פרופ' אבישי ברוורמן, חבר כנסת (עבודה) וחבר ועדת הכספים, קורא לנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לשר האוצר, רוני בר-און, וליו"ר העבודה, אהוד ברק, לפעול לשינוי יעד ההוצאה של תקציב המדינה ל-2008 כדי להגדיל את תקציבי החינוך, הבריאות, הגימלאים והפריפריה.
ברוורמן דורש כי בתקציב המדינה ל-2008, שאושר בממשלה ובכנסת בקריאה ראשונה, יוכנס תיקון מהותי לקראת ההצבעה בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, שיגדיל את הוצאות הממשלה בשנה הקרובה ב-2.5% ביחס ל-2007, ולא ב-1.7% כמתוכנן. כך תתקבל תוספת של כ-2 מיליארד שקל, שיוקצו לתוספות שכר למורים ולהקמת כיתות חדשות, להגדלת סל הבריאות, קיצבאות הגימלאים ולתוכניות לקידום הנגב והגליל.
ברוורמן יניח מחר (ד') על שולחן הכנסת הצעת חוק הקובעת כי החל ב-2008 ההוצאה בתקציב המדינה תגדל בקצב גידול האוכלוסיה או בשני שלישים משיעור הצמיחה בשנה הקודמת, לפי הגבוה מביניהם. לדברי ברוורמן, "לא ייתכן כי כאשר בתקציב המדינה יש עודפי ענק של יותר מ-10 מיליארד שקל, הממשלה תתעלם מהפערים הגדלים והולכים בחברה ותפנה את כל העודפים לצמצום החוב הלאומי".
ציוני שמסכן את החוסן הלאומי
ברוורמן פנה בנושא זה באופן אישי לנגיד, שעומד, לטענתו, מאחורי יעדי תקציב המדינה ל-2008, אך נענה בשלילה. לדברי ברוורמן, פישר טען כי ניתן יהיה לעסוק בהגדלת ההוצאות בתקציב רק לקראת הכנת תקציב 2009, ותקציב 2008 סגור. בשיחה עם TheMarker, אמר ברוורמן: "אני מאוד מעריך את הנגיד. הוא ידיד אישי שלי זה 25 שנה. הוא תורם רבות למשק עם יוקרתו הבינלאומית ומקצועיותו הרבה. בואו לישראל היה מעשה ציוני אמיתי. אני חלוק עמו בצורה עמוקה בנושא מדיניות התקציב והגירעון. יש בינינו הסכמה בדבר הצורך המיידי ברפורמות בממשל ובביורוקרטיה הישראלית".
ברוורמן מוסיף כי "מדיניות התקציב של פישר מסכנת קשות את עתיד הצמיחה, הסולידריות וחוסנה הלאומי של המדינה. הגרעין האיראני הוא איום חיצוני, שלישראל השפעה מוגבלת עליו. האיום הכלכלי-חברתי הפנימי הוא איום שישראל מייצרת במו ידיה. אני קורא לנגיד ולשר האוצר לשנות את עמדתם, כי זו עמדה שגויה באופן מהותי, ולשנות את תקציב המדינה לשנה הקרובה".
לדברי ברוומן, "לפי דו"ח בנק ישראל, הגירעון התקציבי השנה יהיה 0.3% בלבד (לעומת 2.9% בתכנון התקציב) ויודעי דבר אומרים כי יהיה גם עודף תקציבי. בעודפי התקציב האדירים שלנו איננו יכולים להפנות את כל העודפים אך ורק להורדת החוב הלאומי. במשבר החברתי שבו אנו נמצאים, עלינו להוסיף משאבים לחינוך, בריאות, רווחה והפריפריה.
"מפלגת העבודה חייבת להוביל את המאבק לשינוי התקציב, ואני מאמין שתעשה כן, אחרת היא תאבד את הזכות שלה להיות מובילה כלכלית-חברתית ואת יכולתה לחזור לשלטון. אינני מבין מדוע כיום - כשעיני הציבור כלות לנוכח הצמיחה שאינה מגיעה אליו, וכן מגיעה לתל אביב ולחו"ל - המדינה אינה משנה את סדרי העדיפויות שלה. 2009 רחוקה, והאי-שיוויון גדל.
"אני דורש להגדיל, כצעד ראשון, את הוצאות הממשלה ב-2008 ב-2.5%. התוספת הזו תיתן לנו כ-2 מיליארד שקל, ועדיין הגירעון בתקציב 2008 יהיה באזור ה-0%. הגדלת הוצאות הממשלה תאותת למעמד הבינוני - למורים, לעובדי מערכת הבריאות, לתושבי הפריפריה - כי הולכים בכיוון אחר. בזמן שבנימין נתניהו היה שר האוצר, לקחו מהשכבות החלשות בטענה שהמשק במשבר. כעת, כשהמשק בצמיחה, מורידים את הגירעון. אי שיוויון לא נחשב בעיני קברניטי המשק? איזו מדינה אנחנו בונים"?