שבע השנים של הצאר החדש: איך הפך ולדימיר פוטין מסגן אלוף לשעבר בק.ג.ב לארכי דיקטטור

מאת מיכאל רוכוורגר, דפנה מאור וגיא לשם



לפני כשלושה חודשים עיטר את עמודי העיתונים בכל העולם תצלום שבו נראה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כשהוא ניצב חשוף חזה בפוזה של המינגוויי על הוולגה - בלי פיל טבוח תחת רגליו, אך עם דגמ"ח, כובע צבאי וחכה מונפת.



התצלום הזה מסמל את שני הצדדים של שלטונו בן שבע השנים: מצד אחד, פוטין הוא מנהיג פוטוגני שהעם אוהב ללכת אחריו ולהתפעל מהכריזמה הקרירה שלו; מצד שני, מדובר בסגן אלוף לשעבר בק-ג-ב ומי שעמד בראש שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה (FSB) - מנהיג חזק ושקט שניכס לעצמו בשתי תקופות כהונה את כל עמדות הכוח והעוצמה הכלכלית של ארצו בלי לעשות מהפכות ובלי להידרש לדמגוגיה טווסית כמו זו של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס.



באוגוסט תיאר המגזין "אקונומיסט" את מאחז הכוח שהקים פוטין כ"מדינה תאגידית בתוך המדינה הריבונית", שמבוססת על מקורבים משכבר הימים בק-ג-ב ובקרמלין. כל מי שחושב כי ישראל מנוהלת על ידי גנרלים שהוצנחו עם דרגותיהם הבכירות היישר אל המגזר הציבורי, יכול ללמוד משהו מהדרך שבה מתנהל השלטון המרכזי ברוסיה בשמונה השנים האחרונות.



עם כניסתו לתפקיד הנשיא, בתחילת 2000, התבדח פוטין כי קציני השירות החשאי שהושתלו בשלטון ממלאים היטב את תפקידם. למרות הנימה המבודחת, קשה להתווכח עם המספרים: לפי מחקר שערכה הסוציולוגית הרוסית אולגה קרישטנובסקיה כרבע מהפקידות הבכירה ברוסיה מורכבת מבכירים לשעבר במודיעין ובצבא. אם מחשיבים גם את יוצאי שאר זרועות מערכת הביטחון הרוסית קופץ שיעורם ל-75%.



קבוצת הכוח הזו מחזיקה בעמדות מפתח פוליטיות, ושולטת בקרמלין, בצבא, בתקשורת ובחלק ניכר מהכלכלה הרוסית. שלטונה מתאפיין בכוחניות, שחיתות וככל הנראה גם באלימות ללא גבולות.



סגן הנשיא לעניינים כלכליים, איגור סצ'ין, הוא יו"ר רוזנפט, חברת הנפט הממשלתית. ויקטור איוונוב, ראש סגל הקרמלין, הוא יו"ר דירקטוריון אלמז-אנטיי, יצרנית טילי הנ"מ הגדולה ברוסיה, ויו"ר אירופלוט, חברת התעופה הלאומית.



בכירים אחרים לשעבר בק-ג-ב ובני משפחותיהם נמצאים בעמדות מפתח ברחבי הכלכלה הרוסית, החל בבנקים, דרך תחנות טלוויזיה ועד חברות הנפט. חלקם נהנים ממשכורת כפולה - מ-FSB ומהחברות שבהן הם עובדים.



הונו האישי של פוטין, לפי הצהרותיו הרשמיות, אינו מרשים במיוחד: 197 אלף דולר, שתי מכוניות רוסיות משנות ה-60, דירה קטנה בסנט פטרבורג, חלקת אדמה של 1,500 מ"ר מחוץ למוסקווה ו-230 מניות של בנק. ואולם אנליסט פוליטי שהתראיין ב"די ולט" בשבוע שעבר טען כי נשיא רוסיה הוא מיליארדר, המחזיק בעשרות אחוזים ממניותיהן של חברות נפט וגז רוסיות (ראו מסגרת).



כדי להגיע למעמדו ולצבור כוח כה רב בקרב קבוצה קטנה של מקורבים נדרשה מפוטין הבנה רבה בכלכלה, אך נראה כי מעשיה של קבוצת הכוח שהקים לא היו מוגבלים לתחומי הכלכלה והמשפט.



