תוכניות התעודה המשודרות בו ואין גם תוכניות שהצופים נשארים מולן אחר כך. "ערוץ שידור ציבורי צריך להיות מורכב מתעודה, דרמה, חדשות ותרבות, וצריך שיהיה תמהיל כזה כל יום", מציין לנדסברג, "אבל מגוון השידורים לאורך השנים איכזב, והוא מאכזב גם היום. אם ייתנו תקציב קבוע ואפשרות לתכנן שנתיים-שלוש קדימה, אפשר יהיה לשפר את המצב". בתחומים כמו הדרמה "או תוכנית בידור טובה לערב שבת", הוא מוסיף, תידרש עוד שנה לפחות עד שתהיה תזוזה של ממש בערוץ.



הוא דוחה את הקביעה כי בשביל רבים מן הצופים הערוץ לא קיים כלל על השלט. הוא מראה נתונים שלפיהם הסרט התיעודי "תמוז", על הפצצת הכור בעיראק, משך צופים רבים בשני השידורים שלו, יחד עשרות אחוזים. אבל הוא מזכיר כי מאחורי הערוץ "שלוש שנים קשות של התנכלויות, של מאבקים על דרך של השידור הציבורי, על מקום עבודה. עיתונאים עמדו מול אדם כוחני, שלצערי הוביל חלק מהגופים שהיו צריכים לפקח למחוזות אחרים. הרבה כספים ירדו לטמיון, עיתונאים שהלכו לא חזרו". ומנגד, הוא מוסיף, "כל שבריר של אחוז רייטינג שהערוצים המסחריים לוקחים מאתנו מיתרגם אצלם לכסף".



האיש הכוחני הוא יוסף בראל, יו"ר רשות השידור לשעבר, שעמו היו ללנדסברג, כמו לרבים מעיתונאי הערוץ, עימותים רבים. לאחר הדחתו של בראל, במאי 2005, החל תהליך מתמשך של שיקום הרשות והערוץ. "אנחנו עוברים עכשיו רפורמה, תהליך של שינוי. אני מקווה שהתקופה השחורה מאחורינו", אומר לנדסברג. "היום נעשים דברים. אנחנו מעלים השנה, לרגל חגיגות 60 שנה למדינה, שבע סדרות תעודה (ראו תיבה). בנוסף לסדרות נעלה שמונה סרטים. נשדר שני פרקים של 'תקומה', שחלפו 12 שנה מאז שודר הפרק האחרון שלה. דבר כזה לא נעשה כאן שנים. היו תקופות קשות עם בראל עד שאישרו את התקציב. ברגע שאישרו ב-2004 נעשו 19 פרויקטים. ב-2006 כבר היו 22 פרויקטים. ב-2007 כ-30 פרויקטים". גם בתחומו הוא רואה מקום לשיפור: "צריכים להיות יותר סרטי תעודה בודדים (שאינן חלק מסדרות), צריכים להיות יותר כספים להתקשרות חיצונית, חייבת להיות אפשרות לתת למפיקים כסף מראש לעבוד על פרויקט לאורך השנים".



הסרבן שלא היה



בקרב שבע הסדרות ורבים מסרטי התעודה, הצבא ומלחמות תופסים מקום נכבד: סדרה אחת היא על "מילואימניקים", כשמה, עוד אחת על גלי צה"ל. בהמשך מתוכננת סדרה על נשים בתפקידים קרביים במלחמה, תהיה גם "אשמה ותהילה", על הקרבות שעיצבו את תודעת הישראלים, וסדרה שנרכשה לשידור על ידי יס ולנדסברג מעוניין לקנותה לשידור מאוחר יותר בערוץ, "מלחמה" של קן ברנס על מלחמת העולם השנייה. הוא אינו מסכים לטענה בדבר המרכזיות של הנושאים האלה: "אי אפשר להגיד שגל"צ היא תחנה צבאית", הוא אומר.



אחד מסרטי הערוץ שעלו לכותרות השנה ועוררו מחלוקת קשור לצבא אף הוא. "רוח שקד" של רן אדליסט, שעסק במלחמת ששת הימים, כמעט חולל תקרית דיפלומטית בין ישראל למצרים. השערורייה שצמחה משם היא "תופעה תקשורתית חמורה ביותר", אומר לנדסברג. "ציטטו את עיתוני האופוזיציה במצרים שטענו כי הסרט מדבר על רצח שבויים מצרים בידי יחידה ישראלית. טענה זו נבדקה על ידי הצלב האדום והם סבורים שאין שום מידע שיוכיח זאת. שר החוץ המצרי אמר שאין להם טענות נגד היחידה. בסרט התראיינו ארבעה-חמישה חיילים מהסיירת שמספרים על הקרב ודיברו על נחיצותו. הטענה שעלתה בסרט היא שהיתה תחושת נקם, אבל לא היה רצח שבויים". לנדסברג, כעורך המסגרת שבה שודר הסרט, דאג שישולבו בו סרטי ארכיון המראים שבויים מצרים חיים.



הסיבה לעניין הרב בצבא היא אולי שלנדסברג הוא סגן-אלוף במילואים, חבר בפורום המג"דים והמח"טים, קבוצה העוסקת בעניינים אזרחיים ופוליטיים. משפט תביעת הדיבה שהגיש נגד בראל קשור לתפקידו זה. "בזמן חומת מגן הייתי במילואים", הוא מספר. "ב-18 באפריל בראל אמר לעיתון 'גלובס': 'אפילו אחד מחברי הוועד שלנו, איתי לנדסברג, הוא אחד ממנהיגי סרבני השירות בשטחים'. קיבלתי את המאמר לימ"ח. ביקשתי שיתנצל, אבל הוא סירב. הוא בן אדם שלא טועה", הוא אומר באירוניה. "רק אחרי שהגשתי את תביעת הדיבה הוא הבין שהוא טעה". לדעתו, הסיפור הזה נבע מהמאבק נגד בראל: "הייתי חבר ועד עובדים, עניתי לו בכלים שכנראה פגעו בו. ניהלנו מאבק עקרוני עם בראל על תפקידו של השידור הציבורי".



גם עם מנכ"ל רשות השידור מרדכי שקלאר נקלע לנדסברג לחילוקי דעות. לפי ידיעה שהתפרסמה בחודש מאי, שקלאר החליט כי מנהלים ברשות השידור לא יוכלו להגיש תוכניות, החלטה שכוונה בעיקר נגד לנדסברג שמגיש את "מבט שני". "קראתי על זה", אומר לנדסברג, מדגיש שאיש לא דיבר אתו על כך ישירות.



האם אתה האדם המתאים ביותר להגיש את "מבט שני"?



"אני חושב שאין לי כריזמה טלוויזיונית בכלל. כתבו עלי שיש לי כריזמה של מורה לאזרחות, אני מקבל את הביקורת וחושב שצריך לספוג. הסיבה שאני מתעקש להגיש היא עיתונאית. כשהרמתי את 'מבט שני' ב-2003 לא שמתי את עצמי כמגיש, החזרתי את אורית לביא נשיאל, אבל אז סיימו לה את התפקיד והתחילו להביא אנשים שלא מבינים כלום. אמרתי למי שצריך להגיד שזה לא מתאים. אם הם לא רוצים אותי כמגיש, שיחפשו גם עורך אחר".



זה נשמע כמו אולטימטום.



"זו לא טלוויזיה פרטית שלי. אני לא כופה על אף אחד להמשיך. אני לא חושב שהמגיש צריך להיות כוכב, הוא צריך להקרין יושר ומעורבות. 'מבט שני' זה לא 'כוכב נולד'".