עם האוכל בא הביזיון

הסצינה הזו היא חלומו הרטוב של כל במאי תוכניות תחקירים: הווטרינרית המחוזית פורצת בדרמטיות עם אנשי התוכנית למחסן של חברת מזון גדולה, נלחמת בשומרים שלא רוצים לתת למצלמות להיכנס לתחומי המפעל, לא נבהלת ולא מתקפלת - ומורה על השמדת 2.5 טונה של מוצרי מזון שאותם היא מגדירה "לא ראויים למאכל אדם". זאת לאחר שנוכחה כי המוצרים, שהיו אמורים להיות קפואים ומצוננים, שהו בחוץ והפשירו.

כך אירע כאשר תחקירני "שומר מסך" הזמינו את הווטרינרית המחוזית למחסן של חברת אסם, לאחר שתיעדו במשך שבועות את המתנהל במקום ולקראת שידור תוכנית בעניין ביולי השנה. אבל האם התקלה הזו היתה מתגלה גם בלא עזרת התקשורת? האם לא היה ראוי שהווטרינרית תהיה זו שתחשוף את הפרשה ותזמין את התקשורת לסקר אותה?

אין ספק, בתוכניות התחקירים עובדים קשה בשנים האחרונות, וחושפים מחדלים רבים ובעיות הקשורות לענף המזון בישראל: בין השאר, הם אלה שגילו כי בסניף טיב טעם מתבלים עופות שפג תוקפם; כי במגה יש חשד לתיבול ולצלייה של בשר שפג תוקפו; שיבואן הדגים חיים פסקוביץ' מאריך את תוקף התפוגה של אריזות הדגים; וגם כי בחצר האחורית של טיב טעם מסתובבים חתולי רחוב.

לעומת כל הפרשיות האלה, לא זכורה בשנים האחרונות חשיפה משמעותית שהגיעה מצדו של משרד הבריאות, ולא נראה שהסיבה לכך היא כי איכות המזון בישראל תקינה לחלוטין. "הפרשות האלה חושפות את ערוותו של משרד הבריאות", טוענת גלית אבישי, מנכ"לית אמון הציבור. "הפרשה הכי גדולה שמסתתרת כאן היא לא פרשת טיב טעם, אסם או מגה, אלא פרשת התפקוד הלקוי של משרד הבריאות".

הבדיחה הידועה במשרד הבריאות שואלת מי מפקח על דג מאכל? התשובה מפולפלת מהצפוי: כשהוא בים - אחראי עליו משרד החקלאות, כשהוא מובל ברכב - משרד התחבורה והשירותים הווטרינריים, כשהוא בסופר-מרקט ובצלחת המסעדה - משרד הבריאות.

זהו, בתמצית, אחד המכשולים הגבוהים בדרכו של משרד הבריאות לפיקוח ראוי על מזון: האחריות מפוזרת לכל הכיוונים ונופלת על גורמים רבים מדי, חלקם שייכים למשרד הבריאות (שירות המזון הארצי, המחלקה לבריאות הסביבה, היחידות האזוריות, הרופאים המחוזיים) וחלקם לרשויות אחרות, כגון משרד החקלאות, השירותים הווטרינריים והרשויות המקומיות. המשמעות היא שאין כתובת ברורה שמרכזת את האחריות, הסמכויות והמידע בעניין. זהו מצב שפוגע בפיקוח - יוצר כפילויות מיותרות במקרים מסוימים וחוסר פיקוח במקרים אחרים.

כך למשל, אפילו בתוך משרד הבריאות אין תיאום בין הגורמים המפקחים. דו"ח מבקר המדינה ב-2003 קבע כי הפיקוח על המזון בישראל מבוצע בלא קריטריונים אחידים ובתדירות משתנה, וחמור מכך - בלא אחידות בדרכי הטיפול ובאופן האכיפה של המחוזות, ובלא תיאום בין היחידות ובין המחוזות הרבים בתוך המשרד עצמו.

