כשי', עורכת דין בעלת ותק של שבע שנים התחילה לעבוד במשרד תל אביבי מוביל המתמחה בייצוג פוליטיקאים ובכירים במשק, אמרו לה המזכירות במשרד: "את לא תחזיקי כאן מעמד. אף אישה לא החזיקה כאן מעמד". חודשים ספורים לאחר מכן היא הבינה שהן צדקו.
ההתחלה דווקא נראתה מבטיחה. י' התקבלה למשרד כשהיא כבר אם לשתי בנות קטנות. בראיון העבודה אמרה כי חשוב לה לצאת שלוש פעמים בשבוע בשעה 16:00 מהמשרד כדי להיות עם בנותיה. התשובה של הבוס היתה אוהדת ונאמר לה כי שעות העבודה אינן מעניינות אותו - העיקר שהעבודה תבוצע.
האמירה הזו התבררה כחרב פיפיות. "די מהר הרגשתי שמזלזלים בי בגלל שאני אשה וכל העניין של יציאה אחר הצהריים הביתה לא התקבל טוב. נתנו לי תחושה מאד לא טובה לגבי זה. הלכה למעשה היתה ציפייה שאני לא אצא מהמשרד בשעה שסיכמו איתי. הגישה היתה שאני צריכה להיות זמינה כל הזמן".
בהזדמנות אחת, מספרת י', כאשר לאחר השעה ארבע יצאה מהמשרד והשאירה על שולחנו של הבוס מסמך שהיה צריך לעבור עליו, היא קיבלה לביתה שיחת טלפון נזעמת ממנו. "הוא התקשר אלי בצרחות ושאל למה לא חיכיתי לו במשרד ונתתי לו את המסמך ביד. פוצץ אותו שהוא חזר למשרד ולא הייתי שם. מבחינתו, הייתי אמורה לעמוד לרשותו כל הזמן ושעות העבודה שלי לא רלוונטיות לעניין הזה, העובדה שהייתי בבית עם הבנות היתה שקופה בעיניו", אמרה י'.
לדבריה, "זו לא חוכמה להגיד תעבדי עד ארבע ולקבוע לי את הפגישות לשעות הערב. צריך לראות בך שותפה למה שקורה במשרד, ולא שנקודת המוצא תהיה שאת צריכה להיות במשרד 12 שעות, ואם את לא - אז את לא חלק מהעניינים. הם לא עשו שינוי בצורת המחשבה או בהתנהלות היומיומית כדי להתאים את המשרה לשעות שלי, להיפך, את נחשבת נחותה כשאת יוצאת בארבע".
אם יש לך גבולות ברורים הפסדת במרוץ
האם עולם עריכת הדין הקרייריסטי והגברי - שבו הנורמה השלטת היא עבודה מסביב לשעון - למד לשלב בתוכו עורכות דין שמלהטטות בין הקריירה לאמהות?
משיחות עם אמהות צעירות העובדות כעורכות דין, נראה שכיום קל להן יותר מאשר בעבר להצליח ולהתקדם, גם במשרדים הגדולים, ואולם הן עדיין נתקלות בקשיים רבים. חלק מהנשים, מתברר, אינן מרגישות בטוחות מספיק במעמדן כדי לספר בשמן המלא על הקשיים הללו.
ח', 33, עורכת דין העובדת ארבע שנים במשרד מסחרי מצליח ובעל שם בתל אביב, מעידה מניסיונה כי "אם את מוכנה לעבוד קשה ולהתאמץ - את מתחרה שווה לגמרי לעמיתייך הגברים". ח', אם לילדים בגילאי ארבע ושנה, עובדת שלושה ימים בשבוע עד ארבע אחר הצהריים וביומיים הנותרים "עד מתי שצריך, שמונה-תשע בערב ולפעמים גם עד 12 בלילה".
נשמע פשוט? לא ממש. "גם בימים שאני יוצאת מוקדם זה לא נגמר בשעות האלה, בשני היבטים: לפעמים יש ולת"מים כמו צווי מניעה, עסקות גדולות, שאז או שצריך לחזור למשרד בערב או לעבוד בסופי שבוע. גם בשגרה יש צורך בהרבה עבודה מהבית. את צריכה לגלות מוטיווציה. מטילים עליך את אותו עומס עבודה, את לא זוכה להנחות או לפחות תיקים בגלל שאת אמא", מסבירה ח'. "אמנם את יוצאת מוקדם מהמשרד כמה פעמים בשבוע, אבל לא רואים בעין יפה מישהי שבעקביות לא עונה לטלפונים בבית, מסרבת להזיז את הימים הקצרים שלה בשביל להסתדר עם ישיבות שרוצים לקבוע לשעות הערב, או שלא חוזרת למשרד לישיבות שמתקיימות אחר הצהריים.
