הפצצה שזרק גלעד ארדן לפני שבועיים - איסור העישון בבארים - עמדה במוקד הסמול-טוקים במקומות הבילוי. עד כה המשוכות העיקריות שעמדו בפני מעשנים בברים היו איתור מצית זמינה, או לכל היותר סיגריה מהשכן. כעת ההחלטה לעשן מלווה בחישוב המרחק עד לדלת הקרובה. כשענני עשן אפורים הם חלק אינטגרלי מסצנת חיי הלילה, אין הפתעה בכך שהתקנה הדרמטית, על יתרונותיה הברורים לציבור הלא מעשנים, מעוררת הדים רבים.
בעקבות איסור העישון נכנסה זירת הבליינות המקומית לתקופת הסתגלות. עישון בברים הופך לעסק יקר גם למעשן וגם לבעל המקום. מקל ניקוטין מוצת עשוי לגרור קנס של 1,000 שקל לבעליו וקנס של 5,000 שקל לבעל העסק. הצבת מאפרה תגרור קנס לא קטן של 1,290 שקל. כדי לבדוק איך מתמודדים עם התקנה החדשה יצאנו ביום חמישי בערב לסיבוב דילוגים בין ברים אפלוליים בתל אביב. יומן מסע בסצנה התל אביבית.
מדגם מוטה
עשר בלילה. עדיין מוקדם במונחים של יושבי הברים. אנו ממתינים בתור לבר ברחוב אחד העם. התקנה החדשה היא שיחת היום. "אין שום סיבה בעולם שבעלי ברים יחבשו כובעי שוטרים", אומר אסף, בליין שאינו מעשן. "כשיש קטטה בבר - קוראים למשטרה. אז למה בתקנה הזו בעל העסק נענש? מה, מצפים שהוא יתחיל להתעמת עם מישהו בגלל שההוא הדליק סיגריה? המשטרה היא זו שצריכה לאכוף את העניין ולא בעלי הברים. הם לא אלה שצריכים להיענש ולחטוף קנסות", טוען אסף. אל השיחה מצטרף יאיר, שמצהיר ש"החוק פשוט טיפשי. פעם היו חוקים שנועדו להגן על החברה. היום החוקים מאבדים כל היגיון"
הבר מתחיל להתמלא. תוך דקות נתפסים כל המקומות. קשה שלא להבחין בשינוי. השולחנות והבר ערומים ממאפרות. שלט ענק האוסר על העישון הוצב בפינת החדר. לרגע נדמה שכולם מחפשים את החלוץ, בוחנים מי יעז להדליק ראשון. ואז, נצפה מעשן ראשון בפינת הבר. הוא מתאים עצמו למצב הנורמטיווי החדש - מדי פעם הוא לוקח שאיפת ניקוטין עמוקה ומחביא במהירות את הסיגריה מתחת לבר. סנוניות נוספות נראות מדליקות סיגריה בהיחבא, אך מדובר במעשנים בודדים. היתר פונים למרפסת העישון.
"אנשים מתבאסים כי זה חוק מטומטם, נוגד כל היגיון ונוגד עקרונות דמוקרטיים", מסביר לנו איתי, מבעלי הבר. "אחד הנתונים שהוזכרו בהקשר לחקיקה היה ש-75% מהאוכלוסייה לא מעשנים. הנתון הזה אולי נכון אבל כשבאים לטפל בעישון בברים היחס באוכלוסייה, שכולל בין היתר ילדים, זקנים וחולים, בכלל לא משקף", אומר איתי, "אחוז המעשנים בברים גבוהה הרבה יותר".
אנחנו משטנקרים לאיתי על "עבריין" בפינת החדר. "מה אני יכול לעשות? הקהל לא אוהב את זה אבל מקבל את זה. אם אני מעוניין להתלונן - אין למי לפנות. עיריית תל אביב השאירה הודעה קולית - אין מענה שם. אנחנו מכבדים את החוק, אני מעשן בחוץ, אבל ידי כבולות. גם אני בעד איסור העישון במקומות ציבורים, רק שזה לא מקום ציבורי. אף אחד לא מסבסד או מממן לנו את העסק - מדובר במקום פרטי. לכן, אנחנו יכולים לבחור מיהו קהל היעד. אם אני מגדיר שזה מקום שפתוח למעשנים, אז כל מי שבוחר להגיע לבלות כאן זו אחריותו". איתי מחייג לעירייה. אחרי המתנה של שבע דקות הוא מנתק. "זה לא עוזר, הם לא עונים ולי יש המון עבודה".
