מעין אגם: "אני לא אחת שמחפשת שחיתות בכל מיני חורים, אבל אם אני נתקלת בה אני לא יכולה לשתוק"

"בתקופה ההיא כולם דיברו עם כולם וכולם חשדו בכולם", אומרת מעין אגם על האווירה במסדרונות הסתדרות העובדים הלאומית בתחילת 2006. "אנשים הלכו עם שני סלולרים, אחד של העבודה ואחד כדי לקיים שיחות פרטיות, חששו מהאזנות סתר ובדיקת פלטים. אנשים הסתובבו עם טייפים בכיסים כדי לאסוף ראיות שיסייעו להם להתנגד לפיטורים ולהוראות דרקוניות. היו כאלה שהסתובבו עם דיסק-און-קי (זיכרון נייד) ופשוט נכנסו למחשבים של בעלי תפקידים והעתיקו תכנים".



אגם, מהדמויות שהניעו את חקירת פרשת הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), ממתינה לדיון בבית הדין לעבודה בתל אביב, בבקשה שיוציא צו מניעה נגד פיטוריה מהארגון. היא אשה גדולה, ג'ינג'ית בעלת פנים עבות ועיניים שקדיות. בביתה בפסגת זאב, בין סיגריה לקפה, היא שולפת העתקי מסמכים שהעבירה למבקר המדינה ומספרת בקול עבה וצרוד איך הפכה לגרון עמוק בפרשה.



"המשפט הכי נפוץ אז היה 'אני בדרך החוצה'", היא אומרת, "והאנשים האלה הביאו את החומרים הטובים ביותר. הקפדתי לשמור על קשר עם מי שפוטר, ביניהם בכירים. רוב החומר עבר אלי בפגישות חשאיות בבתים של עובדים, בבתי קפה, פנים מול פנים או דרך צד שלישי. לפעמים היינו נפגשים מכונית עם מכונית באישון לילה והופ, מעטפה מידע היו עוברים".



"היוזמה היתה הרבה פעמים של המקורות, היו מתקשרים ואומרים: 'יש לי משהו בשבילך'. כשהתעכבו לא לחצתי. יום-יומיים, שבוע-שבועיים, הם היו באים לבד. במלוא הצניעות, את כל המשבר העצום שהתגלגל בהסתדרות ראיתי שקוף, ידעתי הכל על כולם בכל זמן נתון. כעבור שנה התקשר אלי אהרון הילינגר ממשרד המבקר, סיפר שהוא יושב עם אנשי משטרה ושאל אם אני מסכימה שהם ימסרו להם את שמי. הסכמתי מיד".



הראיות שנאספו מאז תחילת 2006 אמנם סייעו לגיבוש טיוטת כתב אישום חמור נגד כמה מבכירי ההסתדרות, אבל לאגם היו ציפיות גבוהות יותר. היא רצתה גם הכרה מחבריה לעבודה.



"כשבישרו לי שקיבלתי את 'אות אומ"ץ לחושפי שחיתויות' הזמנתי כ-15 חברים ועובדים מההסתדרות", היא מספרת. "מרביתם הבטיחו שיגיעו, אבל יום לפני האירוע החלו להישמע תירוצים. בעיה רפואית במשפחה, יום הורים והיו גם אלה שאמרו דוגרי: 'תסלחי לי, אבל אני רוצה להמשיך לעבוד במקום הזה'. בסופו של דבר אף אחד לא בא".



נעלבת?



"הרגשתי מאוד מגוחכת. נעלבתי נורא. הרי לא היה לי אינטרס אישי, פשוט היה אכפת לי מארגון העובדים שבו הייתי מזכירת איגוד מקצועי הממונה על רווחה במקומות עבודה אחרים. חובתי המוסרית היתה לדאוג שמשאבי הארגון יגיעו ליעדם ולא למסעדות יוקרה ולחשבונות הבנק של מנהלים ומקורביהם".



"בסיכומו של דבר קיבלתי פרס, בירכו אותי חברים אישיים, אני גם מאוד מודה לאריה אבנרי ואנשי אומ"ץ על הליווי המסור, אבל על הבמה במוזיאון ארץ ישראל, ללא החברים מהעבודה, הרגשתי שמנהלים מושחתים ניצחו אותנו. דבר לא השתנה. החברים שלי ימשיכו לפחד שם. ואני מבינה אותם, כי אותי מפטרים. לא כולם כמוני, אני טיפוס שהולך עד הסוף. רק חשוב לי להדגיש, אני לא אחת שמחפשת שחיתות בכל מיני חורים, אבל אם אני נתקלת בה אני לא יכולה לשתוק".



