בתום ארבע שנים סוערות יפרוש בקרוב ד"ר רו"ח ירון זליכה מתפקיד החשב הכללי באוצר, להמשך הקריירה האקדמית שלו או לתפקיד בכיר מאוד במגזר העסקי. בהמשך הוא ישתלב כנראה במרוץ לכנסת בצמרת של אחת מסיעות הימין. רבים סבורים כי אחד היעדים שהוא סימן לעצמו לעתיד הוא חזרה למשרד האוצר, לתפקיד שר האוצר.
מי שמכיר את זליכה מקרוב יודע כי למעשה לא מדובר באיש אחד אלא בשני אנשים, שלעתים מתמזגים באדם אחד ולעתים לא מסתדרים זה עם זה. קיים ירון המקצוען, הרפומרטור, הכלכלן המבריק הרואה למרחוק, מטובי החשבים הכלליים שהיו לאוצר בכל שנות קיומו; וקיים ירון מתקן העולמות, הלוחם בשחיתויות, התמיד צודק, שרב עם כל העולם, כולל ראשי ממשלות ושרי אוצר.
ירון הראשון שינה לטובה באופן רדיקלי את אגף החשב הכללי. מחליפיו ייהנו מפירות עבודתו במשך שנים רבות. גם ירון השני רשם לזכותו הישגים רבים, אבל לעתים חצה גבולות, פגע באנשים על לא עוול בכפם ושיבש עבודת מערכות, כולל עבודת המשרד שהיה יקר לו כל כך, האוצר, והאגף שלו, אגף החשכ"ל.
זליכה הוא מינוי פוליטי, של שר האוצר בנימין נתניהו. נתניהו מינה את זליכה לחשכ"ל מכיוון שרצה לנער את האגף. זליכה סיפק את הסחורה ובגדול. הוא נכנס לאוצר לפני יותר מ-4 שנים, ב-20 באוקטובר 2003. כדרכו, הוא בא לעבוד, ועד הסוף, גם אם הדבר מחייב שחיטת פרות קדושות.
מיד עם כניסתו לאגף החשכ"ל הודיע על שתי רפורמות, בסיסמא "לא עוד ולא אצלי". הרפורמה הראשונה קבעה כי תם עדין החשבונאות היצירתית, יצירתית במקום שקרית, בעבודת האוצר. כלומר, דו"חות החשב הכללי יהיו מעתה דו"חות אמת. ומדובר בעיקר בדו"ח השנתי. הסתיים עידן "דצמבר הנוסף" באוצר, שבו כספים נרשמו בספר התקציב גם אם התקבלו לאחר 31 בדצמבר, כדי לשפץ את מאזני המדינה.
עד עידן זליכה הדו"ח הכספי השנתי של המדינה לא נחתם על ידי רואה חשבון - תופעה מדהימה. כל מפעל בינוני יודע כי הדו"ח הכספי השנתי הצנוע שלו חייב להיות חתום על יד רואה חשבון. לעומת זאת, דו"ח המיליארדים של המדינה היה חתום כל השנים על ידי כלכלן. זליכה, רו"ח, אמר לא עוד. דו"ח החשב הכללי מוכן לפי חוק מבקר המדינה.
ביולי 2004, ביוזמת זליכה, נערך דיון בוועדת השרים לביקורת המדינה ולאחר מכן בממשלה ונקבע כי מעתה הדו"חות ייערכו לפי התקינה החשבונאית הבינלאומית. בכך הצטרפה ישראל לרשימה מצומצמת ומכובדת מאוד של מדינות מערביות המכינה את דו"ח החשכ"ל שלה לפי התקינה הבינלאומית המתקדמת. החל בתקציב המדינה ל-2005 דו"ח ביצוע תקציב המדינה חתום על ידי רואה חשבון, מופיע באינטרנט וגלוי לכל הציבור. הסתיים העידן שבו דו"חות ביצוע התקציב היו ידועים רק למתי מעט, אנשי שלומנו.
חסך מיליארדים
הרפורמה השנייה שביצע זליכה קבעה כי הממשלה תשלם את כל חובותיה לספקים לפי החוזים שעליהם היא חתומה. עד אז היה נהוג למשוך חובות חודשים רבים מעבר למועד, בדרך כלל לקראת סוף השנה ובהתאם למצב קופת המדינה. זליכה הורה לחשבים לשלם את כל החובות שמועד פירעונם הגיע לאלתר ולא יאוחר מ-31 בדמצבר 2003. להבא, קבע, המדינה לא תחרוג ממועדי התשלום.