גם בדו"ח ועדת פיינרו, שהוקמה בעקבות פרשת רמדיה (ראו מסגרת), נכתב כי התיאום בין היחידות השונות במשרד, שאמור היה להביא לפיקוח אחיד ומקצועי, כושל עד כדי כך שהתיאום בין המשרד לבין שאר הגופים המפקחים טוב יותר מהתיאום בתוך המשרד עצמו. בדו"ח מצוין גם כי העוסקים בתחום יודעים לנצל את המצב לטובתם - ולרעת הצרכנים: כך למשל, היבואנים, שגילו את אי-התיאום וחוסר האחידות בתחנות ההסגר של המזון בנמלים, מתבססים על כך ונוטים לבחור את התחנה שבה הבדיקות רופפות יותר כדי להעביר את המזון בנקל.

גם המקטרגים הגדולים ביותר של משרד הבריאות מסכימים על דבר אחד: המשרד סובל ממחסור חמור בכוח אדם, שאף החריף בשנים האחרונות. מהמשרד נמסר לנו כי נכון להיום, 100 עובדים בלבד ממלאים את תפקיד הפיקוח על היבוא של עשרות אלפי מוצרי מזון ועל כ-3,000 יצרני מזון בישראל. בין השאר, עבודתם כוללת בדיקות של משלוחי מזון מיובא, ביקורות במפעלים ומעקב אחר תהליכי הייצור החל בחומרי הגלם ועד למוצרים המוגמרים.

"הבעיה היא שהמחוקק והמתקצב לא נותנים מספיק משאבים ומשמעות לנושא", אומר ד"ר גידי צפורי, וטרינר ומנכ"ל המכון לאיכות ולבטיחות מזון. "יש מחסור חמור בכוח אדם. גם אנשים שעובדים שם ורוצים להשקיע לא מסוגלים להגיע לתוצאות מספקות, כי אין להם את התנאים הדרושים לעשות את העבודה. זה מגיע למצבים מגוחכים. למשל, לכך שהם צריכים לתאם לעצמם רכב או לנסוע באוטובוס עם הדגימות".

לדברי צפורי, "שירות המזון נאלץ כיום לעשות אנ-דנ-דינו. אם, למשל, מתבצעת ביקורת בעסק והבדיקות היו טובות, יכול להיות שלא תהיה ביקורת נוספת באותו עסק למשך חודשים ארוכים - לא כי חושבים שאין סכנה, אלא מפני שאין יכולת לחזור לשם. זאת כי יש עוד מאה עסקים שלא היתה בהם אפילו ביקורת אחת וצריך כוח אדם כדי להצליח במשימה הזו".

גם ד"ר אורנה דריזין, מנכ"לית הרשות להסמכת מעבדות ולשעבר מנהלת המעבדה הארצית לבריאות הציבור בתל אביב, סבורה כי "כל זמן שהפקחים של משרד הבריאות עובדים בשכר של 4,000 שקל לחודש, בלי מכונית - אי אפשר לצפות שייצא מזה משהו טוב. אם אשה מבוגרת צריכה לנסוע באוטובוס לביצוע ביקורת, האם מישהו מצפה שיהיה לה כוח הרתעה כשהיא נכנסת למפעל של תאגיד מזון ענק? העולם לא עובד ככה".

זאב פיש, המפקח הארצי על בריאות הסביבה במשרד הבריאות, מסכים כי "מדובר בשערורייה. אם היה מספיק כוח אדם היינו יכולים לעשות פיקוח ישיר. אך מכיוון שהממשלה החליטה שאת הפיקוח הישיר יעשו הרשויות, אנחנו משקיעים בהדרכה ובהכשרה של הפקחים ברשויות ובתוך העסקים עצמם".