אגם היא בלי ספק אשה אמיצה שיצאה למאבק במערכת מושחתת ומרגישה שהיא משלמת מחיר על אמונתה ודבקותה בטוהר המידות. אבל האם באמת פוטרה מעבודתה כנקמה על חשיפת הפרשה? לבכירי ההסתדרות גרסה משלהם. נכון, אגם פוטרה, אבל לא בגלל שהירשזון ונאמניו עשו נגדה יד אחת, אלא בגלל הפרות משמעת, היעדרויות ואי-קבלת מרות, שנפרשו בפניה בשימוע ערב פיטוריה.



לפי הגרסה הזאת, אגם השתמטה מעבודתה ומחובותיה, כשהיא חוזרת ומנפנפת בהיותה חושפת שחיתויות וטוענת שמתנכלים לה בשל כך (ראו תגובת ההסתדרות בסוף). בית הדין לעבודה ניצב אפוא בפני שאלה מעניינת: האם חושפת שחיתויות זכאית להגנה אוטומטית מפיטורים?



משפחת המלוכה



בעמותת אומ"ץ, שפרשה חסות על אגם, טוענים שהיתה הגורם הדומיננטי בחשיפת פרשת הסתדרות העובדים הלאומית, שהובילה להתפטרות שר האוצר הירשזון ובכירים בארגון. היא אספה מידע רב על מנכ"ל ההסתדרות לשעבר, יצחק רוסו, מאנשי הירשזון בעבר שביקש להתמודד על תפקיד היושב-ראש, הסתבך בפרשה בעצמו ולבסוף העיד נגד הירשזון במשטרה.



רוסו הוא אחד הנאשמים הבולטים בטיוטת כתב האישום, לצד הירשזון, איש אמונו עובדיה כהן ומנהל הכספים גדעון בן-צור, החשודים שקשרו קשר ב-98' לגנוב ולהוציא במרמה כספים מהסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) ומעמותת ניל"י (המקבילה של נעמת) שבשליטת הע"ל בשביל הירשזון ולמימון ארוחות במסעדות פאר, נסיעות לחו"ל והוצאות שונות.



מנכ"ל ההסתדרות רוסו הוכנס לסוד העניינים ב-2000. הירשזון, בן-צור, כהן, רוסו ואשתו זהבה רוסו, שהועסקה באותה תקופה בניל"י, מואשמים שהוציאו במרמה מיליוני שקלים.



לאווירת הדולצ'ה ויטה הזאת היה תפקיד מכריע ביצירת מתח בארגון. במשך שנים ספגו העובדים גזרות וקיצוצים שעה שמנהלי הארגון בנו לשכות מפוארות, נסעו במכוניות מנהלים וחגגו על חשבון הוצאות מנופח.



אגם, שלדבריה השתכרה כ-5,000 שקל בחודש, יצאה למאבק ברוסו. "השם שלי רץ בין העובדים כי הייתי היחידה שהעיזה לתבוע את ההסתדרות על הרעת התנאים והגזרות שהטיל רוסו. ככה אנשים התחילו להתקרב אלי, לספר לי דברים".



במארס 2006 פנתה באנונימיות למבקר המדינה, והעבירה מסמך שחיזק את החשד לאי-סדרים בהנהלת החשבונות של הע"ל. זה היה מכתב מדצמבר 2004, שהוציא ממלא מקום יו"ר ההסתדרות, אנשל אשכנזי, ליו"ר ניל"י עובדיה כהן, ובו ביקש הסברים על הלוואה בסך 100 אלף שקל, שנתן לעמותה אחד מעובדי ההסתדרות, דוד כהן, אחיו של עובדיה, ומי שמוזכר לצדו בכתב האישום.



"הנ"ל דורש החזר הכסף", כותב אשכנזי. "כמי ששימש כיושב ראש באותה תקופה והורה על ביצוע הלוואה זו, נבקשך הסבר ופרטים. לנו לא ידוע על בקשות הנהלת ניל"י לקבלת הלוואות מעובדים ואין לכך ביטוי בספרי החשבונות'".