פתרון יצירתי
עזבנו את אחד העם ופנינו דרומה לעבר בר שכונתי גדול. התיישבנו על הבר, והופתענו לראות שרבים מהנוכחים מעשנים. "מותר לעשן בחדר הזה. הבר מחולק לשניים, מעשנים ולא מעשנים", מסבירה אחת העובדות במקום מה הפתרון האינטליגנטי שרקחו שם. "תכל'ס כולם יושבים כאן, גם אלה שלא מעשנים, כי בחדר הזה יש אנשים. רק מי שממש מפריע לו יושב שם, או במקרה שממש מפוצץ".
לא חולפות כמה דקות והמוסיקה משתנה. מסתבר שהפתרון אינו מוצלח במיוחד. העובדת נכנסת ומסמנת משהו לברמן. "אני מתנצל, אבל יש מפקח בחוץ, תכבו את הסיגריות בבקשה", הוא מבקש. המאפרות נעלמות במהירות מהשולחנות אבל לא לזמן רב. כעבור רבע שעה, אחרי שהסכנה חלפה, הן חוזרות לשולחן.
בבר השלישי שביקרנו בו אנשים כבר מעשנים בכל מקום. עם המשקה אנחנו מבקשים גם מאפרה. "אסור לעשן כאן, לכן אין מאפרות", מסביר הברמן. "אבל יש פה הרבה מעשנים", אנחנו משיבים. "נכון, אבל אסור". הוא מתרחק לצד השני של הבר, שולף תחתית בירה מקרטון, מועך אותה ומנסה לשוות לה צורה קעורה. "אין מאפרות אבל גם זה יכול לעשות את העבודה".
רותם, בליינית מעשנת, דווקא מעודדת את החקיקה: "הלוואי שהיו אוכפים. שיגיעו פקחים, שיחולקו קנסות, עד שבאמת לא נוכל להדליק סיגריה בבר. אני בדרך כלל מעשנת ארבע-חמש סיגריות ביום. כשאני יוצאת בערב אני יכולה לחסל יותר מעשר. אם היה אסור לעשן בפנים ועבור כל סיגריה הייתי צריכה לצאת החוצה, הייתי מעשנת הרבה פחות. אני מחכה ליום שבאמת לא נוכל לעשן בברים".
ואולם נראה שרותם בדעת מיעוט. חבריה היו מעדיפים להמשיך לעשן בברים כפי שנהגו עד היום. "דברים כאלה אי אפשר לעשות בכפייה. זה אולי יחסוך סיגריה או שתיים בשל הטרחה שכרוכה ביציאה החוצנ כדי לעשן, אבל זה לא ישנה את דפוסי עישון. רוצים לשנות? שיתחילו בחינוך", אומר אחד מחבריה של רותם.
מיון ראשוני
בדיזנגוף 168 ממוקם הבר אילקה. מחוץ לבר הוצב שולחן עם מאפרה. סביב השולחן מתגודדים כמה צעירים מעשנים. "יש חוק ואני פועלת לפיו - דבילי ככל שיהיה. החוק פוגע לי בהנאה שבבילוי", מסבירה לנו אחת המבלות. חברתה מצטרפת לשיחה, "החוק הזה לא יתפוס. אנשים לא ייצאו החוצה כל פעם שבא להם לעשן. עוד מעט חורף. אנשים פשוט ייצאו לבלות הרבה פחות. אני למשל, לא יכולה לשתות צ'ייסר בלי סיגריה אחרי. זה יפגע לבעלי העסקים בהיקף ההכנסות, אם כי אנשים מזמינים יותר אוכל, כדי להעסיק את הפה. חוץ מזה, זה פוגע בתקשורת עם הברמן".
בהמשך הרחוב, מחוץ לבר מייט, מתגודדת קבוצה של צעירים שיצאו לעשן. "תקנה מעולה, שעוזרת במיון הראשוני למציאת בן או בת זוג. מעשנים יוצאים החוצה, לא מעשנים נשארים בפנים - אין סיגנל טוב מזה", מסביר בחיוך אחד הבליינים. "זה חוסך את הבירור הראשוני על שאלת העישון. לא מעשנים תמיד יעדיפו לא מעשנים, וכך גם מעשנים. הפורום המעשן בחוץ כבר עבר את המבחן הראשוני. ממש סלקציה", הוא מפרט. התחנה האחרונה שלנו היא הבר לובי שבמתחם באזל. כאן כבר לא רואים אפילו מעשן אחד.
