האוצר ביום שאחרי זליכה

חלפו קצת יותר מארבעה חודשים מאז נכנס רוני בר-און למשרד האוצר - והצמרת החדשה של המשרד מתחילה להתגבש. בתחילת נובמבר נכנס אודי ניסן לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות. ביום ראשון הקרוב עשוי בר-און להגיש לאישור הממשלה את מינויו של שוקי אורן לתפקיד החשב הכללי. אם לא יהיו הפתעות בלתי צפויות, בתחילת ינואר ייכנס רם בלינקוב לתפקיד ראש אגף התקציבים. ובקרוב יצטרך בר-און להחליט מי יחליף את הדובר הנצחי של האוצר, אלי יוסף, הפורש למגזר העסקי. על שולחנו של מנכ"ל האוצר, ירום אריאב, מונחות המלצות ועדת סוארי למבנה חדש של רשות המסים, ובקרוב יצטרך בר-און להחליט מי יעמוד בראשה.

המשותף לשלושת המינויים הבכירים הראשונים של בר-און באוצר - ניסן, אורן ובלינקוב - הוא ששלושתם מילאו תפקידים בכירים במשרד, פרשו וכעת הם שבים למשרד עם ניסיון רב ורצון לתרום למשרד. ניסן ובלינקוב הם בוגרי אגף התקציבים, אורן בוגר אגף החשכ"ל. אגב, מנכ"ל האוצר מאז ינואר, ירום אריאב, היה סגן ראש אגף תקציבים, ביחד עם בלינקוב, בתקופה שבה אורן היה סגן ראש החשכ"ל. המינויים החדשים מוסיפים ניסיון, ידע ומקצוענות לאוצר, אך מעלים דרמטית את הגיל הממוצע של בכיריו.

ניסן (40) מחליף את אייל גבאי, מנהל רשות החברות הממשלתיות. ניסן עבד באוצר בשנים 92'-99' באגף התקציבים ונחשב לאחת מתקוות האגף. ב-99' נחטף על ידי ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, לתפקיד מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, תפקיד שאותו סיים ב-2002. מאז עשה דוקטורט ברגולציה כלכלית באוניברסיטה העברית בירושלים ופוסט דוקטורט בבית הספר קנדי לממשל באוניברסיטת הוורארד בארה"ב, היה חבר במועצות מנהלים ובוועדות ציבוריות רבות, לימד כלכלה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית וריכז תוכנית מצטיינים בשם "צוערים לשירות הציבורי" במסגרת פרויקט עתידים. באוצר תולים בו תקוות רבות.

גם לאורן (48), מנכ"ל בנק לאומי שווייץ, החשב הכללי הבא, שם מצוין באוצר, אף שחלפו 14 שנה מאז עזב את המשרד. לעומת ניסן, שנכנס לאגף "משעמם", אורן נכנס לאגף שידע סערות, ברקים ורעמים בארבע השנים האחרונות, עידן ירון זליכה. בנוסף לתפקיד החשכ"ל הוא יצטרך, לפחות בהתחלה, למצב את האגף מחדש, מבפנים ומבחוץ, ביחסים עם אגפים אחרים באוצר ועם משרד ראש הממשלה. בין השאר יצטרך לדחות עצות שיקבל מגורמים שונים לבוא חשבון עם מקורבי קודמו בתפקיד.

אורן היה סגן החשכ"ל בשנים 89'-93'. בחמש השנים האחרונות כיהן כמנכ"ל בנק לאומי שווייץ. הוא מוסמך במינהל עסקים ובוגר כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. מועמדותו לתפקיד החשכ"ל אושרה על ידי ועדת המינויים הבכירים בממשלה בראשות נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר. כסגן חשכ"ל הוביל את הסדר הקיבוצים, הסדר כור, חוק גל לטיפול בחובות המושבים, תמיכת הממשלה בקרנות הון סיכון ועוד. בשנים 94'-2002 היה מספר 2 בבנק אינווסטק (לשעבר בנק כללי). הוא הובא לבנק על ידי החשב הכללי לשעבר, אלי יונס, כיום מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות. כמנכ"ל בנק לאומי שווייץ מיצב ובנה את הבנק מחדש לאחר המשבר הקשה שפקד אותו ב-2001.

רם בלינקוב (52) היה מנכ"ל משרד הפנים כשבר-און היה שר הפנים. בר-און הציע לו שלושה תפקידים באוצר - "רק תבחר": מנכ"ל, חשכ"ל או ראש אגף תקציבים. בלינקוב דחה את תפקיד המנכ"ל כי ירום אריאב הוא חברו, התעניין בתפקיד החשכ"ל ופחות בתפקיד ראש התקציבים. בשלב הבא הצטנן, והודיע לבר-און כי החליט לחזור למגזר העסקי. באחרונה, כך טוענים באוצר, סגר עם בר-און על תפקיד ראש אגף תקציבים. הוא יחליף את קובי הבר.

בלינקוב עבד באגף בשנים 83'-90'. בתפקידו האחרון היה סגן ראש האגף האחראי לתקציבי משרדי התחבורה, התקשורת, המשפטים, האוצר ותחום המים. בלינקוב חוזר לאוצר באחת השעות הטובות של המשק. הוא יצטרך למצות את מחזור הצמיחה של המשק עד תומו ולדאוג שהנסיגה שתבוא אחריו תהיה רכה.

בר-און נשאר באוצר עם ידין ענתבי, ראש אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, עם אלי כהן, הממונה על השכר ויחסי העבודה ועם עודד ברוק, מנהל האגף לקשרים בינ"ל. שוקי ויטה, שמונה לפני כשמונה חודשים למנהל הכנסות המדינה, לא הספיק לשבת על כסאו בשל חשדות המשטרה נגדו, בתפקידו הקודם, כבכיר ברשות המסים. עד להתבהרות החשדות ממלאת פרידה ישראלי את תפקידו.

בר-און יצטרך להחליט, בין השאר, מי יעמוד בראש רשות המסים, אחת המשרות החשובות בשירות הציבורי. בשבעת החודשים האחרונים עומד בראש הרשות יהודה נסרדישי. נסרדישי גדל בנציבות מס הכנסה, נחשב למקצוען מסים, נעים הליכות ומי שמנסה ומצליח כמעט מדי יום לנטרל את מוקשי רשות המסים. בינתיים גביית המסים עובדת כסדרה. כשיתקבלו ההחלטות, כנראה לאחר סחבת בלתי נסבלת, לא מן הנמנע שיוחלט למנות אותו למנהל קבוע של הרשות. המצב הזמני רע לו, רע למערכת. רוב ההחלטות שמתקבלות הן בבחינת כיבוי שריפות. אין מינויי קבע של בכירים ובכירים למחצה. החלטות חשובות נדחות עד למינוי המנהל הקבוע. אנשים טובים, שהמערכת רוצה בהם, עוזבים בשל אי הוודאות, בשל החשש משינויי העתיד, בשל איומי הוועדים. אנשים טובים, שבזמנים אחרים היו מצטרפים למערכת, מעדיפים לחפש את עתידם במקומות אחרים.