במשרד המבקר נדלקו נורות אדומות, והם ביקשו לאתר את המקור האנונימי. בעזרת גורמים בהע"ל, מופו העובדים השונים, וזכו לשיחת טלפון אישית. אחרי כמה טריקות הגיעו לאגם, שאף היא סירבה לדבר איתם. "הילינגר לא ויתר, הוא צילצל שוב, אמר שהוא לא עיתונאי ולא חוקר פרטי, אמר, 'בואי ניפגש ותראי מי אני'.



חקרתי אותו במשך 20 דקות שתי וערב, לאט לאט התחלתי להבין שהוא ממשרד המבקר. בהתחלה אמרתי לו שאתקשר שוב, אחר כך שאני חוששת מהאזנות, אחר כך נתתי לו מספר טלפון אחר. בסוף קבענו להיפגש ברחוב מתחת למשרד המבקר בירושלים. זה היה כמו בליינד דייט, הייתי לחוצה אבל עלינו מהר לאחד החדרים ושם התחלנו לדבר.



"את החומר הראשוני שהייתי מקבלת בשיחות טלפון כתבתי על פתקים. כשנוסף אליו חומר מקורי עיבדתי הכל במחברת, וכאשר התמונה היתה מתבהרת הייתי מעבירה למבקר באנונימיות. למשל, הגיע אלי מידע על חישוב הפיצויים שאירגן לעצמו רוסו כשהתפטר מההסתדרות, כדי שיוכל להתמודד על תפקיד היושב-ראש, אבל המשיך לנהל אותה בשכר מחברת הבנייה הריקה מתוכן, 'סלע'.



לנו הוא פגע קשות ברכיבי שכר ותנאי עבודה ולעצמו הוא אירגן 339,929 שקל פיצויים ועוד 415,061 שקל על ימי מחלה לא מנוצלים, סך הכל 510,608 שקל נטו באמצע החיים. מי מעיז לבקש פיצוי עבור ימי מחלה לא מנוצלים?"



היא מתארת מציאות בלתי נסבלת ביחסי העבודה בארגון. "בסוף 2005 הם הלכו על תוכנית הבראה שכללה פיטורים רבים בגלל זוטות, למשל אי תשלום במועד של דו"חות תנועה. הפסיקו תשלומים לקרנות נאמנות, ביטלו קופת חיסכון, עצרו העלאות ודרגות".



"שינו מרכיבי שכר, הפכו שעות נוספות לחלק מהשעות הגלובליות, ומי שלא עשה אותן שכרו הופחת. לאנשים שחלו במחלה קשה לקחו את האוטו הצמוד. בניל"י היתה תחלופה גבוהה של עובדים כדי להימנע מהפרשות לתנאים סוציאליים. בפריימריס גייסו עובדים לקמפיינים של הירשזון ואולמרט.



"רוסו היה גס וברוטלי, צעק כל הזמן. היתה תחושה של רודנות, התנהגות שאי אפשר להסביר, מין צ'אושסקו כזה, עם שתלטנות, ניתוק וריחוק. הוא לא היה אומר שלום לאנשים. באחד הכינוסים שהקלטתי לצורך התביעה אפשר לשמוע איך היו לו רק נזיפות, בצעקות, 'אתם כולכם פחדנים כמו עכברים... המצב קשה וכולם נותנים מעצמם, גם אתם תתנו'".



ומנגד?



"מנגד, למשל, הוא החזיק בלשכה שלו אוסף ענק של חפצי אמנות וענתיקה. בטיוטת כתב האישום מוזכר למשל שעבור תשלומים על יציקות ברונזה של פסלי החימר שהוא מפסל הוא קיבל החזרים מהקופה. הוא היה נוסע לחו"ל יחד עם אשתו זהבה, מפקחת ראשית בניל"י, לתקופות של שבועיים ושלושה".



"בכלל, היינו מכנים אותם 'משפחת המלוכה', כי גם בנו, בתו וחתנו עבדו בהסתדרות. בישיבות מנהלים הוא היה מעביר הרצאות מתישות עם סיכומים מודפסים על חוויותיו בחו"ל, על חפצי אמנות, אתרים, כתבי יד עתיקים, בתי כנסת בגולה".