שתיים לפנות בוקר. נהיה כבר מאוחר (או מוקדם, תלוי איך מסתכלים על זה) והברים כבר מזמן התמלאו. בסיומו של ליל שיטוטים אפשר לסכם שהתקנה אמנם עדיין לא מיושמת במלואה, אבל ציבור המעשנים מכין את עצמו למצב החדש. ברוב המקומות שביקרנו כיבדו המעשנים את התקנה ויצאו לעשן בחוץ או במקומות שהוקצו לכך.
ייתכן שהיעדר פיקוח, לקוחות לוחצים וחשש מירידה בהכנסות יעשו את שלהם בכיפוף בעלי העסקים, והם יתירו בכל זאת לעשן אצלם בבר. גם אם בינתיים לא ברור מי ינצח במערכה הזאת אפשר לזהות תרעומת רבה, מצד המעשנים כמובן. יאיר, מהבר באחד העם מסכם את הדברים: "לא ברור מה דבק בו בארדן הזה עם החקיקות המוזרות שלו. אם אדם רוצה לרכוב על אופניים ללא קסדה זו זכותו המלאה. כך גם לעשן בבר. עוד מעט יחוקקו חוקים שיאסרו ללכת ברחוב בלי מגיני ברכיים מחשש שבן אדם יחליק וחלילה ייפגע".
חוק מעלה עשן
* הוגדלו חובות הפיקוח של בעלי המקומות הציבוריים. כעת הם צריכים לפקח ולעשות ככל שביכולתם כדי למנוע עישון בתחומם
* בעלי המקומות הציבוריים צריכים לפנות אל המעשנים בתחומם ולבקש מהם לחדול מכך. כמו כן, אסור להם להציב מאפרות במקום
* הקנסות הוגדלו באופן משמעותי. אדם המחזיק סיגריה ייקנס ב-1,000 שקל, בעל המקום ייקנס ב-5,000 שקל ועסק שיציב מאפרה במקום ייקנס ב-1,290 שקל
עתירה לבג"ץ: החוק פוגע בזכויות היסוד של המעשנים ובעלי העסקים
"אוכלוסיית המעשנים בישראל, המונה כיום 1.25 מיליון איש, נהפכה לאוכלוסייה נרדפת, שקולה בשיח הציבורי כמעט שאינו נשמע", כך כותב בעתירתו עו"ד עידו אמגור, מומחה לתביעות נזיקין, שעתר לבג"ץ נגד האיסור לעשן במקומות ציבוריים.
אמגור מסביר כי מדובר בחוק ישן, מ-1983, שעבר שני תיקונים; התיקון הראשון בוצע לפני שש שנים, והשני בוצע השנה. "החוק המקורי חל על בתי קפה ומסעדות בעלי 20 מקומות ישיבה לפחות, כשחצי מהמקום הוקצה למעשנים. התיקון הראשון צימצם את החלק המיועד למעשנים לרבע משטח המקום, וחייב להקצות להם חדר. התיקון האחרון הוסיף לחוק את כל המקומות שמגישים בהם שתייה אלכהולית", אומר אמגור.
לדבריו, העתירה מבוססת על הפגיעה בשתי זכויות יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. "אם הכנסת מחוקקת חוק שפוגע בזכויות אלה, לבג"ץ יש זכות לבטל אותם. וזה בסיס העתירה שלי", מסביר אמגור.
אמגור מבהיר כי יש מקומות בילוי שהביקור בהם נסוב סביב שתייה ועישון. "זו נשמת אפו של העסק", הוא אומר. "נעשו מחקרים שהוכיחו כי בשילוב בין עישון, אכילה ושתיית אלכוהול גלומה הנאה. לעתים, השילוב הזה הוא חלק מאורח החיים של אנשים מעשנים. זו זכותם ויש להגן עליהם במקום שבו הם נפגעים".
הצעתו של אמגור היא להפריד בין מקומות הבילוי - כך שיהיו מקומות בילוי נפרדים לאוכלוסייה מעשנת ולאוכלוסייה שאינה מעשנת.
בעל פאב: למה מצפים מבעל עסק להתעמת עם משיהו בגלל שהוא הדליק סיגריה?
שרית מנחם
23.11.2007 / 11:47