אורי בר-לב
גיל: 48
מצב משפחתי: נשוי + 4
מגורים: משמר איילון
תפקידים קודמים: ראש אגף המודיעין במשטרה, מפקד מרחב ירקון, מפקד מרחב איילון, מייסד ומפקד יחידת דובדבן בצה"ל
עוד משהו: איבד את רגלו בתאונה מבצעית כששירת בחיל ההנדסה
השוק הבדווי בבאר שבע, תחילת 2005. שוטר צעיר פוסע בין הדוכנים לבדו. לאחר שהתקדם כמה עשרות מטרים בנבכי השוק הוא עוצר, מפנה אצבע לעבר ארבעה אנשים ומבקש מהם להציג תעודות זהות. הם מופתעים - ומתעלמים. לאחר דרישה חוזרת תופסות את מקום ההתעלמות נאצות - ומכאן קצרה הדרך לפסים אלימים.
עם הדחיפה הראשונה שסופג השוטר נפתחת הדלת האחורית של משאית קירור תמימה למראה החונה בסמוך לזירת ההתרחשות. מהדלת פורצים עשרות שוטרי יס"מ חמושים בקסדות ובאלות. לאחר כמה דקות של התגוששות בלב השוק המסר הובן. משהו בחיי הדרום הולך להשתנות.
בשנות ה-90 נהפך אזור הנגב והערבה ל"דרום הפרוע": פשע משתולל, משטרה לא מתפקדת, הברחות, סחר חופשי בסמים - ומעל הכל פרוטקשן (או, בלשון המשטרה, סד"ח - סחיטת דמי חסות).
התופעה היתה כה בוטה, עד שנהפכה לחלק מחיי היום-יום באזור. כולם ידעו, אבל שתקו ושילמו - וגם כשלא שתקו, איש לא היה עונה. לא היה עסק שלא שילם, לא היה אתר בנייה שלא שכר "שירותי אבטחה". עקב השתוללות הפשע החליטו חברות הביטוח לפני כארבע שנים להעלות את התעריפים לעסקים והפסיקו לבטח כלי רכב באזור.
ב-23 בדצמבר 2004 הגיע השר לביטחון פנים דאז, גדעון עזרא, לפורום בעלי עסקים וראשי איגודים בבאר שבע כשהוא מלווה במפקד המחוז שזה עתה מינה, ניצב אורי בר-לב. צעקות רמות בקעו מן החדר, ביטויים קשים הופרחו אל חלל האוויר, אצבע מאשימה הופנתה. בר-לב - קצין צה"ל מעוטר, מייסד יחידת דובדבן וממפקדי הגדעונים (יחידת המבצעים של המשטרה בירושלים) - הקשיב ושתק.
כעבור כשלוש שנים, ב-1 בנובמבר, ישב בר-לב בלובי של מלון דויד אינטרקונטיננטל בתל אביב והמתין לסיום הנאומים בוועידת ראש הממשלה השנתית ליצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי. אז יוזמן אל הבמה כדי לקבל מידי ראש הממשלה אהוד אולמרט ונשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש אות הוקרה למחוז הדרומי של משטרת ישראל. האות הוענק למחוז "על פעילותו ליצירת תשתית כלכלית ועסקית איתנה במחוז הדרום והנגב, ועל תרומתו לעוצמתה של מדינת ישראל".
יחסם של בעלי העסקים בדרום למשטרה, שהשתנה מהקצה אל הקצה, משקף היטב את המהפך שהוביל בר-לב במחוז. המספרים מדברים בעד עצמם: מנתוני המחוז הדרומי עולה כי מספר ההתפרצויות לבתי עסק פחת בשנים 2004-2007 ב-53%, ופשיעת עבירות הרחוב (פע"ר) ירדה ב-46%. גניבות הרכב הצטמצמו ב-46%, והגניבות מכלי רכב צנחו ב-55%. גם אם מכירים בתרומתה של גדר ההפרדה לירידה בפשע - הנתונים מרשימים.
אחת ועוד אחת שווה חמש
את המאבק בפשיעה במחוז החל בר-לב בחלוקת הדרום ל-54 תת-אזורים. לכל אזור מונה קצין אחראי בדרגת רב-פקד, שעובד עם רכז מודיעין ושוטר קהילתי, ופועל תוך שיתוף פעולה הדוק עם הרשות המקומית.