ב-3 בספטמבר 2006 שיגרה אגם לעמותת אומ"ץ דואר אלקטרוני, תחת שם בדוי, "קרן אור". "אני עובדת בהסתדרות העובדים הלאומית", כתבה. "מידע רב על שחיתות בסכומי עתק העברנו (קבוצת עובדים) למבקר המדינה ולשמחתנו הוא פתח בחקירה. דאגתי הגדולה היא שלא יהיה גורם שיכפה את השינוי הנדרש, שלא לדבר על מיצוי הדין. הייתי שמחה אילו הייתם עותרים לגורמים הרלוונטיים למען יטופלו השחיתויות וייעשה צדק".



יושב ראש אומ"ץ, אריה אבנרי, חוזר על השם "קרן אור" וחיוך מאיר את פניו. הוא נזכר בשיחת טלפון מבוהלת שבה ביקשה ממנו אגם למהר ולפעול, "כדי שלא ייעלמו מסמכים".



מאז היא העבירה לו מידע על הוולוו שההסתדרות המשיכה לממן להירשזון לאחר סיום כהונתו בארגון, על תשלומי הפיצויים שקיבל המנכ"ל רוסו, על מיליוני שקלים שהוזרמו לגורמים לא מזוהים. אבנרי מצדו העביר את המידע למשטרה ולמבקר המדינה והזין את העיתונות.



על תרומתה של אגם לחקירה ניתן היה ללמוד מדברים שאמר עליה ראש אגף חקירות במשרד המבקר, אהרון הילינגר, בדיון על פיטוריה בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת: "בחודש מארס 2006 כשהתחלנו בביקורת נעזרנו רבות במסמכים של אגם, שאז לא ידענו במי מדובר... הגענו לאגם ומאותו יום היא משתפת פעולה. כל דבר שאנחנו זקוקים לו, הכל נעשה דרך אגם".



"כבוד היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שאם היית רואה את המסמכים שאנחנו ראינו, היית מזדעזע. לקחו גננות והלבישו עליהן גירעונות, שהיום אנחנו יודעים בגין מה הם קרו. פיטרו גננות בגין שקנו ארבע קופסאות גבינה יותר ממה שהיה צריך. זה רק נושא אחד שמפורט בנושאים שהעלתה אגם. יש נושאים רבים שעדיין נבדקים, ותרשה לי לא לפרט..."



בינואר 2007 התפוצץ ברעש גדול תיק ההסתדרות הלאומית. בכיר העצורים היה עובדיה כהן, לשעבר מנהל אגף הכספים בהסתדרות ויו"ר עמותת ניל"י. הוא הודה במעילה של מיליונים והפתיע כשסיפר כי כבר ב-2003 התוודה על כך באוזני הירשזון. שר האוצר הכחיש. "משנודע להירשזון לפני שנים רבות על אי סדרים לכאורה בעמותת ניל"י", נאמר בשמו, "הוא הורה לרוסו לנקוט את כל הפעולות הנדרשות".



מדוע לא התלונן הירשזון במשטרה על מעילת הענק בארגון שעמד בראשו? אולי כי היה לו מה להסתיר. ככל שהחוקרים העמיקו באיסוף המידע, התברר שהטענות הקשות שהתפרסמו היו רק קצה הקרחון. ב-18 באוקטובר כבר בישרו הכותרות: "החברים מההסתדרות הלאומית נפגשים על ספסל הנאשמים".



הסתדרות וירטואלית



אגם, בת 49, החלה לעבוד כמזכירת האיגוד המקצועי ב-2001 וגילתה שדרישות התפקיד צנועות למדי. "פיתחתי מומחיות בדיני עבודה ומשאים ומתנים מול מעסיקים. לצערי, ההנהלה התנגדה לגיוס קבוצות עובדים גדולות מדי, כמו בנק הפועלים או התעשייה האווירית, כי מדובר בארגונים שיקר ומסובך לתחזק אותם והם מסוגלים לצבור עוצמה שתחליש את ההנהלה. בשלב מסוים כינינו את הארגון 'הסתדרות וירטואלית'".



