האדריכל צבי אלחייני: כיכר אתרים היא "מתקן גרעיני באמצע תל אביב"

בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה אמר ראש העיר תל אביב דאז שלמה להט (צ'יץ') כי הוא מקווה שטיל עיראקי יפגע בכיכר אתרים ויחריב אותה. התבטאות חריגה זו של ראש עיר מכהן אודות פרויקט בעירו מלמדת משהו גם על תכנון הכיכר - ואכן, כיכר אתרים תופסת מקום מכובד ברשימת הפרויקטים הלא מוצלחים שייצרה האדריכלות הישראלית.



כיום, כ-15 שנים לאחר התבטאותו של צ'יץ', כיכר אתרים עדיין מכוערת. ביום שישי שעבר קיימה עיריית תל אביב הפנינג ספורט בשדרות בן גוריון. על אף שמשתתפים רבים התרכזו בקצה המערבי של השדרה, לכיוון כיכר אתרים, מעטים עברו את הרמפה והגיעו לכיכר. אפילו במקומות החדשים והטרנדיים שנפתחו בשנה האחרונה מתחת ל"פטריות" בכיכר לא נראתה כמעט תנועה ביום שישי בצהריים, שעה עמוסה במיוחד בבתי הקפה של תל אביב. מהו ה"סוד" של אי הצלחת הכיכר?



לכאורה, הדברים היו צריכים להיראות אחרת. מיקומה של כיכר אתרים הוא מרכזי, בקצה שדרת בן גוריון היפה, על חוף הים; היא הוקמה למען הציבור ולא כדי לייצר רווח ליזם כזה או אחר, וחתום עליה אדריכל מוערך.



"הבריחה מיפו"



הכיכר שתוכננה על ידי האדריכל יעקב רכטר, ביוזמה משותפת של משרד התיירות ועיריית תל אביב, נחנכה בשנת 1975. בתחילת דרכה זכתה כיכר אתרים לכמה שנים של עדנה. מיקום האתר וצורתו המיוחדת עוררו את סקרנותם של תושבי העיר, שגדשו את בתי העסק הרבים שנפתחו בה. אבל די מהר התגלו הכשלים התכנוניים - כיכר אתרים ננטשה בהדרגה ובמשך הזמן זוהתה עם הזנחה, ונדליזם ופשע.







"זה פלא גדול איך אדריכל שתיכנן את גן יעקב, תיכנן גם את כיכר אתרים", תוהה פרופסור מיכאל לוין. "הכוונות היו טובות - המטרה היתה לקשר בין השדרה לים, להגדיל את שטח החוף ולאכלס אותו בבתי קפה. בפועל, המדרגות הרבות שנדרש המבלה בים לטפס כדי להגיע לכיכר מהוות מחסום לים.



"הכיכר לא מזמינה. גם ריצוף האבן שנבחר מטעמי עמידות, משדר קודש ירושלמי - ולא חולין של תל אביב. לו רק היו ממשיכים את השדרה, זה היה נפלא. הרי לא צריך מבנה אדיר בשביל בתי קפה. מותר להכיר בכישלון הכיכר - ולוותר", מוסיף לוין.



אדריכל ופרופסור בדימוס יוברט לו יון משתמש בלשון חריפה יותר כדי להביע את דעתו על הכיכר: "כיכר אתרים היא פרויקט בקנה מידה לא מתאים, גרנדיוזי, ולא קשור לערכים התרבותיים של המקום.



"אני לא מבין מהיכן צצו הדימויים הזרים האלה (קולוסאום, פטריות) בתרבות המקומית. אין הקשר היסטורי - אלא תוצר שהוא זר ו'מונח' על הסביבה. הנפילה הזו, מכוכב חיצון, מאפיינת את האדריכלות הישראלית", מדגיש לו יון.



האדריכל שרון רוטברד לא חושב שכיכר אתרים הונחתה על תל אביב ממעמקי החלל. לדעתו, הכיכר היא תוצר של מערכת רצונות מורכבת, שקשורה לשאיפת פרנסי העיר ליצור בתל אביב עיר מערבית-אירופית שבורחת מיפו.



"מיקומה של כיכר אתרים קשור לקונפליקט שקיים בין צירי הרוחב והאורך בתל אביב, מזרח-מערב מול צפון-דרום. עוד לפני הקמת המדינה נעשו מאמצים לחזק את ציר דרום-צפון, שמחבר את תל אביב לראשון לציון וחולון - בניגוד לאופן בו בנויה יפו, ממזרח למערב. לדוגמה, הרחובות בן יהודה ודיזנגוף רחבים בהרבה מהרחובות שחוצים אותם. הפניית הגב ליפו וההתארגנות הליניארית לאורך החוף היא חלק מהייהוד של המרחב.