"המטרה היתה לשנות את הקונצפט של הלחימה בפשיעה", מסביר בר-לב בראיון ל-TheMarkerWeek. "כשהייתי מפקד מרחב איילון הרגשתי לעתים כאילו הבעיות שעלו בדיוני הפיקוד מפי המפקדים בשטח לא ממש הטרידו אותם. אני מעיר הערה; מפקד תחנת בת ים, לדוגמה, מהנהן - ומביט על קצין המודיעין; הקצין מביט הלאה; וכל היתר מסתכלים בשעון ודוחקים בי לסיים את הישיבה.
"כיום, מפקד תחנה ניגש לכל אירוע של פריצה. אני קם בשש בבוקר ומיד שומע דיווח על עבירות הרחוב שאירעו ביממה החולפת. כל מפקד מרחב מקבל ארבעה דיווחים ביום, ומפקד תחנה מתעדכן בכל ארבע שעות. השוטרים מבינים שאם לא יטפלו בפושע היום הוא יחזור מחר.
"בבאר שבע נרשמו 40-50 עבירות פע"ר ביממה. כיום ירדנו למספר חד-ספרתי. לכל דיווח על פריצה מגיע מפקד התחנה, ואז זה נהפך לאישי. אם אתה ממקד את האחריות במפקד ומצהיר שהקידום שלו ייקבע לפי היעדים והיוזמות שקידם כדי להילחם בפשיעה, הוא יתאבד על זה.
"המפקדים נמצאים כיום עם היד על הדופק - מגיבים מיידית לכל תופעה מתפתחת וגודעים אותה באיבה. שמענו על השתלטות אלימה בשוק הירקות באשקלון? אז רוכשים באסטה לתקופה קצרה, מעסיקים שוטרים סמויים כסבלי ירקות ורואים מה קורה בשוק, מי מאיים ומי סוחט - ומבצעים מעצרים. כך אתה מייצר הרתעה.
"אני לא בא כגנרל ואומר שאני יודע יותר מאחרים. קצין הסיור באשקלון מכיר את הבעיה טוב ממני ויצליח יותר ממני - ולכן המטרה היא לטפח יוזמה. קיימתי דיון מורחב שבו ביקשתי מכל אחד לספר על מהלכים שקידם. אחד המפקדים סיפר על מכת פריצות למכוניות החיילים סביב הבסיס בג'וליס. שאלתי אותו: 'נו, מה עשית?' והוא סיפר: 'הלכתי אל מפקד הבסיס והסברתי לו שזו הבעיה של שנינו. סיכמנו שהוא שם עמודי תאורה בחנייה, ואני מציב בכל לילה זוג מתנדבים בניידת. סיימנו את החודש עם פריצה אחת, שגם בה נתפס הפורץ על חם'.
"מפקד לא יכול למנוע מגנב לגנוב רכב - אבל יכול להיות ערני כשזה נהפך לתופעה ולתת מכה. רק לתקופה מסוימת כמובן, כי אנחנו לא מוציאים להורג במדינה דמוקרטית.
"למפקד הקהילתי יש פתרונות טובים יותר מאשר לכל הגנרלים כולם. אם אתה מעודד יוזמה - הרווחת את לחמך כמנהל. וכמנהל אתה גם נמדד בזה שאתה דואג לקידום הכפופים לך. היו מפקדים שנאלצנו להזיז כי הם לא סיפקו את הסחורה, והיו שקיבלו קידום מטאורי בזכות היוזמה שגילו. זה לא צבא שמייצר הכרעה ב'בום וגמרנו'. אפקטיוויות של משטרה היא בעבודה קשה ורצופה, שבה אחת ועוד אחת יוצא חמש. זה מעבר לחוקים המתמטיים".
200 שוטרים - ונגמר הסיפור
ב-31 במארס 2003 הפיץ ראש מחלקת הלוגיסטיקה בצה"ל, אלוף-משנה יוסי בנין, חוזר בין היחידות. "ברבעון הראשון של 2003 נגנבו 20 כלי רכב צבאיים מאזור באר שבע", הוא כתב. "קיימת הנחיה של אלוף הפיקוד האוסרת חניית כלי רכב צבאיים מסוג טויוטה, טרנזיט וספארי באזור באר שבע - למעט בבסיסי צה"ל".