ב-7 באוקטובר 2006 נורתה למוות העיתונאית אנה פוליטקובסקאיה בביתה שבמוסקווה באורח שלא הותיר מקום לספק - הרוצחים היו מתנקשים מקצוענים. מיד לאחר מותה הועלו האשמות כי ממשלת רוסיה הזמינה את ההתנקשות בשל כיסוי לא אוהד של פוליטקובסקאיה למלחמה בצ'צ'ניה.



המאשים היה קצין FSB לשעבר בשם אלכס ליטוויננקו. בנובמבר 2006 מת ליטוויננקו מהרעלה רדיואקטיווית. תאריך מותה של פוליטקובסקאיה היה יום הולדתו ה-54 של פוטין.



האב הרוחני: אנדרופוב



בקרוב יסיים פוטין את כהונתו השנייה כנשיא, ובהתאם לחוקה הרוסית לא יוכל להמשיך לכהונה שלישית ברציפות. ואולם מפלגת רוסיה המאוחדת, התומכת בפוטין, מתכוונת ליזום שינוי בחוקה שיהפוך אותו למשהו שבתרגום חופשי מרוסית ניתן להגדירו "מנהיג האומה הרוסית" - מושג המזכיר יותר את ימיו של של יוסף סטאלין.



לא ברור כיצד המעמד החדש יתקבל בעולם המערבי, אך ברוסיה אין לפוטין ממה לחשוש: הציבור מעריץ אותו; הוא פופולרי מאוד בקרב אנשי השירות הציבורי, ששכרם עולה בהתמדה מאז נכנס לתפקידו, וזוכה לאהדה עצומה בקרב אנשי שירותי הביטחון, שעמם הוא מרבה להיפגש.



ההימורים על זהות מחליפו של פוטין אינם פרועים במיוחד. מבט חטוף על הרשימה המצומצמת של מקורביו מספיק כדי להבין שהמחליף יגיע מעיר הולדתו, סנט פטרבורג, ויהיה בעל רקע ביטחוני דומה.



זה עשוי להיות ראש הממשלה ויקטור זובקוב, ששימש מנהל מחלקה במקביל לפוטין בעיריית סנט פטרבורג בראשית שנות ה-90, אך ההימורים נוטים גם לטובת ראש ה-FSB ניקולאי פטרושב או סגן ראש הממשלה סרגיי איוונוב.



שניים נוספים שעשויים להתקדם הם סגן הנשיא לעניינים כלכליים סצ'ין וראש צוות הקרמלין איוונוב. עוד מחליף אפשרי הוא ולדימיר יקונין, יו"ר חברת הרכבות הרוסית ומקורבו של פוטין עוד מימיהם בק-ג-ב, המחזיק בדאצ'ה (וילת נופש) סמוכה לזו של הנשיא.



כל השישה הם יוצאי ק-ג-ב, FSB וסנט פטרבורג - בדיוק כמו פוטין. לדעתו של פוטין זהו השילוב המנצח, שיאפשר את ביצור מעמדה של רוסיה באמצעות מעורבות של שירותי הביטחון בכלכלה בתוך רוסיה ומחוצה לה. אנשי עסקים רבי עוצמה משפיעים על השלטון במידה משנית בלבד.



המודל של פוטין אינו מקורי - גיבש אותו יורי אנדרופוב, מי שעמד בראש ברית המועצות באמצע שנות ה-80, לאחר שכיהן כראש הק-ג-ב. את הדרך הזאת לשלטון עשה אחריו גם פוטין, שאמר לא פעם שהוא רואה בו מודל לחיקוי.



הטעות של ילצין



כדי להבין כיצד ניכס לעצמו פוטין את העוצמה הפוליטית והכלכלית שבה הוא מחזיק כיום יש לחזור ל-1991.



ב-21-19 באוגוסט אותה שנה התרחש בברית המועצות ניסיון הפיכה שבו ניסו ליטול את השלטון קומוניסטים שמרנים. ההפיכה נכשלה ובעקבותיה התפרקה ברית המועצות. בוריס ילצין, מי שהיה עד אז נשיא הרפובליקה הסובייטית של רוסיה, נהפך לנשיאה הראשון של רוסיה הדמוקרטית.



פוטין, שהיה אז סגן אלוף בק-ג-ב, התפטר בזמן ניסיון ההפיכה. יחד עם בכירים נוספים בשירותי הביטחון הסובייטיים הוא הביט בהשתאות בקריסתה של ברית המועצות ונשבע עמם להחזיר את אמא רוסיה לימי תפארתה.