יורם (שם בדוי), עובד לשעבר בשירות המזון באזור חיפה, מעיד על התנאים הקשים במערכת: "עבדתי יותר מעשר שנים בשירות המזון בתפקידים שונים, ולצערי נוכחתי לדעת שלמשרד הבריאות אין שיניים, אין יכולת הרתעה ואין כלים לאכוף כמו שצריך את החוקים והתקנות. אם, למשל, תפסתי מישהו שעובר על החוק, זה היה יכול להיסחב שנים בבתי משפט ובסוף להסתיים בקנס מגוחך שלא מזיז לו. אם היו מטילים קנסות גדולים יותר או מפרסמים את שמו - אולי היתה נוצרת הרתעה".

אגב, בעיה זהה קיימת אצל הווטרינרים הכפופים למשרד החקלאות ולרשויות המקומיות, שבמסגרת תפקידם אמורים לפקח על איכות המזון בתחומם. במאמר שפירסם השבוע ד"ר ישראל גלס, יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינריים בירחון "מזון", הוא כותב: "קיימים יישובים שבהם רופא וטרינר פועל בחצי מישרה ואף פחות מכך. נשאלת השאלה: עד כמה הוא יוכל לעמוד במשימה? האם רופא וטרינר בודד האחראי על יישוב של כ-100 אלף תושבים יוכל לפקח על כל אותן מאות חנויות, מסעדות ובתי ממכר מזון הפועלים בתחומו? לצערי, לא פעם הנושא מנוצל על ידי מוכרי מזון מן החי שמודעים לעובדה כי הפיקוח אינו מספיק, ויודעים לנצל את המצב כדי להחדיר את מוצריהם".

ואולם גם כוח האדם המצומצם של משרד הבריאות מצליח למצוא לא מעט כשלים: במהלך חמש השנים האחרונות נפתחו על ידי שירות המזון בלשכות הבריאות המחוזיות כ-700 תיקים משפטיים, הוטלו יותר מ-1,000 קנסות מינהליים והושמדו טונות של מזון. רובם המכריע של המקרים לא פורסם.

באתר האינטרנט של המשרד ניתן למצוא דו"חות מרתקים משנים עברו, אך בלא ציון שמות העסקים.כך למשל, הדו"ח על פעילות מחלקת בריאות הסביבה במחוז תל אביב ב-2004 מעלה כי באותה שנה נערכו 28 שימועים לפני הוצאת צו סגירה של מסעדות ובתי קפה, נסגרו שלושה עסקים בהסכמת הבעלים ובצו מינהלי - שני עסקים. על כמה מהם שמענו? עוד עולה מהדו"ח כי באותה שנה נמצאו תשעה סניפים של רשתות שיווק במצב תברואי לקוי, גם הם לא פורסמו ברבים.

"מצוקת כוח אדם מאפיינת את כל העולם והיא הנחת עבודה של כל מנהל", דוחה גלית אבישי, מנכ"לית אמון הציבור, את ההסברים של משרד הבריאות. לדבריה, הפתרון הוא בפרסום פומבי של המחדלים והתקלות שמאתר משרד הבריאות ככלי הרתעתי. "לעולם לא יוכל להיות פקח בכל מפעל ולכן כלי הפיקוח האפקטיווי הראשון הוא אור השמש - הפרסום. מצאת פאשלה? שתהיה בחוצות העיר. הודעה של משרד הבריאות בסגנון: 'תפסנו רשת שיווק עושה מעשים המסכנים את בריאות הציבור, סגרנו את המפעל עד לתיקון הליקויים' וכדומה - עשויה לייצר הרתעה".

במשרד הבריאות אומרים בתגובה כי בשנים האחרונות "פורסמה כמות לא מבוטלת של הודעות ואזהרות לציבור. המשרד מפרסם מדי שנה הודעות לציבור על שימוש נכון בצריכת מוצרי מזון שונים. בנוסף, מתפרסמות אזהרות הנובעות מדיגום שגרתי, מאיתור תקלה או ליקוי על ידי החברות בעצמן או כתוצאה מתלונות צרכנים, במקרים בהם נשקפת סכנה לבריאות הציבור".

ואולם לא זכורות הודעות רבות של משרד הבריאות בשנים האחרונות, למעט הודעות על הסרת מוצרים מהמדפים, שרובן הגיעו מהמפעלים עצמם. גם באתר האינטרנט של המשרד אין רשימה עדכנית של שמות העסקים שנמצאו בהם כשלים.