כיום התמונה שונה לחלוטין - מאז 2004, כאמור, פחתו גניבות כלי הרכב ב-46%, והגניבות מכלי רכב הצטמצמו ב-55%. "אם ישברו לך את השמשה ברכב ויגנבו לך את הרדיו-דיסק, אין מצב שלא תבוא להתלונן, כי אחרת לא תקבל פיצוי מהביטוח", מסביר בר-לב את אמינותם של הנתונים. "אלה עבירות שרמת הדיווח בהן גדולה בגלל תרבות הביטוח. אני יודע על התרחשותן בשיעור של 98%, ולחברות הביטוח יש אמת מידה משמעותית לתפקוד שלי. אם רמת הסיכון באזור נהפכה לנמוכה במדינה - זו ההוכחה הטובה ביותר לפועלנו. עזוב את מה שאני מדבר".
עזבנו. הנה מה שכתב נשיא לשכת המסחר והתעשייה בבאר שבע והנגב, יעקב בן עזרי, בהמלצתו למתן האות למחוז: "רק לפני כמה שנים היה הנגב באחת מנקודות השפל העמוקות בתולדותיו. שלוש שנים חלפו להן, והנה אנו עומדים באחת התקוות היפות שהנגב בכלל והעסקים בו בפרט ידעו אי פעם. באזור באר שבע לבדו קמו מתחמים עסקיים חדשים אשר לא ניתן למצוא בהם מקומות פנויים, וישנה רשימת המתנה ארוכה". יו"ר סוכני הביטוח בדרום, משה טרבלסי, מחזק את דבריו: "התוצאות מדברות בעד עצמן", הוא כותב. "חברות הביטוח חזרו לפעול לאחר תקופה ארוכה של צמצום פעילות עד למינימום, והוזילו עלויות ביטוח בכ-1,000 שקל בממוצע לביטוח רכב ובאלפי שקלים לביטוח עסקים".
דבר נוסף שבר-לב גאה בו במיוחד הוא מודל שיטור חדש שנוסה בשנים האחרונות באילת ואומץ עד מהרה בעשר רשויות אחרות ברחבי המדינה. "לאילת יורדים 2.5 מיליון איש בשנה. למה? כדי להתפרע. עם זאת, רמת האלימות בעיר היא כמעט אפס", הוא מתגאה. "בשלוש השנים האחרונות אין דקירות בטיילות ואין מכות במועדונים. איך עושים את זה? מפקד תחנה וראש עיר שהולכים יחדיו.
"במשך שנים היתה תחושה שלא נוגעים בבאסטות. אין דין ואין דיין - ובונים היכן שרוצים. הורדנו 200 שוטרים לאילת - ונגמר הסיפור. אף אחד לא עובר את הקו המותר, והחגיגה נגמרה. אתה מעביר מסר שונה. בכניסה לאילת מיקמנו עמדת ביקורת המצלמת כל כלי רכב נכנס. עירבנו במהלך את כל בעלי המועדונים והפאבים. הזהרנו שאם תהיה אלימות שהבעלים שותף לה, למשל אם המשיך למכור שתייה לשיכור - המקום ייסגר.
"הפכנו את מתחם הבילויים לטריטוריה מאובטחת, עם שוטרים בשכר. הצבנו מצלמות, ועוד מעט נוסיף גם שלטי אזהרה עם הנוסח 'אתה מצולם', כשכל בלש יקבל ישירות לניידת צילומים חיים ממרכזי הבילוי. למה מזמינים מוניות? כי בכל מקום יש ניידת עם נשיפון שתבדוק אותך. זה ייהפך לחלק מהתרבות. אתה מעביר מסר שלא הכל מותר".
אפוד, נשק ופרותזה
סיפור חייו הלא שגרתי של בר-לב עוזר להבין מדוע הוחלט להעניק דווקא לו את הפיקוד על המחוז הדרומי הבעייתי. בר-לב, 48, התגייס לסיירת שקד ב-77', לאחר שסיים את התיכון עם תואר ראשון בהנדסה. כמ"פ בהנדסה קרבית בשנות ה-80 הוביל את לוחמיו חזרה מפעולה, כשאחד המטענים שנשאו התפוצץ בשוגג - והותיר את בר-לב הצעיר קטוע רגל מתחת לברך.