"יכולתי לומר שאני לא רוצה לעבוד בכלל עד מאוחר והיו מסכימים לזה, אבל יש לכך שתי משמעויות: האחת של ירידה בשכר, והשנייה, שזה משדר באופן חד משמעי שאת פורשת ממרוץ השותפות. אף אחד לא אומר זאת במפורש - אבל זה כך. לעומת זאת, אם את מחליטה על הסדר כמו שלי אין ירידה בשכר ואת לא פורשת מהמרוץ לשותפות, אבל זה דורש ממך "ג'ינגול" מטורף, לענות לטלפונים כשאת בגינה עם הילדים ולהתחבר מהבית למייל בערבים. השאלה היא עד כמה את קורעת את עצמך מחוץ לשעות העבודה הרגילות שלך. ככל שהגבולות שלך ברורים יותר את נתפסת כמי שפחות מסורה וזה אומר - גם אם לא מדברים על זה בקול רם - שאת פחות רצינית לגבי המשחק הגדול. במשחק הגדול ברור שהיעד היחיד הוא השותפות".
לדברי ה', עורכת דין ותיקה שעבדה במשרד מסחרי גדול בתל אביב, הדרישה לזמינות מתמדת היא אבן נגף בדרכן של נשים. "במשרדים הגדולים מי שיתקדם יותר הוא מי שנמצא במשרד כשהשעה 21:00 וכשאפשר בלחיצת כפתור להזעיק אותו לחדר של הבוס. המעבידים זקוקים לעובדים זמיניטם בכל זמן. הגישה היא שאם משהו נופל כרגע אתה צריך להיות פה עכשיו איתי כדי לטפל בו, וזה לא משנה שאת כרגע בבית עם הילדים ונמצאת במרחק של שיחת טלפון. מבחינתם אם אתה לא שם אתה לא קיים, והאמהות יש להן נכות כזו כי הן לא יכולות להיות זמינות כל הזמן. לכן הן תמיד תחשבנה לעורכות דין סוג ב'".
מניסיונה כעורכת דין וכאם, סבורה ה' כי המצב היה צריך להיות שונה לחלוטין. "עבודה של נשים אמהות שזמנן מוגבל הרבה יותר יעילה מעבודת גברים כי אם את צריכה ללכת ב-15:30 הביתה את יודעת שכל דקה חייבת להיות יעילה. אם את נשארת מאוחר מפני שיש ישיבה, את יודעת שהילדים עם בייביסיטר, וייסורי המצפון עובדים שעות נוספות, ולכן תנסי לסיים כמה שיותר מהר. לא תצאי לשעתיים הפסקה כמו גבר שמסיים ב-21:00, אלא תאכלי סנדוויץ' במשך רבע שעה ליד המחשב".
אין זמן לנטוורקינג
למרות היעילות, אומרת ה', "יש אות קין על אמהות והן הולכות איתו על המצח. הן צריכות להתנצל על זה שהן הולכות מוקדם, וזה גורם להן להתאמץ פי שלושה ממה שמתאמץ מי שיכול להישאר עד מאוחר במשרד. הן צריכות לעשות סלטות באוויר כדי להצדיק את זה שהן יוצאות מוקדם ושהן נושמות, ולכן יום עבודה שלהן, גם כשהן יוצאות הביתה, הוא למעשה חסר גבולות".
סיבה נוספת שבגללה הזמינות המוגבלת פוגעת בסיכויי אמהות להתקדם, לדעת ה', היא ש"אין לך זמן לפוליטיקה. ההתקדמות של עורכי דין לשותפות היא פונקציה של פוליטיקה ושל היכולת לפנות זמן למה שמסביב לעבודה, לנטוורקינג, לארוחות צהריים. כשיש לך זמן עבודה מוגבל את לא יכולה להרשות לעצמך להתעסק בדברים האלה. במידה רבה זה מקשה על הקידום. לעד יסתכלו עליך כעורכת דין סוג ב' ומראש חושבים שאופק ההתקדמות שלך גם כשותפה הוא מוגבל. את שותפה סוג ב'. בסופו של יום את שווה פחות כי מי שקובע את כללי המשחק הם הגברים שהזמן שלהם בידיהם".