ארגון העובדים השני בגודלו בישראל, שמאגד כיום כ-300 אלף חברים המשלמים דמי חבר, התפתח במשך שנים לפי המודל רב הזרועות של ההסתדרות הכללית, כשהוא חולש על מגוון שירותים חברתיים וכלכליים ונגישות לשלטון המרכזי.



גם הע"ל הפעילה קופת חולים, תנועת נוער, חברת בנייה ורשת מעונות לילדי אמהות עובדות, עמותת ניל"י. הע"ל חולשת גם על עשרות עמותות וחברות, ומלבד זאת פיתחה גופים פיננסיים שהניבו לקופת הארגון מיליארדי שקלים. הפעילות הזאת רוכזה בידיו של מיכאל צולר, יו"ר הע"ל-תשורה, חברת הניהול של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות. צולר, מספר 60 ברשימת קדימה לכנסת, הוא אשף פיננסי, מהאנשים הקרובים ביותר להירשזון ומי שהחליף אותו בתפקיד יו"ר קופת חולים לאומית.



בפברואר 2007, תחת עננת חקירת מבקר המדינה והמשטרה, התקיימו הבחירות לראשות ההסתדרות, ומידע רב נוסף זרם לכל אמצעי התקשורת. רוסו ראה עצמו מועמד יחיד לתפקיד, אבל עובדים שעזבו או נפגעו ממנו, ביניהם אגם, פנו ליואב שמחי, יו"ר ועד עובדי קופת חולים לאומית (ומס' 74 ברשימת קדימה) והציעו לו לקרוא תיגר על המשטר הישן בהסתדרות. הוא הסכים.



"שמחי ביקש זמן לצורך קבלת מה שהוא כינה 'אישורים מגבוה'", טוענת אגם, "ואחרי יומיים חזר ואמר שקיבל אישורים 'גם מזה וגם מזה'. לנו היה ברור שמדובר בהירשזון וצולר".



"התחלנו להתארגן והקמנו מטה ברחוב חשמונאים בתל אביב. התפקיד שלי היה לגייס ולייחצן את המטה, להדגיש שלמרות שורשיו של שמחי בקופת חולים לאומית, תומכיו הם אנשי ההסתדרות ואין חשש להשתלטות עוינת של אנשי קופת חולים. התחיל מומנטום, הרגשה של אנשים פגועים שהולכים לכבוש את השלטון, פקידים מדוכאים הרימו ראש, היה לנו ברור שאנחנו הטובים ואנחנו ננצח".



"את שמחי לא הכרתי אישית, אבל אחרי שהבחין בפעילות שלי הוא ניגש אלי ואמר: 'הגיע הזמן שנכיר קצת יותר'. שמחתי כמובן, אבל אמרתי לו שאני מאוד מקווה שהוא לא בקשר הדוק מדי עם צולר. הוא נשבע לי שלא, שהוא עצמאי ועושה רק מה שהוא מבין. שמחי חבר בקדימה והיו לי המון שיחות איתו על זה, חששתי מאוד גם מצולר שמסמל את ההנהגה הקודמת.



"בהמשך התקרבנו מאוד, לפחות פעם בשבוע היו לנו שיחות נפש. במשברים יואב היה מתקשר ומשתף אותי: 'אין לי כוח, אני גמור, אני מיובש, מה אני צריך את זה, אני רוצה לפרוש'. אני עם האנרגיות שלי הייתי מחזקת אותו, מעודדת".



"ביום הבחירות אפילו הקפדתי להגיד לו עם איזו חולצה לבוא, איזה צבע, שלא ישכח להביא חולצה להחלפה. הוא היה קורא לי 'גוגל' כי אני מין מנוע כזה, ואמר: 'את לא זזה ממני מטר. אם אני זוכה, החדר שלך יהיה ליד החדר שלי'. ואז עשיתי את הטעות הכי גדולה שלי. לבקשתו התוודיתי שאני העברתי את המידע למבקר המדינה".



ההחלטה לקיים בחירות גלויות הכבידה את הנטל על מחנה שמחי, האנדרדוג של הבחירות, שיצא נגד המנגנון החזק של רוסו. שמחי עבר לקמפיין גלוי ושינה טקטיקה, מגיוס בודדים בחשאיות לגיוס קבוצות צירים. "לכינוסי הבחירות בכפר המכביה הייתי באה עם ז'קט ארוך בוורוד מג'נטה זוהר, כדי שאי אפשר יהיה לפספס אותי, כאילו ביקשתי לשדר זעקה", מספרת אגם וממהרת לשלוף מחדר השינה את הז'קט.