לאחר שלושה חודשים של שיקום בתל השומר וקריאה בספר "רגל של בובה" של יעקב העליון החליט בר-לב לחזור ליחידתו כמ"פ. הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, חשב אחרת ושלח אותו לפקד על טירונים. בר-לב נעלב, ארז את חפציו ויצא לטיול קרחונים של תשעה חודשים בסקנדינוויה.
כשחזר החל לעבוד כמתכנת מחשבים. אלוף פיקוד המרכז דאז, אהוד ברק, סירב להשלים עם הקריירה החדשה של בר-לב ושיתף אותו בחזונו להקים יחידה מיוחדת חדשה בצה"ל ללוחמה בטרור. ההגיגים שיכנעו את בר-לב לנטוש את עמדת המחשב ולייסד את יחידת העילית דובדבן. הוא פיקד על היחידה ארבע שנים וצעד בראש כוח לוחמיו באפוד, נשק - ופרותזה.
כשהשלים את שירותו עמד בר-לב לעבור לתפקיד מג"ד בצנחנים, אך נחטף בדרך בידי מפכ"ל המשטרה אסף חפץ כדי לפקד על הגדעונים. בתפקידים השונים שמילא זכה בר-לב בכמה אותות על מעשי גבורה: צל"ש הרמטכ"ל, צל"ש אלוף פיקוד ועיטור השירות המשטרתי.
לאחר שפיקד על הגדעונים מילא בר-לב שורת תפקידים במשטרה: מפקד ימ"ר ירושלים, מפקד המרחבים איילון וירקון, סגן מפקד מחוז מרכז, ראש אגף המודיעין במשטרה - ולבסוף מפקד המחוז הדרומי. אחת ממשימותיו הראשונות בתפקיד זה היתה הובלת כוחות המשטרה במבצע ההתנתקות באוגוסט 2005.
"זו ללא ספק היתה המשימה החשובה ביותר", הוא מעיד. "עם זאת, היה ברור לכולם כי מהרגע שבו יסתיים המבצע אנו ניבחן בתרומה שנביא למלחמה בפשיעה. ואני אומר 'מלחמה' משום שזה היה ממש כך".
הסוחטים הם שפנים
אחד מהקרבות הקשים במלחמה שעליה מדבר בר-לב היה המאבק בסחיטת דמי החסות (סד"ח). התופעה היתה כה נפוצה, עד שהסוחטים החלו לפנות גם לחברות גדולות. אחת מהן היתה חברת דלק, שהובהר לה כי אם ברצונה לקיים שגרת עסקים רווחית באזור הנגב - גם עליה לשלם.
בכירי החברה הנבוכים פנו אל המחוז הדרומי, שם הלבישו את אחד מקציני המשטרה בחליפה מהודרת ושלחו אותו לארח את נציגי הסוחטים במסעדה יוקרתית. הקבוצה שוחחה ממושכות על התנאים הכספיים, הנסיבות והעילות לתשלום - כשכל הנוכחים במקום, מן המלצר ועד השולחן עצמו, נשאו מכשירי הקלטה. בכיר הסוחטים נשלח באחרונה לשש וחצי שנות מאסר. למחוז זה עלה ברכישת עניבה.
"סד"ח זו עבירה שמסמלת בעיני את אחת הרעות החולות בעבודתנו - כי משמעה ניסיון לערער על שלטון החוק, כשהקורבנות לא מתלוננים", אומר בר-לב. "לכן שמנו על הטיפול בה דגש, ולפני שנתיים וחצי הקמנו שתי חוליות ייעודיות לטיפול בסד"ח. כמו בעקרונות המלחמה, כשאתה רוצה לפתור בעיה - אתה צריך לרכז מאמץ מאוד חד ולא להתפזר".
