פרסום ראשון: טיוטת המסמך המשותף בין ישראל לפלשתינאים

עיקרי "המסמך המשותף" או "ההצהרה המשותפת"



טיוטת ההצהרה המשותפת לישראל ולרשות הפלשתינית, שאמורה להיות מוצגת בוועידת אנאפוליס בשבוע הבא, הגיעה לידי "הארץ". הטיוטה שימשה את הנציגים הרשמיים של שני הצדדים בפגישתם ב-17 בנובמבר, בירושלים. מרבית המסמך נמצא בשלבי גיבוש, ורק חלקו מוסכם על שני הצדדים. עיקרי המחלוקת בין הצדדים נסובים על הגדרת ישראל כמדינת העם היהודי, התייחסות לירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלשתינית, לוח זמנים לסיום המו"מ ועל אופן יישום מפת הדרכים והסכם הקבע. הפלשתינאים דורשים להגיע להסכם בתוך שמונה חודשים. בטיוטה נכתב כי ראשי צוותי המו"מ, ציפי לבני ואחמד קריע (אבו-עלא) ישלימו את הפסקאות הנוגעות לסוגיות הליבה - ירושלים, גבולות ופליטים. הצד הפלשתיני לא העלה במסמך דרישות לגבי הקפאת התנחלויות, גדר ההפרדה, הסרת מחסומים או התייחסות למצב בעזה.



מהצד הישראלי השתתפו בדיונים היועץ המדיני של ראש הממשלה, שלום תורג'מן, ויועצה המדיני של שרת החוץ, טל בקר. את הפלשתינאים ייצגו ראש צוות המו"מ של אש"ף, סאיב עריקאת וזינה סאלחי. חילוקי הדעות נוגעים גם להגדרת הנייר המשותף. הפלשתינאים מכנים אותו בשם "המסמך המשותף" ואילו ישראל - "ההצהרה המשותפת". המסמך מורכב ממבוא, ארבעה פרקים - מו"מ, מפת הדרכים, תפקיד הקהילייה הבינלאומית ומנגנון מעקב - וסיכום, ואת הצעות הצדדים לניסוח הפרקים (ראו את נוסח המסמך בעמוד 2). רק מספר קטעים, הצהרתיים ברובם, מוסכמים על שני הצדדים.



לא ידוע מהם השינויים שבוצעו בטיוטת הנייר המשותף מאז ה-17 בנובמבר, אך בישראל וברשות הפלשתינית מעריכים כי לא חלה התקדמות רבה. באחרונה אף עלתה סברה שהוועידה תסתיים ללא הצהרה משותפת.



במבוא הטיוטה, התנגדו הפלשתינאים לניסוח הישראלי, שמימוש ההגדרה העצמית הוא של "כל עם, בשטחו" וש"ישראל היא מולדת בעבור העם היהודי, ופלשתין היא המולדת לעם הפלשתיני". זאת, מתוך חשש שהדבר ישמש תירוץ להעברת אזרחי ישראל ערבים לשטחי המדינה הפלשתינית. במבוא דרשה ישראל גם את הפסקת הטרור ו"הבטחת שחרורו של גלעד שליט". ואולם, הפלשתינאים התנגדו לאזכור המלה "טרור" במשפט "לשים קץ להסתה, לקיצוניות, לטרור ולאלימות", ולא מוכנים להתייחס לשליט.



הצדדים חלוקים גם ביחס ללוח הזמנים לסיום המו"מ. הפלשתינאים מציעים שהצדדים יגיעו להסכם בתוך שמונה חודשים מיום כינוס הפגישה באנאפוליס, ולא יאוחר מתום כהונתו של הנשיא ג'ורג' בוש (בינואר 2009). הניסוח הישראלי הנגדי בטיוטה טרם נכתב, אך מצוין במפורש כי "אין הסכמה ללוח זמנים". עם זאת, מוזכר נאומו של אולמרט בפורום סבן בתחילת החודש, שבו טען שניתן להגיע להסכם עד תום כהונת הנשיא בוש.



עוד כותבים הפלשתינאים, שהמו"מ יתבסס על החלטות והסכמים קודמים. לפי ישראל, המו"מ "יונחה" (guided) על ידי ההסכמים. לדעת גורמים פלשתיניים זהו הבדל מהותי, שייאפשר לישראל לסטות לפי מהסכמים הקודמים.



