מאת חיים ביאור
מירוץ בלתי נלאה נגד השעון מתנהל בימים אלה בין הסתדרות העובדים הכללית לבין הסתדרות העובדים הלאומית. שני הארגונים מתחרים ביניהם, ופועלים לצרף לשורותיהם מספר גדול ככל האפשר של עובדי חברות כוח אדם.
הסיבה למירוץ היא ההסכם הקיבוצי שעליו חתמה הסתדרות עובדים לאומית ב-18 ביולי עם חברות כוח האדם הגדולות, המסדיר את זכויות השכר, התנאים הסוציאליים והפנסיה ל-100,000 עובדי חברות כוח אדם.
נציגי ההסתדרות הכללית השתתפו בחלק הראשון של המו"מ על ההסכם, אך בהוראת היו"ר, ח"כ עמיר פרץ (עם אחד), פרשו ממנו. פרץ רצה לעגן בהסכם סעיף האוסר לפטר עובדי חברות כוח אדם סמוך לתום תקופת 9 חודשי העסקתם, שלאחריה הם הופכים לעובדים מן המניין של המפעל הקבוע.
ההסתדרות הכללית משקיעה מיליוני שקלים בגיוס עובדי חברות כוח אדם: פעיליה מבלים פחות שעות במשרדים, יוצאים למקומות עבודה רבים בתעשייה, במגזר הציבורי ובבתי עסק פרטיים - ומנסים לשכנע עובדי חברות כוח אדם להצטרף להסתדרות.
הכללית כה להוטה לצרף אליה עובדי חברות כוח אדם, עד כי פעיליה אינם דורשים מהעובדים המתבקשים להצטרף אליה לשלם מייד את דמי החבר (בשיעור 0.9% מהמשכורת החודשית) או את דמי הטיפול הארגוני (בשיעור 0.7% מהמשכורת), אלא דוחים את התשלום למועד מאוחר יותר.
הסתדרות עובדים לאומית, מצידה, אינה שוקטת על שמריה, ופועלת במרץ לצירופם של כמה שיותר עובדי חברות כוח האדם לשורותיה.
ללאומית המאמץ קל יותר, מכיוון שחברות כוח האדם עצמן, בשיתוף עם המעסיקים מזמיני השירות, מצרפות במקרים רבים באופן אוטומטי את העובד כחבר בלאומית. חלק מהעובדים צורפו ללאומית בלא ידיעתם, והדבר נודע להם רק כעבור חודש, כשעיינו בתלוש המשכורת.
המאבק בין שתי ההסתדרויות הוא על מה שמכונה "יציגות", תואר שהזוכה בו גורף לא רק יוקרה, אלא גם סכום המתקרב ל-20 מיליון שקל מדמי החבר או דמי הטיפול הארגוני שינוכו לקופתו ממשכורותיהם של עובדי חברות כוח האדם.
אם יתברר שלהסתדרות הכללית, בראשות פרץ, מספר גדול יותר של חברים (או מקבלי טיפול ארגוני), היא תיחשב ארגון יציג של עובדי חברות כוח האדם.
אם, לעומת זאת, תצליח הסתדרות עובדים לאומית, בראשות ח"כ אברהם הירשזון (ליכוד), לגייס לשורותיה מספר גדול יותר של עובדי חברות כוח אדם, תיחשב היא לארגון העובדים היציג בענף.
המועד הקובע לעניין היציגות של אחד הארגונים יהיה בעוד חודש-חודשיים, כששר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי, יחליט אם להוציא צו הרחבה להסכם הקיבוצי לעובדי חברות כוח האדם.
אם יתברר שהלאומית קלטה מספר גדול יותר של עובדים, אזי היא תיחשב כארגון היציג של העובדים בענף, ואז ההסכם הקיבוצי שעליו חתמה יקבל הכשר. במקרה זה יתקשה שר העבודה להימנע מלהוציא צו הרחבה להסכם. ומנגד, אם הכללית תוכיח שחברים בה מספר גדול יותר של עובדי חברות כוח אדם, הלאומית תיחשב לארגון בלתי יציג בענף. פירוש הדבר יהיה שההסכם שעליו חתמה הלאומית עם חברות כוח האדם לא יהיה בתוקף. הדבר ישכנע את שר העבודה והרווחה שלא להוציא צו הרחבה להסכם.