לא בכדי חוזר בר-לב לעשות שימוש בז'רגון הצה"לי. מסיפורי המאבק בתופעת דמי החסות עולה תיאור קרבות של ממש. כצעד ראשון במאבק הקימה המשטרה חברת אבטחה פיקטיווית. אנשי יחידות הסיור המיוחדות של המשטרה (יס"מ) הולבשו במדי החברה והציעו לבתי העסק לשכור את שירותיהם. "זה נגמר עם הרבה פצועים", מודה בר-לב. "היה ברור שיהיה זה עניין של זמן עד שיבואו לתקוף את חברת האבטחה החדשה".
כיצד קיבלתם את הסכמת בעלי העסקים לשיתוף הפעולה עמכם?
"לקח לי זמן לקבל את אמון הסוחרים. בהתחלה היו מטיחים בנו: 'אנו מכירים את התהליך. תבואו, תקימו יחידה, תקבלו פרסום - ותלכו הביתה'. ניגשנו לכל בעל עסק, חילקנו כרטיסי ביקור לכל מי שהיה חשד, ולו הקל ביותר, שאוים או נסחט. הענקנו סל אבטחה משטרתי לכל עד, שכלל הגנה סמויה והקלטות.
"בסופו של דבר, צריך לזכור שהסוחטים לא מחסלים. במועדונים רוצחים, אבל מי שלא משלם לא נרצח. תפסנו מאות סוחטים - והם די ארנבות. מתחילים לבכות שלא רצו ולא התכוונו. הם באו לאיים כי זה נראה להם קל. מי שאזר אומץ והתלונן, הצליח לשלוח אותם לכלא".
אבל איך משכנעים אנשים מפוחדים להתלונן?
"רכישת אמון לא נעשית במהלך אחד. בתחילה אנסנו אנשים לדבר. אמרנו להם: 'איך אתם מרשים לעצמכם', 'מאיימים על הילדים שלכם', 'אל תעידו. אנחנו נשיג את העדויות'. היום כבר מגיעים אלינו. חילקתי תעודת הוקרה לכל מי שהתלונן, והראינו שברוב המקרים הסוחט לא מממש את האיום שלו - ואם עומד מולו מישהו שמתנגד, הוא נסוג ועובר למישהו אחר. אתה מכניס לבעלי העסקים לראש שהמאיימים הם בעצם שפנים לא קטנים".
איך הגיב הציבור?
"התדמית של תפקוד המשטרה הרי נוצרת בשיחות יום שישי, כשהשכן מספר: 'תראו איך פרצו לי, גנבו לי, המשטרה לא עושה כלום'. לכן הידקנו את הקשר עם קורבנות העבירות. הנחיתי לעדכן כל מתלונן בתהליך שעובר התיק. התחלנו גם לעודד קורבנות להגיש תביעה אזרחית נגד העבריינים, כדי שמעבר לעונש העבריין גם יצטרך לשלם להם פיצויים. אנו אוספים בעבור הקורבנות את החומר הפלילי ולא גונזים שום תיק בלי ליידע".
שיתוף פעולה עם הבדווים
לא קל להילחם בפשע - והדבר קשה במיוחד בסביבה רב-לאומית ובאווירה פוליטית מתוחה, המתנגשת בשיח התקין פוליטית שמכתיב המרכז הנינוח. גם לאחר שלוש שנים בחולות הדרום מקפיד בר-לב לשמור על לשון זהירה עם קורטוב של ביקורת כלפי הדרג הפוליטי כשהוא מתייחס לעניין.
בוא נדבר גלויות. על גביית דמי החסות, כמו גם עבירות הרכוש, אחראים בעיקר הבדווים החיים בנגב.
"בנגב חיים 160 אלף בדווים, שיותר מ-100 אלף מהם גרים ביישובים מוסדרים. המנהיגות הבדווית האמיתית, כמו ראש עיריית רהט טלאל א-קרינאווי, מורכבת מבדווים שבאמת אכפת להם. הם מבינים שהפשיעה היא חרב פיפיות, ולכן, בניגוד לסטיגמה, הם משתפים פעולה אתנו. ראש העיר רהט מבין שנער שגונב מחשבים מונע מנער אחר את האפשרות להיות רופא. מאוד קל ללכת שולל אחר סטיגמה שלילית, אבל בסך הכל יש שיתוף פעולה מאוד הדוק, שנוצר תוך בנייה של אמון. לא הכל ורוד, אבל זה תהליך שנבנה לאורך זמן, ואני מאוד אופטימי.