פיש מודה ש"פרסום הוא כלי הרתעתי מוצלח הרבה יותר מהמערכת המשפטית, שהבירור בה נמשך חודשים והקנסות בסופו של דבר מגוחכים". אך, לדבריו, קיימת בעיה משפטית לפרסם בדיעבד שמות של עסקים, מחשש שהליקויים כבר תוקנו ושמם הטוב ייפגע. "כשיש מבצע ארצי של בריאות הסביבה אנחנו מזמינים את התקשורת וההד התקשורתי מצוין. פרסום ספורדי הוא בלתי ישים", הוא אומר.

אבל למשרד הבריאות יש הסברים נוספים לאי-פרסום מידע על עסקים שבהם התגלו ממצאים בעייתיים. אנשי התנועה לחופש המידע הגישו בינואר בקשה סטנדרטית למדי למשרד הבריאות, שבה ביקשו לדעת כמה ביקורות בוצעו במסעדות ובבתי קפה בחמש השנים האחרונות, בכמה מהן נמצאו ליקויים והיכן תוקנו. אפילו אנשי התנועה, שבעי מאבקים מתישים בתחום, הופתעו מהתשובה שקיבלו לבסוף, לאחר עשרה חודשים של דין ודברים.

ממשרד הבריאות נמסר כי: "הפרטים המבוקשים ידרשו חפירה בתיקים של 16 לשכות בריאות למשך חמישה שנתונים", השיב המשרד. "בהערכה גסה, יידרשו 1,200 שעות עבודה - וגם אז מרוב עצים לא יראו את היער. עיבוד וניתוח נתונים הוא עניין של עוד 150 שעות לפחות". אגב, במונחים כספיים מדובר ביותר מ-60 אלף שקל (עלות שעת עבודה למגיש בקשה בעניין חופש המידע היא 46 שקל) שתידרש התנועה להשקיע כדי לקבל את המידע. לתנועה לחופש המידע נמסר כי "צריכים לנפות מהדיווח את השמות של העסקים. מסירת שם של עסק דורשת בדיקה של היועץ המשפטי. פרסום שם עסק יכול לפגוע במוניטין ובפרנסתם של אנשים גם אחרי שהמצב תוקן, ומדיניות המשרד היא לא לפרסם שמות של עסקים משנים עברו".

הבעיות בתחום המזון בישראל אינן מתחילות ומסתיימות באכיפה ובהרתעה. גם נושא המדיניות טעון שיפור. לדברי דריזין, "אין בישראל תכנון אמיתי ושיטתי, אין תוכניות עבודה מסודרות וכל פקח דוגם אקראית מוצרים - כך נפגעת קשות היכולת לצפות ולאתר בעיות מראש".

בנוסף, בנושאים רבים החוקים והתקנות בישראל מקלים לעומת ארצות מדינות אחרות. למשל, בתחום חומרי ההדברה ותוספים סינתטיים שאסורים לשימוש במדינות אחרות. "צרכנים אירופאים עשויים להקפיד פחות מישראלים על אכילת פירות וירקות אורגניים, כי התקן האירופי מחמיר מאור, וכמות חומרי ההדברה בפירות ובירקות הרגילים שם ממילא נמוכה מאוד", אומר אביב לביא, ממחברי הספר "המדריך הישראלי לאוכל אורגני". לדבריו, "חקלאים ישראלים שדיברתי אתם מודים שעם סחורה שמיועדת ליצוא הם עובדים מאוד בזהירות, כי אם המכולה לא תעבור את הבדיקה, עלולים לפסול אותם לעבודה עם השוק האירופי. אבל ברגע שנגמר היצוא ומתחיל השוק המקומי מתחילה חגיגה של חומרי הדברה. אין ספק שאנחנו אוכלים לעתים קרובות את המזון שאירופה לא מוכנה לקבל".