סוגרת פערים בלילות
עו"ד שירה מאק-ריזמוביץ, 34 ואם לשניים, דווקא סבורה ש"כיום משרדים יודעים להתמודד עם העניין הזה של שילוב בין עבודה לאמהות, שמצריכה לצאת מוקדם מהעבודה. בהתחלה זה לוקח זמן הסתגלות - של המשרד ושל העובדת. זה גם תלוי בנשים עצמן כי צריך מאמץ בטורבו כדי להצליח לתת את אותה תפוקה כמו שנתת קודם, אבל זה אפשרי".
מאק-ריזמוביץ, המתמחה בתחום נזקי גוף שבו ההופעות בבתי משפט הן עניין של יום ביומו, מספרת כי כדי "לתת את אותה תפוקה" היא משלימה שעות עבודה בשעות הקטנות של הלילה. "אני עובדת לא מעט שעות בלילה, כלומר מ-15:00 אני בהפסקה ובערך בשעה 20:00 אני שוב חוזרת לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה - כך זה לפחות בשני ערבים בשבוע. אם יש לי למחרת דיון הוכחות או שיש סיכומים להגיש - אין מישהו אחר שיעשה את זה במקומי. זו האחריות שלי וזה דבר שאני חייבת ורוצה לעשות".
לדברי מאק-ריזמוביץ לאחר שעברה ליום עבודה מקוצר הפכה ליעילה יותר. "אני הרגשתי באופן משמעותי שהמעבר הזה ליום עבודה מקוצר הפך אותי ליעילה מא וד. כמעט שלא הורדתי מנפח העבודה וזה גרם לי לאיזושהי הבשלה עצמית, שביגרה אותי מבחינה מקצועית. אם לפני הירידה בשעות יכולתי להתלבט יותר זמן בכל דבר, אחרי כן הייתי חייבת לקבל החלטות מהר, לעשות הכל באופן מידי. ניהלתי את הזמן הרבה יותר טוב וזה מוכיח את עצמו. לדעתי זו היתה אחת הקפיצות הכי משמעותיות שלי בקריירה".
גם עו"ד טלי (גיאת) פרי,33, העובדת במשרדו של עו"ד שלמה נס ומטפלת בפירוקים, מעידה על מצב דומה. לדברי פרי, אמא לילד בן שש ונשואה טרייה בשנית, התפקיד שבו היא מועסקת במשרד תובעני ודורש שעות עבודה מרובות. "הדברים האלה הובהרו לי מהשנייה הראשונה. כשהייתי בראיון אמרו לי שלא בטוח שזה תפקיד שמתאים לאמא ושאני לא אצפה למשרת אם, ולכן כדאי שאחשוב אם זה מתאים לי".
פרי החליטה שכן, והיא לא מצטערת, למרות הקשיים. "כבר בראיון באתי עם אג'נדה מסוימת. הסברתי שאני לא יכולה שמסתכלים לי על השעות, אני צריכה שיבחנו אותי במהות, לפי תוצאות, ושיתנו לי גמישות, אחרת לא אעמוד במשימה. והם אמרו לי: ניכנס איתך להרפתקה הזו. היה פה רצון להשקיע בי על אף שאני אשה ודי ברור שלא סיימתי את הפרק האימהי שלי. מכיוון שהחלטתי שזה מה שאני רוצה נתנו לי מרחב פעולה".
בפועל, פרי יוצאת פעמיים בשבוע מוקדם מהמשרד (יום אחד בשלוש וחצי ויום אחר בארבע-חמש). לדבריה, "יש לי חופש להתאים את השעות שלי כך שהדברים ייעשו בצורה טובה ובזמן, מה שחשוב זו התוצאה. אם זה אומר להישאר עד 12-1 בלילה במשרד כשצריך, אני נשארת. אבל אם אני צריכה לצאת בשלוש מהמשרד, אף אחד לא אומר לי לא לצאת או עומד לי עם השעון ולא קרה פעם אחת שנתקלתי במבט לא סימפטי או באמירה שלא במקום. להיפך, מאוד מפרגנים".