הפלשתינאים מבקשים להתבסס במו"מ על יוזמת השלום הערבית מ-2002, החוק הבינלאומי, עקרון "הקמת מדינה פלשתינית ריבונית עצמאית שתחיה לצד מדינת ישראל בשלום ובביטחון", והחלטת האסיפה הכללית של האו"ם מספר 194 (שמתייחסת לזכות השיבה לפלשתינאים). אולם ישראל לא מקבלת את כל אלו, ומציינת כבסיס למו"מ, בין השאר, את מפת הדרכים ואת דרישות ה"קוורטט" הבינלאומי, שהביאו ב-2006 להחרמת ממשלת החמאס וכוללות הכרה במדינת ישראל וגינוי הטרור.



בפרק על מפת הדרכים מופיעה הטיוטה המקורית שהציעו האמריקאים להצהרה המשותפת שתהיה באנאפוליס, המורכבת מחמש נקודות. לפי מפת הדרכים, מחויב הצד הפלשתיני להילחם בטרור, בעוד ישראל מחויבת להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ולפנות מאחזים בלתי חוקיים. אולם, לדברי גורם פלשתיני, האמריקאים משכו את הצעתם, בשל התנגדות ישראלית לכמה מהקביעות בה. ישראל מתנגדת ליישום מיידי ומקביל של מפת הדרכים על ידי שני הצדדים, היא מתנגדת להקמת ועדה משולשת למעקב אחר יישום מפת הדרכים, ומתנגדת לכך שארה"ב היא שתשפוט איך כל צד עומד בהתחייבויותיו.



הפרק "מנגנון מעקב" הוא הצעה פלשתינית בלבד. הם מציעים הקמה מיידית של ועדות מו"מ שיתחילו לפעול ביום השני לפגישה באנאפוליס, וכינוס ועידה בינלאומית בכל שלושה חודשים, כדי לפקח על ההתקדמות במו"מ.



בפסקת הסיום מופיעה הערת ישראל: "כיצד להתייחס למצב בעזה". כאמור, אין התייחסות פלשתינית למצב בעזה.



גורם פלשתיני אמר ל"הארץ" שעמדת הפתיחה של אש"ף העולה מתוך ההצעות הפלשתיניות בטיוטה היא מלכתחילה חלשה ונמוכת-רף, ומוותרת מראש על תביעות. לדברי הגורם הפלשתינאים לא הציגו פסקה שקובעת מפורשות שהבנייה בהתנחלויות תוקפא בזמן המו"מ. הטיוטה הפלשתינית מסתפקת בפסקה כללית (בפרק הסיכום), שאף צד לא ייזום צעדים שישנו את מעמד השטחים. פיסקה זו הופיעה בעבר בהסכם הביניים ב-1995. התוספת היחידה החדשה לפסקה זו היא אזכור מפורש של ירושלים המזרחית כחלק מהגדה המערבית. כמו כן, המנסחים הפלשתינאים אינם דורשים לפרק מחסומים ולפרק את גדר ההפרדה.



השמטות אלו של מה שמקובל כעמדת פתיחה פלשתינית עקרונית, מעוררות מורת רוח בקרב כמה מבכירי הרשות, אמר המקור הפלשתיני. לדבריו, כותבי ההצעה הפלשתינית מאמצים "ניסוח ישראלי מעורפל" כשהם כותבים: "ישראל תעשה כל מאמץ לשפר את חיי היום יום ולקדם את רווחת האוכלוסייה הפלשתינית לפני היישום המלא של ההסכם" - במקום לתבוע במפורש הסרת מחסומים, הגבלות תנועה ופירוק הגדר.



על מהות הפתרון



ישראל: שתי מדינות - ישראל ופלשתין, ישראל כמולדת לעם היהודי ופלשתין לעם הפלשתיני



הפלשתינאים: הקמת שתי מדינות - פלשתין עצמאית, דמוקרטית וריבונית שירושלים המזרחית בירתה



לוח הזמנים לסיום המו"מ



ישראל: אין לו"ז מוסכם



הפלשתינאים: בתוך 8 חודשים מאנאפוליס, ועד תום כהונת בוש, יושג הסכם שיהיה פתרון צודק לכל הצדדים



מפת הדרכים



ישראל: מתנגדת לביצוע מיידי ומקביל, ולוועדת פיקוח בראשות ארה"ב



הפלשתינאים: דורשים ביצוע מקביל של ישראל והרשות, ופיקוח משולש



סיכום



ישראל: מביעים נחישות כנה לעבוד יחד



הפלשתינאים: אף צד לא ינקוט צעדים שישנו את מעמד הגדה, כולל מזרח ירושלים. כל האסירים ישוחררו בחתימת ההסכם