כבר חמש שנים שהבורסה של תל אביב יודעת כמעט רק כיוון אחד - למעלה. מדד ת"א 25 נמצא כיום ברמה גבוהה פי ארבעה מבתחילת 2003. באותן חמש שנים רשם מדד דאו ג'ונס תשואה של 55% בלבד.
העוצמה של תל אביב לעומת ניו יורק מודגשת עוד יותר בחודשים האחרונים, עם התפתחות משבר האשראי. מדד ת"א 25 רחוק היום רק ב-2% מהשיא שקבע בסוף אוקטובר, לעומת הדאו ג'ונס שרחוק ב-8% מהשיא שקבע באמצע אוקטובר.
עכשיו, כאשר הבורסות בארה"ב רועדות, תל אביב כמעט חוזרת לשגרה, עם התעוררות בשוק ההנפקות ואווירה כללית חיובית.
השאלה הגדולה היא מה הלאה. האם נכון לומר שהשוק הישראלי חסין יותר מהשוק האמריקאי למשבר העולמי? האם לעובדה שהשוק המקומי מפגין עוצמה יש הסברים כלכליים הגיוניים - שאף תומכים בהמשך העליות - או אולי עדיף להיזהר ולהתכונן ליום שבו הבורסה בת"א תיישר קו עם הבורסות בארה"ב?
האם העליות יימשכו?
1. ישראל היא סיפור כלכלי ענק
לנו אולי קצת קשה להודות בכך, אבל משקיעים זרים שבוחנים אותנו מרחוק טוענים שהמשק הישראלי הוא סיפור כלכלי ענק. זאת גם בהשוואה לצמיחה ולעוצמה בשווקים מתעוררים אחרים.
מי צפה לפני ארבע שנים שישראל תפחית את החוב ביחס לתוצר ל-80% בלבד; וזאת במדינה שהתרגלה לשיעורי חוב של יותר מ-100%. מי צפה אז, כשדולר אחד קנה חמישה שקלים, שהמטבע הישראלי יצליח לחזור לרמה נמוכה מארבעה שקלים לדולר. ואת כל זה ישראל עושה בלי שמצאו כאן נפט, זהב או ניקל.
את 2007 תסיים ישראל בלא גירעון ועם חוב נמוך. הריבית ברמה נמוכה היסטורית, ונראה שהמצב הזה יימשך לפחות בטווח הבינוני. והעיקר, הצמיחה נשמרת. גם הרפורמות של השנים האחרונות ממשיכות לתדלק את הכלכלה. בנוסף, ישראל היא מקור משיכה להשקעות בינלאומיות, וסדרת האקזיטים האחרונה בתחום ההיי-טק מוכיחה זאת.
2. הציבור לא במניות
למרות הגיאות בבורסה, הציבור הרחב כמעט לא משקיע במניות באופן ישיר. מסיבה זו גם רמת ההיסטריה בתל אביב נמוכה, בתקופה של ירידות בעולם. מנגד, הפוטנציאל לכניסת הציבור באופן מאסיווי יותר לשוק המניות עדיין גדול.
3. המספרים משקרים
ניתן לייחס חלק גדול מהעלייה של הבורסה בחודשים האחרונים לכמה מניות בודדות: כי"ל, החברה לישראל (החברה האם של כי"ל) ופריגו. מאז נקודת השפל של השוק (9 בספטמבר) טיפס מדד ת"א 25 ב-14%.
כי"ל, החברה לישראל ופריגו תרמו 8.5% לעלייה של המדד. אלו עליות שאינן קשורות כלל לביצועי הכלכלה הישראלית אלא לתהליכים כלכליים עולמיים, ובעיקר לשוק הסחורות החקלאיות. מניות ישראליות רבות, וגם האג"ח הקונצרניות, עדיין רחוקות ממחירי השיא שלהן. נראה שעוד יש להן מקום לעלות.
4. הממשלה יציבה
כאשר פורסם דו"ח ועדת וינוגרד הראשון לפני כחצי שנה, נראה היה כאילו ממשלת אולמרט הגיעה לסוף דרכה. חצי שנה מאוחר יותר המצב הפוך. הממשלה יציבה ואף אחד לא מדבר על הקדמת הבחירות.
אהוד ברק נבחר לראשות מפלגת העבודה והתיישב על כיסא שר הביטחון, שמעון פרס נבחר לנשיא והציבור התרגל לראש הממשלה הלא פופולרי. גם ההתקפה האווירית בסוריה והגילוי על הסרטן הקטן תרמו לגידול בפופולריות של אולמרט.
5. שליטה תקציבית ואינפלציה אפסית
למרות השביתות, הדרישות הפוליטיות ועליית מחירי האנרגיה, אין בישראל צפי לחריגות תקציביות משמעותיות. הדולר הנמוך מאפשר למדדים הבאים להיות שליליים, ושומר את האינפלציה על אש נמוכה.
האם המשבר בלתי נמנע?
כלכלת ישראל אינה מתואמת לגמרי עם הכלכלה האמריקאית. חלק גדול מהיצוא מופנה גם למערב אירופה, למזרח אירופה ולאסיה. האטה כלכלית בארה"ב תפגע מן הסתם בישראל - אבל במידה מוגבלת. ובכל זאת, מול הכלכלה הגלובלית ניצבים איומים שעלולים לגרור גם את הבורסה המקומית לתקופה שלילית.
1. סערות מדיניות-ביטחונית
כישלון בוועידת אנאפוליס יכול להצית גל אלימות מחודש באזור. גם התחממות בזירה האיראנית או העיראקית.
2. מיתון בארה"ב והידרדרות בכל העולם
מניות ישראליות רבות חשופות למצב השווקים בעולם. הנפילה במחירי הנדל"ן בארה"ב ובאירופה משליכה על מניות של חברות נדל"ן ישראליות, שעדיין רחוקות מרמות השיא שלהן מלפני חצי שנה. מצב זה אינו צפוי להשתנות בקרוב.
גם הנפילה בצריכה הפרטית הצפויה בארה"ב תשפיע על חלק מהחברות. במיוחד חשופות לכך חברות בענף ההיי-טק וחברות יצוא שיספגו מכה בשורת ההכנסות וברווחיות.
3. נפילות בסין ובהודו
הבורסה בסין מוגדרת על ידי מומחים רבים כבועה פיננסית. גם מחירי המניות בהודו אינם נמוכים. מפולת שם עלולה להתגלגל לכל העולם.
4. מחירי הסחורות
בינתיים, מחירי הנפט והסחורות האחרות ממשיכים לעלות. בין השאר בשל ציפיות להמשך צמיחת הכלכלה הגלובלית. המצב הזה לא יימשך לנצח. בשלב כלשהו מחירי הסחורות הגבוהים עלולים לפגוע ברווחיות של חברות רבות ולייצר לחצים אינפלציוניים מעיקים.
משבר האשראי: האם נכון לומר שהשוק הישראלי חסין יותר מהשוק האמריקאי - ומדוע?
רותם שטרקמן
13.11.2007 / 9:56