בית המשפט דחה על הסף את תביעתו של לב לבייב וחברת לידר נגד הגיאולוג שמעון גילר

בית משפט השלום בתל אביב דחה על הסף השבוע את התביעה של חברת לידר ניהול ופיתוח, שבבעלות איש העסקים לב לבייב, נגד הגיאולוג שמעון גילר.



בין לבייב לגילר התנהל מאבק משפטי ממושך. גילר נשכר על ידי לבייב לעבודת איתור שטח בו תוקם מחצבה עבור חברה שבבעלותו. גילר תבע את לבייב, וטען כי סוכם בינו לבין לבייב ולידר כי אם יוזמת הקמת המחצבה תצא לפועל, הוא יהיה זכאי ל-10% משווי הפרויקט.



המחצבה החלה לפעול בשנת 1994, אך לטענתו לא שולם לו כל שכר. לבייב ולידר כפרו בזכותו של גילר לתשלום כל סכום. לטענתם, הם לא הקימו מחצבה אלא מגרסה בלבד, וכל הכרוך באיתורה ובהפעלתה נעשה ביוזמת לבייב ועל ידו בלבד, וללא כל מעורבות של גילר.



השופטת הילה גרסטל דחתה את טענות לבייב וקבעה כי הוא ידע על כך שנקשר הסכם מחייב בין גילר לבין גורם מוסמך מטעם לידר, וחייבה את לידר לשלם לגילר 1.75 מיליון שקל.



בהמשך, הגישה לידר תביעה נגד גילר על סך 5 מיליון שקל, בה טענה, באמצעות עו"ד יוסי בנקל, כי גילר נשכר על ידה בשנת 1992 לקבלת ייעוץ גיאולוגי וכלכלי בקשר להקמת אתר החציבה. ואולם ב-1999 התברר לה כי הוא לא ביצע את הבדיקות הגיאולוגיות כנדרש, התרשל במלאכתו ואף הטעה אותה בתחשיב הכלכלי שהכין.



גילר, שיוצג על ידי עו"ד ערן לב, ביקש לדחות את התביעה על הסף. לטענתו, הרשלנות שמייחסת לו המשיבה בהקשר להסתמכותה על חוות דעתו וייעוצו, עומדת בסתירה לעמדתה בהליך הקודם. בהליך זה נטען כי בין הצדדים לא נקשר הסכם וכי לידר לא הסתמכה על הייעוץ של גילר.



השופט איתן אורנשטיין קיבל את הבקשה והורה על מחיקת התביעה, בשל מעשה בית דין. לדבריו, בחינת הטענות העובדתיות שהעלתה לידר בשני ההליכים מחייבת את המסקנה שמדובר בטענות עובדתיות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת.



נוכח דחיית הגירסה העובדתית הראשונה, אין ביכולתה של לידר להישמע בטענותיה הסותרות בתביעה הנוכחית, שאחרת יהיה בכך משום ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, קבע השופט.



"הכיצד ניתן מחד גיסא לטעון כי המבקש לא שימש כיועץ גיאולוגי בפרויקט, והמשיבה כלל לא נסמכה על חוות דעתו וייעוצו, ומאידך גיסא בתובענה הוחלט לטעון כי התרשלותו של המבקש ששימש היועץ הגיאולוגי והכלכלי של המשיבה עליהם נסמכה, גרמה לה נזקים רבים. תמהני", שאל השופט. לידר חויבה לשלם לגילר הוצאות בסך 12,500 שקל. (א 2294/04 בש"א 11014/07)