בתחילת דרכו כנשיא ניסה ילצין להשתחרר במהירות מכל סממן של השלטון הישן - ובכלל זה גם מהברית עם שירותי הביטחון, שלמעשה ניהלו את המדינה עד ראשית שנות ה-90. במקומם, הוא הטיל את יהבו על קבוצת אנשי עסקים שהיו אז עדיין בתחילת דרכם.



מתעשרים חדשים אלה, שכונו אוליגרכים, ניצלו את ההפרטה שביצעה ממשלת רוסיה עם נפילת הקומוניזם, ותפסו באמצעות קשרים, שוחד והפחדה את חברות הנפט, הפלדה ושאר המשאבים שהיו בבעלות הממשלה לפני 1991. כתוצאה מכך נוצרה שכבה דקה של מיליארדרים, בהם מיכאיל חודורקובסקי, רומן אברמוביץ' ומיכאיל ברזובסקי.



אנשי המודיעין נותרו מאחור, עם משכורות מגוחכות שרק הגבירו את תסכולם. רק לאחר שבע שנים הבין ילצין את הטעות שעשה כשנתן לחצי מיליון אנשי הארגון החשאי להסתובב מתוסכלים ולחכות לרגע המתאים כדי להחליפו.



בצעד שמיטב ארגוני המודיעין במערב התקשו לחזות הוא מינה את ולדימיר פוטין לתפקיד ראש ה-FSB, שקם על שרידי שירות הביון הסובייטי. ואולם פוטין האנונימי לא התכוון להישאר זמן רב מדי בתפקיד.



כמו כל מי שקיבל חינוך קומוניסטי בברית המועצות של אמצע המאה, הוא האמין בעוצמה והתכוון להגיע כמה שיותר מהר לתפקיד שבו תוקנה לו העוצמה הרבה ביותר, ולהישאר בו כמה שיותר זמן.



ב-1999 סבל ילצין מהידרדרות קשה במצבו הבריאותי, ובאוגוסט באותה שנה הוא מינה את פוטין במפתיע לתפקיד ראש ממשלת רוסיה. גם בתפקיד הזה בילה פוטין פרק זמן קצר בלבד - לאחר ארבעה חודשים, עם התפטרותו של ילצין, הוא מונה לנשיא המכהן ובמאי 2000 נבחר לתפקיד בבחירות דמוקרטיות.



עם עלייתו של פוטין לשלטון החלו השלטונות לרדוף את האוליגרכים ולנשלם מנכסיהם. נגד רבים מהם הוגשו כתבי אישום. חלקם נמלטו מרוסיה, חודורקובסקי נשפט ונכלא לשמונה שנים. החברות שהיו בבעלותם נמכרו בזול למדינה ולמקורביו של פוטין (על עלייתם ונפילתם של האוליגרכים - כאן).



הכלכלן האמריקאי ד"ר רוברט וסקוט אמר כי התהליך שפוטין ביצע נקרא Commanding Heights - זיהוי המגזרים החשובים ביותר בכלכלה ותפיסת השליטה עליהם, או במלים אחרות: הלאמה בפועל של המשאבים המרכזיים של המדינה.



איש ק-ג-ב לשעבר הסביר ל"אקונומיסט" את ההבדל העיקרי בין האוליגרכים לבין אנשי הכוח של פוטין. לדבריו, "האוליגרכים היו אנשי עסקים שידעו לנהל את נכסיהם, ואילו אנשי הכוח של פוטין יודעים לפרק חברה או להחרים אותה, אבל אינם יודעים לנהל עסק ולא מכירים שום שיטה אחרת חוץ משימוש בכוח".



אירופה מכורה לגז הרוסי



העברתו של העושר הפיננסי של רוסיה מידי האוליגרכים לידי קבוצת אנשי הכוח של פוטין לא נתקלה בהתנגדות מצד הציבור, והנשיא זוכה לשיעור תמיכה מדהים של 80%. נראה שהסיבה לכך היא שבתקופתו של פוטין נהנית הכלכלה הרוסית מפריחה.



בנאום חוצב להבות שנשא בבית הנבחרים לפני שנבחר לראשות הממשלה הבטיח פוטין לחלץ את הכלכלה הרוסית מהמשבר שבו היתה שרויה ולשפר את רווחתם הכלכלית של אזרחי רוסיה.