"הים שייך לצ’חצ’חים"



"התכנון של כיכר אתרים הוא פועל יוצא של הקשר בין אורבניזם לאדריכלות", מוסיף רוטברד. "התפישה שרווחה אז היתה שאדריכלים בונים את העיר. באותה תקופה ניסו לפתור בעיות מטרופוליטאניות באמצעות בנייה חכמה, אשר יודעת לשלב תנועה ועל הדרך גם להכיל הרבה שטחי מסחר - כך שניתן יהיה להרוויח המון כסף.



"הכשל קשור לקדימות שנתנו למכוניות בעיר ולשתיקה המוחלטת של הרשות המבצעת, שאיפשרה לפרויקט לקרום עור וגידים. הולכי הרגל הם צורת תחבורה לא מזהמת, וצריך לתת לה קדימות", מסכם רוטברד.



האדריכל ומתכנן הערים רענן גבאי חקר את כיכר אתרים כחלק מעבודת המאסטר שלו, שעסקה בתכנון כיכרות רב-שכבתיות: "אמנם מתכנני הכיכר דיברו על קישור בין העיר לים, אבל בפועל מטרת התכנון היתה תנועתית. ברחוב הירקון, לפני ואחרי הכיכר, יש רמזורים רבים - אז למה דווקא בחלק הזה היה צריך ליצור אוטוסטרדה? לכן חשוב למנות מניע נוסף לניתוקה של הכיכר: הרצון ליצור מתחם אירופי לתיירים ולאליטה התל-אביבית, בגלל התפישה שהים שייך לצ'חצ'חים".



גבאי חושב כי הפתרון לכיכר טמון בהעדפת הולכי הרגל, בשיפור ה"קריאה" של המבנה (יכולת ההתמצאות בו) וביצירת מעברים לים. פתיחת מעבר ישיר לים, בהמשך לרמפה משדרות בן גוריון, היא צעד מתבקש לדעתו.



האדריכל צבי אלחייני: "זה שנים הציבור רוצה לפוצץ את כיכר אתרים - היא נראית מן האוויר כמתקן גרעיני באמצע תל אביב. אבל לפני שמפוצצים כדאי להבין את ההקשר ההיסטורי של הכיכר ולזכור שבסך הכול זו כיכר שיש בה אנסמבל בכלל לא רע של ארכיטקטורות, כולל מבנה מלון מרינה המינורי, שתוכנן בהשראת אונייה עוגנת והיה יכול לשמש כיום מלון בוטיק אולטרה-מודרני עם מרכז קניות מתוחכם. וכמובן, הקולוסאום וסככות הפטרייה.



"הבעיה של כיכר אתרים היא תפישת התכנון הבסיסית של חסימת נקודות המבט לים. זו כיכר כבדה, מאסיווית. צריך לשפץ את הפטריות ולהעיף את האבן. האבן לא עובדת בכיכר אתרים, כפי שהיא לא עובדת בסינמטק. בתל אביב אסור לבנות באבן. החיפוי, במקרה זה, גרם להתאבנות המקום".



האדריכלית נעמה מליס חושבת ש"כיכר אתרים היא טעות קלאסית של שינוי מפלס הולכי הרגל, שהיתה נפוצה בשנות ה-70. באותה עת רווחה בעולם מגמה שגרסה כי הפרדה תטיב הן עם הולכי הרגל הן עם כלי הרכב - אבל למעשה היא הטיבה רק עם המכוניות, כמו בכיכר דיזינגוף.



"לעירייה יש תוכניות שנשמעות טובות לכיכר. לדעתי, צריך להכניס פנימה פעילויות על חשבון החניון. פונקציה כמו סינימה סיטי יכולה לנצל חלק מן השטחים, כולל החניונים, ולתרום לתל אביב. בנוסף, הדבר יביא להקטנת תנועת כלי הרכב מתל אביב לכיוון צפון, לצומת גלילות", מסבירה מליס.



באביב יתחיל השיפוץ



הקריאות לשיפוץ הכיכר לא נופלות על אוזניים אטומות. דניאלה פוסק, אדריכלית העיר תל אביב יפו, מציגה את התוכניות של העירייה לכיכר, שביצוען יתחיל באביב 2008. "התוכנית של העירייה לכיכר אתרים היא לשפץ. השנים האחרונות הוכיחו שאם העירייה משקיעה במרחב הציבורי, השוק מגיב לכך - כמו בנמל תל אביב ובגינת השרון-מתחם גן החשמל. השקעה מושכלת בפיתוח המרחב הציבורי ממנפת עצמה ומעוררת תהליכים של התחדשות עירונית - וזו גם הגישה בטיפול בכיכר אתרים.



"הטיפול בכיכר הוא מסובך בגלל הזנחה של שנים ובגלל ריבוי הבעלויות במקום. אנחנו מטפלים בשיפוץ הכיכר, בפתיחת המבטים לים. האבן מקשה על ההליכה ולכן תוחלף במשטח נגיש. נטפל בתאורה, בהצללות ובמקומות ישיבה מוצלים, בבטיחות ובהנגשה. הפיתוח יהיה פשוט ונקי ויקשר את הכיכר לים.