דוגמה נוספת, אקטואלית מאוד, נוגעת לבשר עוף שעלה לכותרות לא מחמיאות פעמים רבות בשנתיים האחרונות. אולי קשה להאמין, אבל אין בישראל תקן מיקרוביולוגי לבשר עוף, ואגב, גם לא לבשר בקר טרי, מיושן, מתובל. התקן היחיד שקיים הוא לבשר טחון.

"זו שערורייה", קובע הווטרינר ד"ר גידי צפורי, "כי המשמעות היא שאפילו אם יימצא עוף עם חריגות מיקרוביולוגיות יהיה קשה מאוד להרשיע בבית משפט את המשווק, כי הוא יטען להגנתו שאין בכלל תקן לדבר הזה. אם היה תקן מחייב, כמו בארה"ב, כל חריגה היתה מסתיימת בהרשעה".

במשרד הבריאות אומרים בתגובה כי התקנים נקבעים לאחר דיונים מעמיקים עם אנשי מקצוע, ותוך מעקב אחר הנעשה בעולם.

אזלת ידו של משרד הבריאות מעודדת את כלי התקשורת להפוך לכלב השמירה של הצרכנים על איכות מזון. ואולם חשיפה תקשורתית מקרית אינה יכולה להוות תחליף לפיקוח מסודר ורציף של הגורמים המקצועיים: "כיום יש כאוס", אומרת אבישי. "יש פרסום תקשורתי אקראי שהופך למאבק בין יחצ"נים ומאפיל על הוויכוח המקצועי. אנחנו מתרגלים לקבל מידע בלי הסבר. יש צורך במערכת מסודרת היוצרת היררכיה בממצאים: נניח, קיומו של חתול במחסן זה דרגת חומרה 7, ובשר מתובל שפג תוקפו זו דרגת חומרה 10. זה כלי שהתקשורת לא יודעת וגם לא אמורה לתת, אלא משרד הבריאות בפרסום שיטתי, ולצערנו זה רחוק מלהתרחש".

בכיר בתעשיית המזון רואה את הדברים מזווית מעט שונה: "התקשורת יצאה באחרונה בהתקפה שלוחת רסן נגד חברות המזון, אך הרעש חסר פרופורציה לגילויים שלה. משרד הבריאות צריך לקום ולהגיד לציבור את הדברים, אבל מאז פרשת רמדיה הפחד משתק את ראשי המערכת, ולכן לא נשמעת אמירה כגון: 'בפרשה הזו אין סכנה לבריאות הציבור' או 'הפרשה הזו יותר חמורה מהאחרות'. המשרד דבק בשתיקתו, וכשנוצר ואקום - התקשורת נכנסת פנימה בצורה לא מקצועית. זה לא מועיל לתעשייה וגם לציבור".

גם פיש סבור שהחשיפות האחרונות בתקשורת מציגות תמונה מעוותת של המציאות: "אני לא אוהב שמראים תמונה של רמאי אחד ומשליכים מכך שזה המצב של כל המרכולים בישראל", הוא אומר. "כנגד זה שיש רמאי, שקרן וזייפן, יש גם כל יום וכל שעה עשרות פקחים של משרד הבריאות שמסתובבים בין העסקים ומשמידים מאות ק"ג של מוצרי מזון שלא ראויים למאכל אדם.

"בסך הכל, כיום המודעות של המרכולים לעניין בטיחות מזון גבוהה בהרבה מבעבר. נכון שיש פרשות, אבל רואים גם שיפור ופיקוח עצמי, כולל השמדות ברוב הרשתות". יש לפיש גם מסר לצרכנים: "אנחנו קוראים לציבור: אם אתם יודעים או נתקלים בבעיות, פנו ללשכת הבריאות ונטפל בכל תלונה".