במידה רבה פוטין, שמחזיק בתואר ד"ר לכלכלה מטעם אוניברסיטת לנינגרד, קיים את ההבטחות לגבי הכלכלה הרוסית: ניהול זהיר ואחראי של תקציב הממשלה איפשר לרוסיה לפרוע את חובותיה למדינות העשירות; הפחתת החובות שיפרה את עמדתה של רוסיה בקהילה הבינלאומית וזרם ההשקעות מצד זרים, שהתפתו להבטחה לכלכלה חופשית, גדל.



עם זאת, הקלף החזק ביותר של פוטין היה קלף המזל. בשנה שבה נכנס לתפקיד נסחר הנפט במחיר של כ-20 דולר לחבית. עם האצת הצמיחה בסין ובכלכלות המתעוררות החל מחיר הנפט לטפס, וכיום מחירו גבוה כמעט פי חמישה במונחים נומינליים.



רוסיה היא יצרנית הנפט השנייה בגודלה בעולם אחרי סעודיה - ואוצרות האנרגיה שלה איפשרו לפוטין להגדיל את הוצאות הממשלה על חינוך, דיור וחקלאות. אחד הנכסים הפוליטיים החשובים ביותר של פוטין במחצית הראשונה של העשור היה יכולתו לסבסד את מחיר הדלק ברוסיה.



נראה כי פוטין פופולרי גם ברחבי העולם, ולא רק בקרב אזרחי מדינתו. הוא היה המנהיג הזר היחיד שהוזמן על ידי נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש לאחוזת המשפחה בקנבונקפורט במיין.



בוש הכריז על חיבתו הרבה לפוטין בפומבי, ופוטין גמל לו בתמיכה פומבית בבחירתו מחדש. אין לטעות - בין ארה"ב לרוסיה יש מתיחות רבה, בעיקר על רקע רצונה של ארה"ב לפרוש באירופה מערכת נגד טילים.



למרות מתיחות זו, ועל אף שפוטין נוהג לפזר מדי פעם הצהרות אנטי-אמריקאיות, נוח לנשיא בוש לחיות עם הבטחתו של פוטין לנקוט יד קשה נגד הטרור האיסלאמי. בוש זקוק לבעל ברית בחזית המזרח אירופית, ויש לו עוד סיבה טובה, כמו לשאר מדינות המערב, לנקוט גישה של העלמת עין כלפי המשטר הדמוקרטי לכאורה של פוטין: מאגרי הנפט והגז הטבעי שרוסיה מחזיקה.



התייקרות הנפט מלחיצה מאוד את ארה"ב, ורוסיה היא הספקית הגדולה ביותר של אנרגיה מלבד ארגון אופ"ק. התלות של מדינות אירופה באספקת הגז מרוסיה התבלטה כאשר רוסיה ביקשה ב-2005 לבטל סובסידיות לשכנותיה ולשלש את מחיר הגז הטבעי שהיא מוכרת לאוקראינה. אוקראינה, שדרכה עוברת אספקת הגז הטבעי למערב אירופה, איימה להפסיק את הזרמת הגז דרכה, וכל אירופה נדרכה.



תלותן של מדינות המערב באנרגיה הרוסית היא עצומה: 40% מהגז הטבעי שגרמניה צורכת מגיעים משדות הגז של סיביר. בצרפת השיעור הוא 25%. בריטניה הולכת ומגדילה את יבוא הגז מרוסיה.



גזפרום, חברת הגז הממשלתית של רוסיה, המחזיקה ב-10% ממניות צינור הגז המחבר בין בלגיה לבריטניה, ביקשה להשתלט על השוק הביתי שם באמצעות רכישתה של סנטריקה, ספקית הגז הביתי הבריטית - למורת רוחם של פוליטיקאים בריטים רבים.



חברות הנפט הבריטיות הגדולות עושות עסקים מצוינים בשדות הנפט של רוסיה, ולא רוצות לטלטל את חבית הנפט שעליה הן יושבות. הן חוששות מאיבוד חוזים יקרי ערך, כפי שקרה לרויאל דאץ'-של בסחלין 2, שדה נפט בסיביר.



ולדימיר פוטין



גיל: 55



מצב משפחתי: נשוי + 2



מגורים: מוסקווה



תפקידים קודמים: סא"ל בק-ג-ב, סגן ראש האדמיניסטרציה הנשיאותית, ראש שירות הביטחון הפדרלי, ראש הממשלה



עוד משהו: חי בגרמניה המזרחית חמש שנים ודובר גרמנית שוטפת