הידרדרות במצבם של בתי החולים הממשלתיים: הגירעון תופח והתמיכה הממשלתית מזנקת; המצב בצפון - החמור ביותר

מצבם הכספי של בתי החולים הממשלתיים בישראל מידרדר: ב-2006 חלה הרעה משמעותית בתוצאות הכספיות של בתי החולים, הגירעון התפעולי שלהם כמעט הוכפל (379 מיליון שקל ב-2006 לעומת 198 מיליון שקל ב-2005) ושיעור התמיכה הממשלתית נסק פי 212 (8 מיליון שקל ב-2006 לעומת 24 מיליון שקל ב-2005), בין השאר בגלל נזקיה של מלחמת לבנון השנייה.



כך עולה מהניתוח הפיננסי השנתי של בתי החולים הכלליים הממשלתיים ותאגידי הבריאות, שפירסם אתמול חשב משרד הבריאות היוצא ערן הורן. הניתוח נערך על ידי מנהל המחלקה המקצועית במשרד הבריאות רו"ח אלי ביתן והכלכלן הראשי יריב גבאי מחשבות משרד הבריאות. הדו"ח כולל ניתוח פיננסי של המרכזים הרפואיים לשנים 2000-2006.







"אנו מניחים שהעלייה נובעת בעיקר מההרעה בתוצאות המרכזים הרפואיים בצפון, בעקבות המלחמה בצפון", אמר גבאי. ואכן, לפי הדו"ח, בתי החולים בצפון סיימו את 2006 עם הפסדים תפעוליים ניכרים. בית החולים רמב"ם בחיפה הגיע להפסד תפעולי של 53 מיליון שקל, לעומת 9 מיליון ב-2005, שמהווים 6.3% מההכנסות שלו.



מצבם של בתי החולים הקטנים בצפון קשה עוד יותר: בית החולים נהריה סיים את 2006 בהפסד של 65.5 מיליון שקל, המהווים כמעט 15% מהכנסותיו, לעומת 27 מיליון שקל ב-2005. ההפסד התפעולי של בית החולים זיו בצפת הסתכם ב-67 מיליון שקל - סכום המהווה לא פחות מ-33.6% מהכנסותיו.



"המלחמה גרמה לנדידה של אוכלוסייה מהצפון למרכז, ולדחיית פעולות רפואיות לא דחופות, שהן הרווחיות ביותר", הסביר גבאי.



ואולם לא רק המלחמה גרעה מהתוצאות הכספיות של בתי החולים. העלייה התלולה בהוצאות בגין רשלנות רפואית נמשכה גם ב-2006. ההוצאות בסעיף זה עלו מ-116 מיליון שקל ב-2005 ל-125 מיליון שקל ב-2006. לדברי גבאי, סביר להניח כי לא מדובר בעלייה במספר מקרי הרשלנות, אלא בעלייה במודעות הציבור לאפשרות הקיימת להגיש תביעות בעניין.



גם הציוד בבתי החולים ממשיך להתיישן בקצב מבהיל. לפי הדו"ח, שיעור הבלאי הממוצע בבתי החולים הוא 67%, כשברוב בתי החולים בישראל הגידול בפחת של המכשור הרפואי עולה על קצב הרכישה של ציוד חדש. במלים אחרות, הכסף מושקע בתיקון ובהחלפת ציוד שהתיישן, ולא ברכישת ציוד חדש. המשמעות ברורה: יותר תורים ופחות רפואה איכותית וחדשנית. בתחום הבלאי קיימים פערים ניכרים בין מרכזים רפואיים מבוססים יחסית כמו רמב"ם ושיבא, לבין מרכזים קטנים כמו פוריה, וברזילי.



כשל נוסף העולה מהדו"ח, הוא מוסר התשלומים הנמוך מאוד של חברות הביטוח - שמשלמות לבתי החולים על הטיפול בנפגעי תאונות דרכים. לפי הדו"ח, מספר ימי האשראי הממוצע לחברות הביטוח היה 434 ימים ב-2006, לעומת 377 ב-2005. לשם השוואה, מספר ימי האשראי הממוצע בקופות החולים הוא 84. מאחר שהאחריות לתאונות הדרכים תעבור בקרוב מחברות הביטוח לקופות החולים, משרד הבריאות יתמקד בגביית החובות האבודים של חברות הביטוח.



האם מצבם של בתי החולים צפוי להשתפר בשנים הקרובות? שתי מגמות מדאיגות אינן מבשרות טובות. הראשונה היא ירידה ניכרת ברכש של קופת החולים הגדולה במדינה, שירותי בריאות כללית, שב-2006 צימצמה בכ-6% את היקף רכישת השירותים בבתי החולים הממשלתיים, ככל הנראה לטובת פיתוח שירותים בקהילה והסטת פעילות למתקנים שלה. המגמה השנייה, שמעידה על היחלשותם של בתי החולים מול קופות החולים והשוק הפרטי, היא הגידול בשיעור ההנחות שנותנים בתי החולים לקופות.