העדר והמטוטלת

מיכאל פרי

בשבוע שעבר התקיים כנס JOURNEY 01 של חברת ארנסט אנד יאנג לחברות הון סיכון. במסגרת הכנס התקיים דיון בין מנהלי קרנות הון סיכון על המצב. הדעות והמסקנות של כל המשתתפים היו אחידות: בשנים 1999-2000 היתה אשליה של צמיחה אדירה בענפי ההיי-טק וכתוצאה ממנה עשינו הרבה שגיאות. כדי לקבוע ערך של חברה הסתכלנו על פרמטרים כמו גודל האוכלוסייה הרלוונטית, מספר הצופים, מספר הקליקים ומספר המנויים (כשגובה דמי המנוי הוא לא חשוב, ולרוב הוא אפס), ולא בדקנו מודל עסקי, הכנסות צפויות ורווחים.

לכן היום, כאשר האשליה התנפצה והבועה נגוזה, עלינו לחזור אל הכללים הישנים והטובים של הערכת השקעות, ולבחון היטב ובזהירות מה מקור ההכנסות הצפויות, באיזה קצב ולאיזה גובה הן יצמחו, מתי זה יקרה, מה יהיו ההוצאות ומה תהיה התשואה להשקעה.

אלו היו המלים שנאמרו כמעט על ידי כל המשתתפים, אבל הן שיקפו מציאות שונה במקצת. מכיוון שמדובר בטכנולוגיות ובמוצרים שלא היו קיימים קודם, ובהתנהגות צרכנים שגם היא בלתי ידועה, ואין עבור שניהם נקודות השוואה דומות, הרי ברור שמרבית הכלים והפרמטרים המקובלים לצורך הערכה של המצב העתידי אינם רלוונטיים ואינם שימושיים. התוצאה: התבססות על "איתותים" (סיגנלים) עקיפים שונים, אשר יכולים אולי להצביע על מה יקרה בעתיד וכיצד ייראו הביקוש וההכנסות.

האיתותים השכיחים ביותר במצב כזה נובעים מעקרון העדר (Bandwagon). במלים אחרות: אם "כולם" (בהובלת המשכוכית שבראש העדר, או ה"גורו" התורן) אומרים שזה "התחום המנצח" (Killer application) הבא, הרי שכדאי לקפוץ על העגלה ולהצטרף לתהלוכה. אין ולא צריך לבדוק לעומק, כי ממילא לא ניתן לעשות זאת בכלים המוכרים.

דוט.קום, מסחר אלקטרוני, B2B, אופטיקה, אבטחה, רשתות, WAP, אינטרנט סלולרי - כל אחד בתורו, כאשר המשכוכית פנתה אל הכיוון שלו, כל העדר הלך אחריה.

והנה, מתברר שהמשכוכית הובילה את העדר בקצב מהיר מדי. הכיוון עדיין נכון והעתיד אכן ייראה כפי שהמובילים חשבו, אבל הקצב יהיה יותר איטי, משום שההתנהגות האנושית של אימוץ חידושים יותר הססנית ויותר איטית מקצב פיתוח הטכנולוגיה. מתברר שהקצב הנכון הוא זה שהיה בשנים 1995 עד 1998, ואנו חוזרים אליו עתה ובשנים הקרובות. מה שהתרחש בשנים 1999-2000 היתה קפיצה זמנית בקצב. העדר התחיל לזרז את המשכוכית וגרם לה להתקדם במהירות רבה יותר מכפי שאולי היא רצתה.

אולם מה שקורה בפועל איננו חזרה לקצב של לפני 1998, אלא פעילות של עקרון המטוטלת (Pendulum), או בלשון הגמרא: "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". במלים אחרות: אם בשנתיים האחרונות האצנו את הקצב, לא נחזור עכשיו לקצב הסביר של השנים שלפני כן, אלא נעביר את המטוטלת לקצה השני ונאט את הקצב לרמה הרבה יותר נמוכה מהסביר.

מה שהשתמע מדברי מנהלי קרנות הון סיכון היה שעכשיו הם למעשה עוצרים את כל ההשקעות. כמובן שהם לא אמרו זאת במפורש, שמא כתוצאה מכך היזמים לא יפנו אליהם כלל והם יחמיצו בכל זאת הזדמנות כלשהי, אבל זה מה שהשתמע בפועל.

הסיבה לכך ברורה: מכיוון שגם כיום מרבית הטכנולוגיות והמוצרים המדוברים הם חדשים באופיים ואין להם היסטוריה ונתוני עבר, צריך להעריך את הפוטנציאל הטמון בהם על סמך "איתותים" חיצוניים כלשהם. מכיוון שהאיתותים של מספר כניסות או מספר קליקים פסולים מלכתחילה (כתוצאה מעקרון המטוטלת), הרי ששוב פועל עקרון העדר, שאומר: כרגע כולנו צריכים להיות מאוד זהירים ושקולים, להמתין ולראות מה יקרה ומה תגיד המשכוכית על "התחום המנצח" הבא.

מובן שזוהי גישה מוטעית, בדיוק כשם שהיא היתה מוטעית בתקופת הגאות.

גם עתה, כמו שצריך היה להיות אז, יש לבחון כל מקרה לגופו ולא על בסיס השאלה לאיזה "סוג" טכנולוגיה או יישום המוצר שייך. אדרבא, השקעה בטכנולוגיה "אופנתית" (hype) פירושה שכבר רבים אחרים נמצאים בתחום והתחרות בו תהיה גדולה, בעוד שהשקעה בטכנולוגיה חדשנית, שהיא הראשונה בשוק, שלא לדבר על טכנולוגיה מסיטה (disruptive), אשר עשויה לשנות לחלוטין את מסלול מדידת היתרונות (trajectory) של המוצר, טומנת בחובה את היתרונות של החלוץ (first mover advantage) ומעניקה עדיפות רבה למשקיע.

אגב, עקרון העדר (או ה"אופנתיות") חל לא רק בנושא של השקעות בטכנולוגיה, אלא בכל תחומי הניהול והעסקים. אופנות כמו "ניהול לפי יעדים", TQM, התמקדות בעסקי הליבה לעומת פיזור (Diversification), האצלת סמכויות, Re-engineering ועוד - נולדו, כבשו בסערה את המנהלים, התנדפו ונעלמו, ואחרות תפסו את מקומן.

מומלץ למנהלי קרנות ההון סיכון לבחון מחדש את העקרונות לפיהם הם פועלים, ולנטרל עד כמה שאפשר את ההשפעה של עקרון העדר ועקרון המטוטלת מהחלטותיהם.

פרופ' מיכאל פרי הוא מנכ"ל חברת הייעוץ מיצוב בע"מ, אשר מתמחה בתכנון אסטרטגי ושיווקי.