"המהלך הראשוני של שיפוץ הפטריות כבר הכניס עסקים למקום. התכנון נמצא בעיצומו וכולל את טיילת גורדון - מערכת שפותחת את העיר לים לצורכי נגישות של נכים. המדרגות ייצרו מעין אמפי שיפנה לשדרה וייצר מחבר חדש בין הים לשדרה. הרמפה מכיוון בן גוריון תבוטל ותיהפך למהלך מצומצם של מדרגות ושתי רמפות צידיות. בריכת גורדון תספק מרחב פתוח לכלל הציבור ותפתח את המעבר והמבט לים", מפרטת פוסק.



"לעשות מעט כדי להשיג הרבה"



"לדעתי, כאדריכל שמתמחה בטיפול במבנים כאלה, צריך לחשוב איך אפשר להחזיר את הכיכר לעיר בצורה טובה", אומר פרופסור אדריכל צבי אפרת. "את הכיכר תיכנן ארכיטקט טוב ויש לה איכויות פיסוליות לא מבוטלות. אפשר לשקם אותה. "למרות הבעיות הרבות, אני חושב שלכיכר יש המון פוטנציאל. הרעיון שהשדרה נגמרת בפודיום, שמשקיף על הים, והאפשרות לרדת לים דרך כיכר ציבורית עם בתי קפה ועם המלונות - זה רעיון שיכול לעבוד ואפשר עדיין להפעיל אותו. אני מאוד מקווה שזה יקרה", מסביר אפרת.



להשקפתו האופטימית של אפרת שותפה האדריכלית גנית מייזליץ כסיף: "על אף שהכיכר היא הפרויקט שכולם אוהבים לשנוא, יש לי אליה פינה חמה בלב. עם כל העצב על הפיל הלבן הזה, אני תמיד נהנית לראות את העיצוב המוקפד של פטריות הבטון, את האהבה והכישרון שהושקעו בפרטים ואת האומץ והיופי של הקולוסאום מעל לכביש. "עם זאת אין ספק שיש בפרויקט הזה ביטוי קיצוני לפספוס הגדול של תפישת התכנון התל-אביבית - תפישה המפרידה בין רחובות העיר והשדרות לבין הים. כי מה הרי היה יותר מתבקש מהאקט הכי פשוט של סיום שדרות בן גוריון בירידה אל חוף הים. מי צריך אדריכלים מוכשרים בשביל זה. "ניתן ללמוד מהפרויקט את התובנה שכיכר עירונית היא חלק מעיר ולא חלק מארכיטקטורה, שחשיפת החלל הציבורי היא חלק משמעותי מהצלחתו, ואולי יותר מכל אלה - התזכורת לכך שכאדריכלים כדאי לנו לפעמים להתאפק עם החזון הגדול, ולזהות את המקומות שבהם צריך לעשות מעט כדי להשיג הרבה", מסכמת מייזליץ כסיף.



מבוך בלתי אפשרי של מפלסים, מסדרונות ומדרגות



כיכר אתרים נמצאת בנקודת המפגש של הטיילת, שדרות בן גוריון ורחוב הירקון. מתכנני הכיכר שאפו ליצור מתחם שיחבר את אזור המלונות לעיר ולטיילת. הכוונה היתה לבנות כיכר "תרבותית", שאפשר לשתות בה קפה ולהתבונן בגלים המתנפצים על החוף, בלי להתלכלך בחול.



התוצאה היתה מבנה ענק, חלקו חניון וחלקו אזורי קניות, ועל ראשו כיכר. כמו התחנה המרכזית החדשה, גם כיכר אתרים היא מבוך מורכב ובלתי קריא. סיור בכיכר יכול לגרום לוורטיגו קל וסביר להניח שלא תמצאו את דרככם לרכב בחניון. המסדרונות, המדרגות והמפלסים בכיכר אתרים מבלבלים ומעוררים דחייה.



במשך שנים סובלת הכיכר מהזנחה, בעיקר באזורי החנויות שבהם שוכנים עסקים מפוקפקים, שגם בשעות הצהריים נראים מאיימים. חיפוי האבן , במראה הטבעי, אינו נעים להליכה, ספסלי הבטון ראו ימים יפים יותר ואפילו לוחות המשחק - שש-בש, דמקה ושח-מט - הגדולים שחרוטים על השולחנות, לא יגרמו לכם לעצור ולשלוף קובייה.



הפנטזיה של קפה וים לא יצאה אל הפועל. הכיכר, חומת הבטון והביתנים הגליליים חוסמים את המבט אל עבר הים. מבנה הקולוסאום, ששיפוצו החל לפני כשנה, עדיין בבנייה והכרזות היזם על החייאת הכיכר נשארות, בינתיים, על הנייר. אולי מימוש תוכניותיה של העירייה לשיקום הכיכר יביאו לשינוי המיוחל.