פרי חושבת כי האמהות לא תפגע בסיכויי קידומה. "כדי שירצו שמישהו יהיה שותף צריכים לראות מה התועלת ממנו למשרד. לגבי עצמי עוד מוקדם לדבר על שותפות, אבל אני חושבת שמודדים אותי לפי איכות העבודה שלי ולפי הגישה שלי, ולא לפי מסגרת השעות שלי", אמרה.
גם גברים מופלים לרעה
בעבר, עורכת דין שרצתה להפחית שעות עבודה ולהתפנות בשעות אחר הצהריים לילדיה, היתה צריכה לעבוד במקומות הנחשבים נוחים לאמהות, כמו בנקים או חברות ביטוח, ולא במשרדים גדולים. "כיום קיימת יותר האפשרות לעורכות דין מוכשרות לעבוד במשרדים מאוד גדולים ומכובדים עד 15:30 ולהרוויח 70% מהשכר", מסבירה עורכת הדין ח', אם לילדים בגילאי ארבע ושנה. "אבל זה מסלול עם אפס קידום בתחום השותפות".
כנראה שלא בכדי מכונה המשרה המוגבלת בשעות "משרת אם". ח' סבורה שדווקא לעורכות דין אמהות המבקשות להפחית שעות עבודה, קל יותר מאשר לעמיתיהן הגברים. "לדעתי, האנשים הכי מסכנים אלה הגברים שרוצים להיות עם הילדים שלהם. משרדי עורכי דין מוכנים לקבל שאמא צריכה להיות עם הילדים שלה, אבל אבא שרוצה לצאת מהמשרד פעם או פעמיים מוקדם כדי להיות עם הילדים - את זה קשה להם לקבל. ומי שמתעקש על זה נפגע. משרדים רואים את זה כדבר בעייתי".
מי שיכול לחתום על ההצהרה הזו בשתי ידיים הוא אסף שילה, 35, כיום עורך דין עצמאי המתמחה בדיני עבודה וצרכנות, ואב לשתי בנות קטנות. שילה מספר כי לפני כמה שנים חיפש עבודה כשכיר ובראיונות העבודה עמד על כך שיום בשבוע הוא ייצא מהמשרד ב-16:30 כדי להוציא את בתו מהגן. "הבקשה הזו, מרוב שהדהימה את עורכי הדין שראיינו אותי, זכתה לתגובות חיוביות".
ואולם לדבריו, "זה גרם למורת רוח אצל מעבידים שונים. אף שכלפי חוץ הגישה היתה מבינה, בפועל הרגשתי חוסר שביעות רצון מצידם, כאשר מהות הביקורת היתה מאוד ברורה. זה לא משהו שנאמר באופן מפורש כי לא העזו להגיד לי במפורש אל תהיה עם הילדים, אבל כן אמרו: אתה צריך להיות עם הלקוחות ועם המשרד. זה יצר הרבה חיכוכים. היה יותר ממעביד אחד שדרש ממני להיות זמין גם לאחר היציאה המוקדמת שלי במשרד, וכשאמרתי לו שאני נטו עם הילדה ואם אין משהו היסטרי נא לא להפריע לי, זה גרם לחיכוך".
לדברי שילה, "באופן פרדודקסלי, המצב של נשים שרוצות לשלב בין קריירה לאמהות יותר טוב משל גברים כי המציאו את הדבר המכוער הזה שנקרא 'משרת אם'. אם עורכת דין בגילי באה בדרישה לצאת מוקדם מהמשרד אז זה יותר לגיטימי בעיני הבוסים ויותר נוח להם לקבל אותה. כשגבר מבקש - זה נתפס כדרישה אבסורדית. יש הרבה פחות פתיחות לנושא הזה".
שילה דווקא לא ביקש לעצמו הנחות. "אני הצעתי לא פעם שאני אעשה חלק מהעבודה בצורה מפוצלת, כלומר שאחר הצהריים אהיה עם הילדות, ובערב אמשיך לעבוד מהבית. לעניין הזה היתה גישה מאוד שמרנית ולא אוהדת, לעומת זאת אצל עורכות דין הבינו את האילוץ הזה".
האם עולם עריכת הדין הקרייריסטי והגברי למד לשלב בתוכו עורכות דין שמלהטטות בין הקריירה לאמהות?
נורית רוט
11.11.2007 / 9:17