מצד שני, איש יחסי ציבור שטיפל במשבר תקשורתי בעקבות חשיפה בתוכנית תחקירים מספר: "כשהתחילה הפרשה, הזמנו את משרד הבריאות להגיע ולבדוק בעצמו את המצב. עם כל הכבוד לעיתונות, רצינו להוכיח שאנו מנהלים אופרציה בריאה ונקייה. לצערי, לא נענינו". לדבריו, "כשיש עמימות מצד משרד הבריאות, זה מאפשר לתקשורת להיכנס פנימה, כי משרד הבריאות מפחד לפעמים להגיד חד משמעית שאין ממה להיבהל".

על פתרון אפשרי למצב המבולבל והבעייתי כבר הצביעו בעבר: הקמת רשות מזון עליונה אחת שתהיה ממונה על פיקוח כל המזון בישראל, ואליה יהיו כפופים כל גורמי האכיפה השונים. זו, אגב, היתה ההמלצה המרכזית של ועדת פיינרו (ראו מסגרת).

"למשרד הבריאות יש אחריות כוללת לאיכות ולבטיחות של המזון בישראל, ואנחנו רוצים ומצפים למערך בקרה אחד יעיל, שהוא הכתובת המוסמכת והבלעדית בנושא", אומר רונן רגב-כביר, ראש מחלקת תחקירים באמון הציבור. "כרגע זה כמו פופטיץ ששולח אותך למחלקה אחרת בקומה השלישית".

מי שסבור שבתעשייה רק נהנים ומנצלים את הבלאגן - טועה. גם שם יש מי שחושב שהגיע הזמן להקים רשות עליונה אחת למזון: "כשתשעה גופים שונים מפקחים על איכות המזון בישראל, בסופו של דבר אף אחד לא באמת מפקח כמו שצריך. דברים נופלים בין הכיסאות, ובניגוד למה שהציבור אולי חושב, גם הייצרנים והמשווקים של המזון נפגעים מכך. זאת כי אין מי שיראה להם את הדרך ויהווה סמכות מקצועית שתדריך ותלווה אותם", אומר בכיר בתעשיית המזון.

לדבריו, "כבר שנים רבות שאנחנו צועקים שיש להקים רשות מזון אחת שתרכז את כל הסמכויות ותפעל בצורה מסודרת, אך בגלל שיקולים פוליטיים ואחרים הדבר עדיין לא קרה. אין להאשים בכך את משרד הבריאות, אלא את ממשלות ישראל שלא הצליחו עד היום לעשות את המהפכה הכל כך נחוצה הזו".

במשרד הבריאות, לעומת זאת, טוענים שלא ניתן לבנות גוף מלאכותי שיתמקצע בכל התחומים. לדברי פיש: "שרשרת הפיקוח ברורה ומוגדרת, ולא יכול להיות פתרון קסם של אדם או גוף אחד שבודק הכל. יש כמה מעגלים של פיקוח: הראשון הוא המפעל עצמו, השני הוא הרשות המקומית והשלישי הוא משרד הבריאות - ולכל אחד יש הגדרת תפקיד מאוד ברורה".

לדבריו, "המצב כיום טוב הרבה יותר ממה שהיה בעבר. הדיווח ההדדי השתפר, וכשיש קו תפר לא ברור, למשל, בין משרד החקלאות למשרד הבריאות - יש מועצת מזון עליונה שמתאמת וקובעת מי עושה מה".

פרשת רמדיה שהסעירה את המדינה בשלהי 2003 היא לא רק סיוטו של כל הורה, אלא גם הסיוט הגדול של משרד הבריאות. זה התחיל בתינוקות שאושפזו בבתי חולים שונים, כשמצבם הרפואי מידרדר והולך ובלי סיבה נראית לעין. כשנקפו הימים החלו להבין במשרד הבריאות כי יש קשר בין המקרים, אך לא הצליחו להבין את מקורו ועמדו חסרי אונים מול התופעה.

רק לאחר ימים ארוכים של המתנה מורטת עצבים הצליחה רופאת הילדים ד"ר אביבה פתאל, מבית החולים לילדים דנה באיכילוב, לפצח בצורה מבריקה את מקור הבעיה: התינוקות המאושפזים, שהמכנה המשותף ביניהם היה שניזונו מהפורמולה הצמחית של רמדיה, סובלים מחוסר בוויטמין B1, החיוני למערכת העצבים. הפרשה הסתיימה בצורה טראגית, עם שלושה תינוקות מתים ויותר מ-20 שנפגעו קשות מהפורמולה הפגומה.

