מנואל טרכטנברג: הצעת החוק של ברוורמן להגדלת הוצאות הממשלה - מסוכנת

ראש המועצה הלאומית לכלכלה, הפרופסור לכלכלה מנואל טרכטנברג, יוצא בחריפות נגד עמיתו, הפרופסור לכלכלה אבישי ברוורמן. זאת בעקבות הצעת החוק של חבר הכנסת ברוורמן (העבודה), לפיה גידול ההוצאה בתקציב המדינה ישונה ל-2.5% יחסית להוצאה בשנה הקודמת כבר בתקציב 2008, הנדון כעת בכנסת. טרכטנברג וברוורמן נחשבים לשני הכלכלנים הבכירים ביותר במגזר הציבורי, פרט לנגיד בנק ישראל.



טרכטנברג מגדיר את הצעת החוק של ברוורמן "מסוכנת", בעיקר בשל עיתוי הגשתה. "אי אפשר לשנות את הכללים כאשר אתה כבר באמצע התהליך", אמר ל-TheMarker. "הזמן לדון ביעד ההוצאה בתקציב 2008 היה באביב 2007, כאשר משרד האוצר היה עסוק בגיבוש הצעת התקציב החדשה. כיום, חודש לפני אישור התקציב , בלתי אפשרי לשנותו. אם נעשה זאת, נאבד את כל האמינות הפיסקלית שלנו".



לדברי טרכטנברג, צריך לדון ביעדים המרכזיים בתקציב, בראשם יעד ההוצאה ויעד יחס החוב מתוך התוצר, אבל יש לעשות זאת "כאשר יש זמן לקיים דיון מקצועי ומשוחרר מלחצים.



"העלאת הנושא לדיון, אחרי שהתקציב כבר אושר בממשלה והונח על שולחן הכנסת, משמעה שאין כל משמעות למה שנכתב בתקציב, לדבריו. "אם ננהג כך, זה אומר שאין יותר כללים לניהולה של מדינת ישראל. רק שלשום נפגשתי עם נציגי חברת הדירוג S&P, בתקווה שיעלו את הדירוג של ישראל. יש חשיבות עצומה להעלאת הדירוג, אבל ההעלאה תלויה קודם כל באמינות הפיסקלית של ישראל".



בתקציב 2007 יעד הגידול הוא 1.7%. ברוורמן מציע כי היעד ל-2008 ישונה ל-2.5%, וכי מעתה ואילך ייקבע לפי שיעור גידול האוכלוסייה או בשיעור של שני שלישים מהגידול בתוצר בשנה שקדמה - הגבוה מביניהם. משמעות הצעת החוק שלו היא גידול של 2 מיליארד שקל בתקציב 2008.



בתגובה מסר ברוורמן כי הצעת החוק שלו נהנית כבר מתמיכה של 50 חברי כנסת - אישורה של הצעת חוק בעלת משמעות תקציבית מחייבת תמיכה של 51 חברי כנסת - וכי עוד רבים יתמכו בה. גם מנהיג העבודה, אהוד ברק, הודיע שיתמוך בה. את דבריו של טרטכנברג הוא כינה "קשקוש", ואמר כי דווקא תקציב 2008 הוא הזמן הנכון לעשות את השינוי הנדרש במדיניות הכלכלית של ישראל.



לדברי ברוורמן, "עכשיו זוהי נקודת השבר של המעמד הבינוני ושל הפריפרייה. הם רואים את עודפי התקציב ואת הירידה בחוב, וממשיכים לשמוע ש'השמיכה קצרה, ואין מספיק לכולם'. זה קשקוש. תפקיד הממשלה לטפל בבעיות הפנימיות, ולא לחזור על הטעות של ארגנטינה - שהנתונים המקרו-כלכליים שלה היו טובים, אבל הפערים והעוני הכריעו אותה".