"מאחר שלא הייתי ציר בוועידה לא הורשיתי להיכנס לאולם אז אילתרתי מטה בלובי של מלון כפר המכביה. מהאולם התחילו לצאת סיפורים על עריקות של תומכי רוסו וביום האחרון הוא התמוטט על הבמה. היה ברור שהוא הולך להפסיד".



למחרת הבחירות, ביקש שמחי לפתוח דף חדש בהסתדרות, וביטל את ההליך המשמעתי שנפתח נגדה בעידן רוסו בטענה לחוסר משמעת מצדה והיעדרויות מהעבודה. חלפו כמה ימים והוא גם הזמין אותה לארוחת צהריים ואמר לה שהוא מחפש עוזר אישי קרוב.



"אמרתי לו: 'אוקיי, עזוב עוזרת אישית, בוא נשדרג את מקצועיות ההסתדרות, נקים מוסד לגישור, בית ספר לוועדי עובדים, מחלקה מיוחדת לחושפי שחיתויות'. הוא אמר בסדר והוציא לי מכתב, אבל מאז קרו רק דברים רעים".



"שמחי התרחק, המזכירה שלו סיננה אותי. הטילו עלי לארגן את האגף לאיגוד מקצועי אבל צימצמו את המטלות והסמכויות. התעלמו ממני בהרכבת ועדות, לא ספרו אותי לתפקידים בעמותות, הפכתי שקופה ושמחי עשה לי תרגילי מנהיגות עוינים במסדרונות עם הערות כמו 'תפני למזכירה שלי'".



המנכ"ל החדש, יאיר שלם, איש סודה לחקירת המבקר, דרש שתחתים כרטיס כל בוקר ותקפיד על עבודה של 40 שעות שבועיות. "זה היה רק המבוא להשפלה. באמצע הרצאה שהעברתי בכנס האיגוד המקצועי ברמת אפעל, ראש האיגוד הפסיק אותי. זאת היתה הבושה של החיים שלי, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי".



"למחרת התקשר אלי המנכ"ל וצרח למה באתי לכנס בלי להחתים כרטיס במשרד. ניסיתי להרגיע את האווירה, אבל היו לו כוונות אחרות. בשיחה בנוכחות מנהלת כוח אדם החדשה, הוא אמר שנכשלתי בתפקיד".



תגובת ההסתדרות: "בשל עיכובים ביום העיון, האיץ יו"ר האגף לאיגוד מקצועי באגם ובמשתתף נוסף לסיים את דבריהם. המנכ"ל אכן התקשר כדי לברר מדוע לא הופיעה לעבודה, אך לא צעק עליה. הוא הביע תרעומת מוצדקת על היעדרה ועל כך שהיא עושה דין לעצמה, ונשארת 'לעבוד' בביתה ללא אישור".



בהמשך היא מתארת מה שנראה בעיניה כסדרת התנכלויות שנועדו להצר את צעדיה, לרבות מכתב נזיפה נוסף בעניין החתמת הכרטיס. "התייפחתי בפני מזכירת המנכ"ל ולא הצליחו להרגיע אותי. בדיעבד הבנתי את המקור לעוצמת הרגשות. נכשלתי, לא הצלחנו במאבק וחזרנו לימי הרודנות, אבל גם שיאיר, המנכ"ל שהיה חבר אישי, מת בשבילי".



איך את מסבירה את זה?



"ליאיר יש הרבה פליטות פה, ומהן היה ברור לי שהוא קיבל הנחיה בענייני. מצד אחד הוא המשיך לדבר איתי בסלנג השושואיסטי של ימי המאבק, אבל מצד שני הוא הפך למנוכר, נוקשה ועוין. הבן-אדם הבהיר לי שאסור לי יותר לפנות ליושב ראש, שהכל חייב לעבור דרכו".



כוח מוסרי וציבורי



ב-7 באוקטובר פוטרה אגם, ומיהרה לפנות למבקר המדינה, בבקשה שיגן עליה, אבל משם נמסר לה כי בשל לקונה בחוק, "למבקר, בתפקידו כנציב תלונות הציבור, אין סמכות לטפל בתלונות של עובד אשר חשף שחיתות בארגון עובדים".