בלא קשר לשאלה אם ההסכם הקיבוצי שעליו חתמה הלאומית מכיל זכויות משופרות ההופכות אותו להסכם ראוי לצו הרחבה, בניזרי מתלבט: אם יוציא צו הרחבה, ההסתדרות הכללית תעורר מהומה במשק. היא תכריז על סכסוך עבודה ותעודד ועדים, לפחות במגזר הציבורי, לצאת לשביתה נגד "מבנה ההעסקה המעוות".
לפני היציאה למאבק, בניזרי יוזמן להופיע בפני הנהגת ההסתדרות, שם עשויים להפעיל עליו לחץ כבד לבל יוציא צו הרחבה. מנגד, אם יעדיף להימנע מלהוציא צו הרחבה - תגיב ההסתדרות הלאומית בעתירה לבג"ץ, במטרה לחייבו לחתום על הצו.
הממונה הארצי על יחסי העבודה, עו"ד שלמה יצחקי, מי שנחשב לדרג המקצועי הבכיר ביותר במשרד, מסתייג מההסכם הקיבוצי שנחתם בין חברות כוח האדם להסתדרות עובדים לאומית, והוא ימליץ לשר לא יוציא צו הרחבה להסכם.
"ההסכם הזה אינו משפר את תנאי ההעסקה של עובדי חברות כוח האדם", אומר יצחקי, "זאת פרט לסעיף הפנסיוני - הענקת זכויות פנסיה לעובדים החל מהחודש הששי להעסקת העובד ולא כעבור שנה כפי שהיה בהסכמים קודמים".
לדברי יצחקי, עובד חברת כוח האדם זוכה להגנה טובה יותר באמצעות התיקון לחוק עובדי חברות קבלניות לכוח אדם (שיזמו חברי הכנסת עמיר פרץ וחיים כץ מ"עם אחד") מאשר באמצעות ההסכם הקיבוצי החדש.
"ההסכם בין חברות כוח האדם לבין ההסתדרות הלאומית אינו משנה את המצב שבו באותו מקום עבודה מועסקים עובדים סוג א', שהם העובדים הקבועים במפעל, ולצידם מועסקים עובדים סוג ב' ולעתים גם סוג ג', שהם עובדי חברת כוח האגם שנשלחו לאותו מפעל", אומר יצחקי.
יצחקי מצביע על דוגמא אחת מני רבות: עובד קבוע בשירות המדינה זכאי ל-320 שקל עבור כל יום הבראה, בעוד שעובד חברת כוח אדם, המועסק באותה עמדת עבודה, זכאי ל-285 שקל בלבד ליום הבראה.
"לא ייתכן שבאותו חדר יועסקו שני עובדים שגילם דומה, הרקע המקצועי שלהם זהה, אך תנאי שכרם וזכויותיהם הסוציאליות שונים רק משום שהאחד הוא עובד קבוע בארגון והשני גויס אליו באמצעות חברת כוח אדם", אמר יצחקי.
אך הנימוק העיקרי שבפי יצחקי נגד הוצאת צו הרחבה על ידי שר העבודה הוא שצו כזה יגרע בדרך כלל מזכויותיהם של עובדי חברות כוח האדם, במקום להוסיף לזכויותיהם. לדבריו, ברוב מקומות העבודה כבר קיימים הסכמים קיבוציים או שהמעסיקים כבר קבעו לעובדיהם תנאי שכר סבירים.
"אם יורחב ההסכם הקיבוצי שנחתם בין חברות כוח האדם לבין ההסתדרות הלאומית לכלל עובדי חברות כוח האדם - יהיה צורך ליישר קו עם ההסכם הארצי בכל מפעל, ופירושו יישור קו כלפי מטה", הוא אומר.
"במקום להחיל את ההסכם הקיבוצי על כל המשק, עדיף להסתמך על התיקון לחוק, המחייב השווואת תנאי השכר והנלווים מהיום הראשון להעסקה, בין העובד שגוייס באמצעו חברת כוח האדם לבין העובד המקביל לו במפעל הקבוע", הוסיף יצחקי.
יצחקי אמר כי צו הרחבה, אם יוצא, לא יאפשר את השוואת התנאים הקבועה בחוק, וכתוצאה מכך עו
ההסתדרויות הכללית והלאומית בתחרות על קולות עובדי חברות כוח אדם
הארץ
24.9.2001 / 9:28