ג'ון קרני, יועץ בכיר ל-SEC: "השגנו את המטרה - ניו יורק נשארה הבירה הפיננסית של העולם"

"לא מזמן פגשתי בניו יורק מכר ותיק שהוא עורך דין. דיברנו קצת על המשפחה והחיים הפרטיים, ואז שאלתי אותו איך מתקדמים העסקים במשרד. התשובה שלו היתה שכללי סרביינס אוקסלי הורסים למשרד את העסקים. בגלל שהבקרה בחברות עלתה מדרגה, יש כיום הרבה פחות אנשים לתבוע".



את הסיפור הזה מספר ג'ון קרני, שותף במשרד עורכי הדין Baker Hostetler ויועץ בכיר למחלקת האכיפה של רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC), שהגיע לישראל לרגל כנס בנושא ממשל תאגידי, שייערך היום במלון הילטון בתל אביב ביוזמת פירמת רואי החשבון KPMG סומך חייקין ו-TheMarker. דעתו של קרני על החקיקה המחמירה, שעשתה הרבה כאב ראש וחיסרון כיס לחברות שנסחרות בוול סטריט, היא חד משמעית: השינוי אמנם היה מפחיד ויקר, אבל הוא גם היה חיוני לביטחון המשקיעים והשיג את המטרה.



כללי סרביינס אוקסלי נחקקו ב-2002, לאחר ששערוריות וורלדקום ואנרון עלו למשקיעים מיליארדי דולרים ופגעו באמון המשקיעים בבורסה. החוק כולל חבילת תקנות המטילה אחריות על מנהלים לדו"חות שהחברה מגישה ומחייבת חברות להרחיב את מנגנוני הפיקוח הפנימי כדי למנוע הונאות ולקבל אישור לבקרה הפנימית על ידי בקרה חיצונית של רואי חשבון. החקיקה נכנסה לתוקף ב-2004, וחברות רבות התלוננו כי עלויות יישומה גבוהות מדי וכבדות במיוחד בעבור חברות קטנות.



"האם התועלת בכללי סרביינס אוקסלי מאפילה על העלות? ממה שראיתי, בכובע של מבקר, תובע, יועץ ומפקח, התשובה היא כן. כשאין למשקיעים ביטחון זו בעיה. מבחינתי, כללי סרביינס אוקסלי מתייחסים לעניינים ולדברים שצריך ללמוד בכיתה ג' על יושר והגינות. זה נכון שזה מקשה על חברות קטנות, אבל כבר יש הקלות. אף אחד לא רוצה שיהיה עומס יתר על חברות קטנות", אומר קרני.



אחת התוצאות של החקיקה המחמירה היתה מעבר של חברות להנפקות מחוץ לארה"ב. העלויות הכבדות של יישום החוק והחשיפה האפשרית שהוא יוצר משכו חברות גדולות וקטנות להנפקות בבורסות גלובליות, כמו לונדון והונג קונג.



נראה שקרני אינו מתרגש מכך. "זה נכון שחברות אמריקאיות הנפיקו, למשל, גם בבורסה המשנית בלונדון (AIM), אבל יש חברות שעוזבות מכל מיני סיבות. בסופו של דבר השוק האמריקאי יהיה חזק יותר. עדיין, ניו יורק היא הבירה הפיננסית של העולם, בה עושים דברים הכי טוב. בעוד עשר שנים יהיו סקנדלים בעולם, אבל בארה"ב המצב יהיה שונה - נקי יותר".



במבחן התוצאה, קרני חושב שהחוק הוכיח את עצמו. "ב-2002 ראיתי הרבה תיקי שוחד בחברות ציבוריות. כמה סיפורי שוחד רואים היום בחברות? כמעט כלום. לא רק שהחוק גורם לנו להיות נקיים, יש כאן גם את אפקט המשטרה. החברות שנסחרות בארה"ב מחייבות את קבלני המשנה הזרים שלהן לעמוד בכללים".



הרווח של עורכי הדין



אחת התופעות הבולטות בשוק ההון האמריקאי היא ההיקף הגדול של תביעות ייצוגיות. כמעט בכל שבוע שומעים על תביעה חדשה שהוגשה נגד חברה הנסחרת בוול סטריט, כשגם נגד חברות ישראליות לא מעטות (כמו קומברס, ביגבנד ואלוט) הוגשו תביעות ייצוגיות.



"בתחום התביעות הייצוגיות רואים גם ניצול של המערכת. אין בכך ספק. לפעמים עורכי הדין מרוויחים יותר מבעלי המניות התובעים, וחלק מהתביעות פוגעות בחברה ובמשקיעים. אבל לחלק מהתביעות גם יש מטרה לגיטימית. אם פעם היה מאוד פשוט לתבוע, היום כבר יש יותר הגבלות", אומר קרני.



בעניין פרשיות הבקדייטינג - תמחור לאחור של תאריכי הענקת אופציות - אומר קרני כי הגרוע ביותר כבר מאחורנו. זאת מכיוון שאחרי יולי 2002 חברות כבר נדרשות לדווח תוך 48 שעות על הקצאה של אופציות, כך שמרחב התמרון שהיה לפני כן והאפשרות לתמחר לאחור הענקות התכווצו.



"בבסיס אין בעיה בהקצאה של אופציות במחיר נמוך או לפי תאריכים היסטוריים. אבל צריך לפעול לפי הכללים של אישור ההענקה. אם יהיה גילוי נאות והדירקטוריון יאשר זאת, אין עם זה בעיה. הבעיה היתה שחברות עשו זאת בחשאי, בלי ליידע את המשקיעים. הכי חשוב זה גילוי ושקיפות. יש מקרים שנחוץ תגמול יוצא דופן כדי לתמרץ מנהלים", מוסיף קרני.