הנס הכלכלי של המורים

באחרונה התגלתה תופעה ייחודית בידי עיתונאים ואנשי ניהול עסקים וכלכלה. הם טוענים כי על המורים אין חלים חוקי הכלכלה הקלאסיים, אלא חוקים הפוכים לחלוטין.



לפי מחקר שפורסם, מורים מקבלים לשעה יותר ממהנדסים ומבעלי מקצועות חופשיים אחרים. המחקר מנומק, ותוצאותיו מוצגות בגרפים יפים, אבל המציאות מקלקלת את הניתוח. אנו לא רואים את אלפי המהנדסים המסתערים על כל משרת הוראה פנויה. מדוע? פשוט כי לניתוח הזה אין כל אחיזה במציאות, ומהנדס לא יסכים לרדת בשכרו כדי להיות לאיש חינוך.



זו שאלה פשוטה של ביקוש והיצע של עובדים: אם רוצים לקבל עובדים טובים, יש להעלות את שכרם, כדי שתיווצר תחרות על כל משרה. אבל מה שברור לכל מנהל חברה אינו תופס כאשר מדובר בהוראה. כאן ההפך הוא הנכון: שלם שכר רעב בתנאי עבודה מבישים, ותיווצר תחרות על כל משרת הוראה.



חוק כלכלי בסיסי הנלמד בשנה א' בכל אוניברסיטה הוא חוק התפוקה השולית הפוחתת. החוק נכון ותקף, אבל לא אצל מורים. אצלם ניתן להוסיף שעות הוראה, ובשעות שייתוספו הם ייהפכו למורים טובים יותר. ניתן להמשיך ולצופף את הכיתות - והיחס האישי שמקבל כל תלמיד ייהפך לאישי יותר.



תארו לעצמכם רופא המקבל חולים בקבוצות של שלושה במקום ביחידות, או עורך דין הפוגש בו זמנית כמה לקוחות. כאן זה מובן מאליו: רופא אינו יכול לטפל בשלושה חולים בו זמנית, ועורך דין לא יוכל לתת שירות משפטי לשלושה לקוחות בו זמנית, אבל מורה יכול גם יכול. גם כאן, כאשר מדובר במורים, לפנינו נס כלכלי: חוק התפוקה השולית העולה.



הממשלה (נזכור: פקידי האוצר אינם אלא מבצעי מדיניות הממשלה) אינה מוכנה להגדיל משמעותית את תקציב החינוך ל-2008. הוא יוגדל ב-180 מיליון שקל לכל היותר. גם אם מלוא הסכום ישמש למשכורות למורים, מדובר בתוספת של כ-100-150 שקל (ברוטו) לחודש למורה - כ-2% בלבד.



אבל תקציב זה מיועד גם למטרות אחרות, כך שבפועל הממשלה אינה מתכוונת לשלם תוספות שכר למורים. אין מדובר בחוקי הכלכלה ובניתוח כלכלי, אלא בקדושת מסגרת התקציב בלבד, וזאת בשעה שבקופת האוצר עודפי גביית מסים במיליארדים. בשם קדושת מסגרת התקציב יש להשתמש בהם רק להטבות מס לעשירון העליון. הפחתת נטל המס מהעשירון העליון אינה פוגעת בקדושת מסגרת התקציב; השקעה בחינוך - כן.



אם ממשלת ישראל באמת רוצה לקדם את החינוך, עליה לבצע כמה פעולות פשוטות: להכפיל את שכר המורים; להצמידו לשכר הממוצע במשק, כך שיישמר גם אם סקטורים אחרים במשק יזכו בתוספות שכר; להקטין את הצפיפות בכיתות; ולהוסיף שעות לימוד (בעשור האחרון קוצצו כ-20% מהשעות). אין צורך במהפכות או רפורמות, רק במהלכים האלה.



כמובן, הממשלה תיאלץ להגדיל ואולי להכפיל את תקציב החינוך על חשבון הרזרבות מגביית היתר של מסים. אך לחלל את קדושת מסגרת התקציב? רחמנא ליצלן, לא יעלה על הדעת. מה גם שהון במזומנים חשוב בישראל מההון האנושי, ולכן בשעה שמזומנים מוזרמים לישראל, ההון האנושי ממשיך לברוח ממנה.



הכותב הוא עורך דין, יו"ר ועדת החינוך של לשכת עורכי הדין ומורה