זליכה עזר לנתניהו, עוד לפני שהצטרף פורמלית לאוצר, בהכנת תקציב המדינה ל-2004, "תקציב השמן והרזה", תקציב המפנה, התקציב שסייע בהעברת המשק משלוש וחצי שנים של מיתון לשנים של צמיחה גבוהה. הוא השתתף, בתוקף תפקידו וגם מעבר לכך, בקביעת תקציב 2005. ברבעון הראשון של 2005 זיהה החשכ"ל כי הצמיחה במשק הואטה, בניגוד לציפיות, דיווח לנתניהו, והביא להקמת הוועדה שדחפה ביולי 2005 לרפורמה החמש שנתית במשק (2005-2009). זליכה תמך, בדיוני האוצר, בשימוש בעודפי הגבייה ממסים להפחתת נטל המס, ולא בהפחתת החוב הלאומי, כפי שרצה הנגיד, סטנלי פישר. לאחר שנתניהו התפטר מהאוצר, סר חינו של החשכ"ל בצמרת המשרד. בשל המחלוקות עם שרי האוצר שהחליפו את נתניהו, ועם צמרת האוצר, זליכה כמעט ולא שותף בהכנת תקציבי המדינה ל-2007 ול-2008.
בשירות הציבורי הנהיג זליכה רפורמות מהמעלה הראשונה שחסכו למדינה מיליארדי שקלים, הובילו להתייעלות בשירות הציבורי והחדירו יותר יושרה לעבודת הממשלה. בין הרפורמות האלה - חיוב כל גורמי השירות הציבורי (כולל הממשלתי) לשלם מסים כחוק, ביטול מתן כספים מיותרים לעובדי מדינה (בתשלומי אש"ל, החזקת רכב, נסיעות לחו"ל ועוד), ניהול רציונלי של כל נכסי המדינה במקום הניהול הרשלני שהיה נוהג עד 2003, קיום מכרזים כחוק (בוטלו הפטורים ממכרזים למקורבים), מיפוי וגביית חובות המיליארדים של גופים ופרטים למדינה.
כמעט כל רפורמה פגעה בציבור זה או אחר של מקרובים, והנפגעים במקום לראות את היושרה וטובת המדינה, העדיפו לנטור איבה לחשכ"ל. מלחמתו של זליכה בשחיתות, כולל של מקבלי ההחלטות, חשובה ביותר, גם אם לא תניב אישום פלילי נגד רה"מ בפרשת בנק לאומי. יחד עם עדי ריבלין עמד זליכה מאחורי הרפורמה החשובה של "עושי שוק" באג"ח הממשלתי.
העולם מתחילו נגמר בו
ואולם ישנו זליכה השני, חושף השחיתויות, הפקיד הבכיר שרב עם כולם. ייתכן כי בלעדי זליכה השני זליכה הראשון לא היה מגיע להישגיו הכל כך נאים באוצר. עם זאת, ייתכן כי בלעדי זליכה השני זליכה הראשון היה ממשיך לשמש בתפקיד החשכ"ל קדנציה שנייה. רשימה חלקית מאוד של האנשים עמם רב החשכ"ל: ראשי הממשלות אריאל שרון ובנימין נתניהו; מנכ"לי משרד ראש הממשלה אביגודר יצחקי, אילן כהן ורענן דינור; שרי האוצר אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, ורוני בר-און; מנכ"לי האוצר, יוסי בכר וירום אריאב. למעשה, זליכה רב עם כל הבכירים שעמם עבד.
מתנגדיו של זליכה אומרים, ובמידה רבה של צדק, כי מבחינתו העולם מתחיל ונגמר בירון זליכה, כי הוא מתעלם ביודעין מהישגי קודמיו וחבריו לעבודה וכי איננו מבין את המשמעות של עבודת צוות במקום עבודה גדול כמו האוצר. השירות הציבורי מבוסס על הייררכיה. בלי הייראכיה אין שירות ציבורי. זליכה התקשה, במקרים רבים, לקבל את החלטות הממונים עליו, או לשתף פעולה עם מקבילים לו באוצר ובשירות הציבורי והממשלתי. הדבר פגע בעבודת אגף החשב ופגע בעבודת משרד האוצר.
במקום לנסות ולפתור מחלוקות, אי הבנות, הוא העדיף לראות בבני הפלוגתא שלו מושחתים, כולל אנשים הידועים כהגונים וישרים יותר מסרגל. לרוע מזלו, הוא לא ידע להודות בטעויות ולהתנצל. במשטר דמוקרטי לא ייתכן כי פקיד, ויהיה בכיר ככל שיהיה, לא יקבל את החלטות השר והמנכ"ל שלו. הוא יכול להתלונן נגד השר או המנכ"ל, להתריע, להילחם, אבל יש גבול. וזליכה עבר את הגבול לא פעם ולא פעמיים.
אחרי ארבע שנים עוזב ירון זליכה את משרת החשב הכללי - וישתלב כנראה באחת מסיעות הימין
מוטי בסוק
12.11.2007 / 8:22