"הבעיה המרכזית היא אי-הסדרת היישובים והבנייה הבלתי חוקית, שמונעים את הקדמה. ילד לא יכול לגדול באמצע כביש 90 ללא שירותים וחשמל. המציאות השתנתה, האינטרס הוא לגור ביישובים מוסדרים - וצריכה להיות כאן החלטה ברמה לאומית ולא רק הכרעה אם להרוס עוד מבנה או פחות".
על רקע התקרית הקשה בפקיעין, כיצד מצליחים לאכוף את החוק בריכוזי אוכלוסייה לא-יהודית, שלעתים היא אף עוינת?
"חלק מההצלחה שלנו הוא שאין כיום טאבו בכניסה משטרתית לאזורים כאלה. אנחנו הורסים הרבה יותר מבנים בלתי חוקיים מבעבר, וגם ברמדאן המשיכו המעצרים הפליליים. איך? בעזרת הרבה מאוד הידברות. חילקנו 120 תעודות 'משכיני שלום' לנכבדי העדה - אך בה בעת הבהרנו לכולם כי עבריין הוא עבריין הוא עבריין.
"אם מתנהל מרדף, אז ממשיכים הלאה עד שהחשוד נתפס. זוהי תפישה חינוכית וערכית שהוטמעה בכל הדרום: שוטר לא מפסיק מרדף אלא אם הוא נתקל במכשול פיסי. אין יישוב שלא נכנסים אליו - וגם אסור שיהיה יישוב כזה. זה חלק ממסר".
ומהתרשמותך, יש לנחישות הזו הכרה והערכה בקרב הציבור בדרום?
"מה שמאפיין יישובים פריפריאליים הוא אחווה, כך שאנחנו מחוז מאוד מפרגן, שנהנה מתמיכת אוכלוסייה שיודעת להעריך את פועלנו. יכולת לומר שאני סתם עושה איזה פרומו למחוז שלי, אבל העבודה עוד רבה, ואין פתרונות של זבנג וגמרנו. אבל אם לראשונה ישב צוות כלכלנים והחליט לתת את הפרס דווקא לגוף שאינו מייצר או משווק - אז יש לזה משמעות. כל שוטר שעבד במשמרות כפולות בשלוש השנים האחרונות עומד מאחורי ההצלחה הזו".
שיקום במקום תיק פלילי
אורי בר-לב יודע היטב כי מלאכתה של המשטרה אינה מתמצה באכיפה - ולכן יזם שיתוף פעולה עם גופים חברתיים, כדי לנסות לשבור את מעגל הפשע.
"בכל שנה נפתחים אצלנו אלף תיקים פליליים נגד בני נוער", הוא מספר. "החלטנו ליצור מנגנון סגירת תיקים, המשלב פרויקטים של מחויבות אישית. רוצה שאסגור לך את התיק? תחתים את ההורים, מנהל בית הספר, המחנך ומפקד נקודת המשטרה על כך שאתה בסדר ותורם לקהילה במסגרת התנדבותית. התגובות היו מדהימות. הרוב חזרו למסגרת, והיום מבקשים מאתנו להחיל את התוכנית על כלל התלמידים".
בנוסף מפעיל המחוז הדרומי של המשטרה שני פרויקטים לשיקום נוער עברייני - "חוויה" ו"קדימה". בפרויקטים משתתפים בכל שנה 250-300 נערים, העוברים תוכנית שיקום בליווי אנשי מקצוע. "בראייה ארוכת טווח, בפרויקטים האלה אני הכי גאה", מודה בר-לב. "זה כמו להשקיע בקופת גמל, שאת התמורה הגדולה ממנה תראה בעוד כמה שנים. לוקחים נער בן 17, ובמקום להעמידו למשפט, לגמור לו את השירות הצבאי, למחוק לו את העתיד ולקבל בסופו של דבר עבריין - מצילים אותו. יש לנו אפילו שוטרת שהיא בוגרת הפרויקט הזה".
מפקד מחוז הדרום במשטרה: "בבאר שבע נרשמו בעבר 50-40 עבירות רחוב ביום - היום ירדנו למספר חד ספרתי"
אבי בר-אלי
16.11.2007 / 9:46