בצר לה נזעקה לאריה אבנרי, יו"ר הנהלת אומ"ץ, שהחל לעורר את דעת הקהל. ב-31 באוקטובר נערך בוועדה לביקורת המדינה דיון דחוף שזימן מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, ובו הצעה לתיקון החוק ודיון על פיטוריה.



כבר בפתיחה תקף יו"ר הוועדה זבולון אורלב את יו"ר ההסתדרות שמחי, ואת התנהלות הבכירים בארגון. "אנחנו רוצים שיג ושיח עם האנשים שנושאים באחריות ולא עם יועצים משפטיים", אמר וסירב לתת זכות דיבור לעו"ד בני כהן שביקש להגן על היעדרות שמחי.



את הנושא הציג לינדנשטראוס: "חושפי שחיתות ראויים לכל הגנה... הפיטורים מחייבים תגובה מיידית... הייתי מוציא צו הגנה זמני ללא היסוס אבל חוקית לא ניתן. לכן הפנייה שלי אליכם, כדי שתפעילו את הכוח המוסרי והציבורי הרב שבידיכם לקרוא להסתדרות להחזיר אותה לעבודה".



השבוע אמר אורלב: "התקשרתי לשמחי ואמרתי לו, 'אתה נבחר ציבור, אתה לא יכול להסתתר מאחורי מנכ"ל'. שמחי אמר, 'מבקר המדינה לא בסדר ולכן לא אבוא'. אמרתי לו, 'טוב, אז בוא תגיד את זה, גם המבקר יהיה שם'. הוא סירב. שמחי מתנהג לא ביושר ולא בהגינות, כמו אחד שיש לו מה להסתיר. התנהגות שראויה לכל גינוי, ויידעו חברי ההסתדרות הלאומית ועמיתי קרנות הפנסיה שלה, שכספם מופקד בארגון שהיושב-ראש הקודם שלו מואשם בפלילים והיושב-ראש החדש מסרב למסור דין וחשבון". שמחי: "אני לא מתראיין, וגם הכנסת זה לא המקום. בית המשפט הוא המקום היחיד, ובזה מסתיימת השיחה".



בוועדה עצמה התפתח ויכוח ארוך שחרג מגבולות הדיון בפיטוריה. "אני חייב לומר שאני נדהם", התפרץ לדברים מנכ"ל ההסתדרות שלם. "מה הקשר בין פיטוריה של אגם לבין חשיפת שחיתות... אגם שכחה לציין שעבדכם הנאמן היה בין אלה ששיתפו איתה פעולה בחשיפת השחיתות... בין אלה שהעבירו חומרים לאגם..."



אגם: "לא נכון".



שלם: "החומר הועבר בדרך זו או אחרת... כולנו היינו שותפים להדחת ההנהלה הקודמת".



גלי גבאי, יועצת התקשורת של ההסתדרות הלאומית, מסרה השבוע, כי "כפי שהתברר במהלך הדיון, משרד המבקר לא ביקש את תגובתה של ההסתדרות בטרם ביקש לזמן את חברי הוועדה. עם זאת, הדבר לא מנע ממנו להצהיר בביטחון, כי אילו יכול היה מבחינה חוקית להוציא צו הגנה על אגם, היה עושה כך".



"משכך, הרי הדיון שזומן היה מוטה מלכתחילה, דיון שבו מרבית הדוברים משוכנעים מראש באמיתות טענותיה של אגם בלא שאיש מהם יודע את האמת, ואף לא טורח לבררה בירור יסודי. ניתנה כאן גושפנקה לטענותיה בדבר הקשר שבין מעורבותה בחשיפת השחיתויות של ההנהגה הקודמת לבין פיטוריה על ידי ההנהלה הנוכחית".



כעת נותר לראות כיצד יפסוק בית הדין לעבודה בעניינה של אגם. "אם אתה יכול לחיות עם שחיתות במקום שבו אתה עובד או חי, אל תעשה כלום", היא אומרת. "אם אתה לא יכול לחיות איתה, לך עם זה עד הסוף. מבחינתי, עם כל מה שאני עוברת עכשיו, הייתי מרגישה נורא אם לא הייתי עושה כלום".