אוהדת שרופה של מנצ'סטר יונייטד

מקום מגורים: הרצליה



מצב משפחתי: אמא לשלושה ילדים (26,25,20)



השכלה: דוקטורנטית לשיווק



ילדות: נולדתי ברחוב ארלוזורוב בתל אביב והיתה לי ילדות נפלאה. עשיתי כל מה שאמרו לי שאסור. הלכתי למסיבות סלוניות, ניגנתי בגיטרה ומכיוון שנורא אהבתי סרטים הלכתי להמון הצגות יומיות, מה שגרם לי להעתיק הרבה שיעורים שלא הספקתי להכין. היה כיף.



צבא ואירופה: הייתי פקידת מבצעים באגד ארטילרי ברמת הגולן ואחר כך טיילתי באירופה שלושה חודשים עם החברה הכי טובה שלי, הצלמת מיכל היימן. כששתי בנות מטיילות יחד בחו"ל זה כיף גדול.



חזרתי מאירופה ללימודי מינהל עסקים ועבודה בתחום השיווק בחברת התעופה TWAשנסגרה בינתיים. אחר כך נסעתי לאנגליה ועשיתי תואר שני במרקטינג מנג'מנט. שם גם למדתי איך האנגלים עושים קמעונאות. חזרתי לעבודה באוניברסיטת דרבי ונתתי שירותי יעוץ לחברות שונות עד שהחלטתי לעשות לביתי והקמתי חברה עצמאית. במקביל אני לא מוותרת גם על הקריירה האקדמית.



סדר יום: אני מתעוררת בשש וחצי והולכת להציץ במחשב ולראות מה פיספסתי בלילה. ארבע פעמים בשבוע אני הולכת בבוקר להולמס פלייס למשך שעה - המכשיר שעושים עליו סקי חביב עלי במיוחד. אחר כך אני מתחילה לעבוד, נפגשת עם אנשים במשרד או כותבת את הדוקטורט בבית.



בשעה שתיים ולפעמים בחמש, הולכת להרצות עד השעה עשר בערב. כשאני חוזרת הביתה אני צופה בבי.בי.סי פריים או מתפנה לתחביב האמיתי שלי - משחק כדורגל בליגת האלופות.



מנצ'סטר יונייטד: בכדורגל התחלתי להתעניין בגיל שלוש כשאבא שלי, אוהד מכבי תל אביב, לקח אותי לבלומפילד. הוא תמיד רצה בן אז קראו לי מיכאלה ולקחו אותי לראות כדורגל. מגיל צעיר מאוד הבנתי שבמגרשים זורקים קליפות של גרעינים ומקללים, וכשגדלתי השתדלתי להגיע לשם כמה שפחות.



אחר כך נסעתי לאנגליה והחיידק הרדום התעורר. שם הפכתי לאוהדת אמיתית של מנצ'סטר יונייטד. אני עוקבת אחריה כל הזמן, יודעת מי בהרכב, יכולה לדבר על המאמן אלכס פרגוסון כאילו היה החברה הכי טובה שלי. לפחות פעם בשנה אני נוסעת לראות משחקים שלהם (לפני שנתיים גם נסעתי למשחקי הגביע העולמי בגרמניה), בבית יש לי דגם קטן של איצטדיון אולד טרפורד וחוץ מזה, אני חברה באתר של מנצ'סטר ומקבלת לאי מייל שלי מסרים מהשחקנים. הסטודנטים שלי יודעים שאני אוהדת ואם יש לי מצב רוח רע זה מכיוון יונייטד הפסידה.



כדורגל בישראל: פה אני לא הולכת למגרשים. הילדים שלי הם אוהדים של מכבי חיפה ובשבת אנחנו מתיישבים מול הטלוויזיה ורואים כדורגל ביחד, אבל אני לא אוהדת של אף קבוצה. בליוורפול ניתן ללמוד כיום תואר בפוטבול מנג'מנט, ואני מציעה למנהלי הקבוצות לנסוע. התור אמנם ארוך, אבל כדאי ללמוד שם, כי יכול להיות שאז הניהול בישראל ישתפר ולא יהיה חובבני כמו היום.



חופשה אחרת: כשאני לא נוסעת לראות משחקי כדורגל באנגליה אני יוצאת להייקינג בדולומיטים האיטלקיים. אלה הרים גבוהים מאוד ויש בהם מסלולי הליכה מסודרים שבהם מטפסים בקבוצה עם מדריך, אחרת הולכים לאיבוד. זה דורש ציוד מיוחד וזו חופשה נפלאה. בכל שנה אני נקרעת בין שתי אהבותיי ומשתדלת לספק גם את זו וגם את זו.