בעקבות הפרשה הוקמה ועדה מיוחדת בראשות פרופ' מנחם פיינרו במטרה לבדוק את הפיקוח על המזון בישראל. הוועדה קבעה כי הפיקוח כושל וכי יש צורך לבצע רה-ארגון בשירות המזון ולהפוך אותו לגורם האחראי היחיד בתחום. זה לא קרה עד היום, אבל בעקבות המלצות הוועדה הוקמה "מועצת המזון העליונה", בה יושבים נציגי משרדי הבריאות החקלאות במטרה לתאם את המדיניות ואת פעולות הפיקוח והאכיפה בנושאים אשר מצויים בתחום אחריות שני המשרדים.

בשנה שעברה הודיעה הפרקליטות כי תגיש כתבי אישום נגד בכירי רמדיה, אך גם נגד חמישה מעובדי משרד הבריאות. עד היום לא הוגשו כתבי האישום, ובמשרד הבריאות סבורים שהגשת כתבי אישום נגד עובדי המשרד תהיה עוול קשה, מכיוון שהמשרד לא היה יכול לאתר את התקלה מבלי שדווח לו על ידי החברה על השינוי בפורמולה. מכל מקום, גורמים רבים בתעשייה סבורים שהמשרד עדיין לא התאושש מהפרשה, והוא עסוק בהתגוננות, מה שמקשה עליו עוד יותר לתפקד כרגולטור אפקטיבי.

בשנים האחרונות התריעו כמה ועדות וגופים על הסכנה ועל הבעיות שבשירות המזון. כך למשל, קבע דו"ח מבקר המדינה ב-2003 כי הפיקוח של משרד הבריאות על מפעלי המזון מן החי כושל ונעשה בניגוד להוראות המשרד עצמו.

בדו"ח נקבע כי אין תיאום בין המחוזות השונים בעניין דגימת מוצרים לבדיקות מעבדה ואין אחידות בדרכי הטיפול והאכיפה של המחוזות; כי המשרד אינו עומד בנהלים שהוא עצמו קבע לעניין תדירות הבקרות על מפעלי מזון רגישים; ובנוסף אינו מתאים את תקני המפקחים למספר המפעלים והיקפם. המבקר קבע עוד כי אף שבשירות המזון הצטבר מידע רב הנחוץ כדי לזהות ליקויים חוזרים במפעלים ולאתר מוצרים שיש בהם כמות חריגה של חיידקים שעלולה לגרום לזיהומים ומחלות, לא הקים המשרד מאגר נתונים ממוחשב.

גם ועדת פיינרו שהוקמה בעקבות פרשת רמדיה ופרשה נוספת באותה שנה, של שימוש בחומר חיטוי אסור (מלכיט גרין) בבריכות דגים, קבעה כבר ב-2004 כי הפיקוח של משרד הבריאות על המזון בישראל כושל ו"מביך מקצועית", וכי יש לבצע בו ארגון מחדש שיקבע כי שירות המזון הוא הגורם האחראי היחיד בתחום.

הכשלים המרכזיים שאיתרה הוועדה הם חוסר בקריטריונים אחידים בפיקוח ובתיאום בין יחידות הפיקוח; היעדרם של תוכנית דגימה ארצית, מערכת ניהול סיכונים ומשברים וסיווג מזון לפי רמת הסיכון; ומערכת מחשוב שאינה עונה על הצרכים.

למרות המלצות הוועדה לא הוקמה רשות מזון עליונה, אך הוקם גוף המכונה "מועצת המזון העליונה". בגוף זה יושבים נציגי משרדי הבריאות ומשרד החקלאות, במטרה לתאם את המדיניות ואת פעולות הפיקוח והאכיפה בעניינים שמצויים בתחום האחריות של שני המשרדים.