אני מסיים כהונה של חמש שנים כיו"ר המי"ל וזאת בשל ההכרה כי ניהול טוב מביא למצוינות עסקית. בתקופת כהונתי הופרט המי"ל והפך לחברה בעלת הון עצמי המאפשרת הרחבת פעילותה בהקניית כלים ניהוליים, מעשיים ומתקדמים למנהלים בחברות ובארגונים השונים ובמקביל עשייה קהילתית בקרב בני הנוער ופיתוח מנהיגות עסקית צעירה. בחרתי לסיים פרק זה בניהול בכמה עצות שאני משיא למנהלים ותיקים וצעירים כאחד מתוך חשבון הנפש הניהולי שלי.
מנהל חייב להיות אמן מנצח, שבמנהיגותו הופך נגנים (אלה שהכירו במנהיגותו) לתזמורת. בכישוריו, הוא חייב להקרין ולגבש גאוות יחידה. המנהל היחיד, נפלא ככל שיהיה, הוא רק אדם אחד, אצבע אחת. קבוצת ניהול היא כמו כף יד, כמו אגרוף. כוחה בליכודה.
מנהל חייב לקבוע לעצמו אתגרים, ולעולם הוא אינו בא למנוחה גם בהיותו בראש הפסגה. אל לו לנשום אוויר פסגות, אלא לראות את היעד הבא. מנהל טוב הוא זה המאציל סמכויות להולכים עמו. יודע להמציא פתרונות ולא לייצר בעיות. בעל יכולת התמודדות מול לחצים וקובע פסגת הר חדשה להישגיות בלתי מתפשרת.
המנהל הטוב בעיני הוא זה שביכולתו לנהל את המערכת שבראשה הוא עומד, ולהוליכה להישגיות מתמשכת ונוסקת. המנהל מנווט את פעילות המערכת שעליה הוא מופקד בהתאמה למשתנים כלכליים וחברתיים, תוך מילוי אופטימלי של מדיניות ורצון שולחיו. הוא מודע ומכיר בכך שהופקד בידו פיקדון לזמן קצוב, והוא ימסור פיקדון זה למנהל הבא אחריו במצב טוב יותר מאשר הוא קיבל אותו.
אם החברה מפסידה, אם ההוצאות גדולות מהמכירות, סימן שהמנהל ואיש השיווק נכשלו. נקודה. שום ספין לא יוכל לתקן את העובדה הזו. מי שבא אלי לחפש עבודה, יודע: מה שמשנה לי הוא לא כמה "מפוצץ" שם החברה שבו הייתם מועסקים עד אתמול. מה שאני רוצה לדעת הוא כמה החברה הרוויחה מהשהות שלכם שם. אם היא הפסידה, חפשו עבודה במקום אחר.
רשמו לפניכם את המשפט הבא: אין איש שווק מוצלח, ובודאי מנהל מוצלח, שעובד בחברה מפסידה.
אל תלכו שבי אחרי אסטרטגיות או הבטחות לרווחים בשנת 2010. הרוויחו, ועכשיו. ודאו שנכנס כסף לעסק שלכם, גם אם ההכנסה הזו איננה קשורה בהכרח ליעד המכירתי הגדול שסימנתם לעצמכם. בלי כסף, לא תגשימו שום יעד, והחלומות שלכם ימושכנו על ידי הבנק, יחד עם ההשקעה הראשונית.
המנהל צריך להיות מודע לכך שככל שהמערכת שבראשה הוא עומד מצליחה, כך הוא מצליח יותר. ככל שהיא מצליחה פחות, הוא מצליח פחות, ואין איש במדינת ישראל שיהיה מסוגל או ירצה להושיט לו יד. עצוב לומר, אך זו האמת בישראל. יש חברים, כן, אולי רק באגד (גם ב'דן'). אבל בדרך כלל רק להצלחות. לכישלונות אין אפילו שכנים.
כשנופלים, הכל נהיה לפתע חשוב - מה היה שכרך, כמה בונוסים קיבלת, באיזו מכונית נסעת, כמה פיתות לעסת בארוחת הצהרים, ומה היה צבע עניבתך במצגת שערכת לאישתו של המשקיע העשיר מיפאן. לכן, המנכ"ל חייב להיות בנקודה זו בעל משושים בלתי רגילים להבנת הסביבה בה הוא פועל אישית, לחיות טוב עם המדיה, לקשור קשרים פוליטיים ולדעת לקרוא את השטח.
חובה לשמור על צניעות ופרופיל נמוך גם בימים הטובים של ההצלחה הגדולה ביותר. אסור למנהל המצליח להישרף בלהבה של עצמו.
תחושת הביטחון שמקיפה אתכם, אתם המוקפים בקבוצה של 30, או אולי אפילו 50 אנשים הכפופים לכם, היא לרוב מזויפת. ביום שתעזבו את החברה, לא יזכרו אתכם. ולא את מספר הטלפון שלכם. חברה מסחרית - וזה קצת משונה לשמוע - היא קצת כמו חממה מוגנת, המרככת ו"סופגת" את האיומים מבחוץ, העלולים לשבש את ה"סדר" אליו התרגלתם. כך זה צריך להיות: זה, בין השאר, ההיגיון הסוציולוגי המבני בתפקודה של חברה בריאה. ועם זאת, נסו תמיד "להרים את הראש" מעל החברה ולראות את התמונה המלאה.
כאשר לארגון נכנס מנהל חדש, הנכס העיקרי שלו הוא שהוא לא חייב לאף אחד במערכת שום דבר וכל החלטותיו הן ענייניות. ברגע שהוא חייב למישהו הכרת טובה, ההחלטה שלו היא לא החלטה, אלא פשרה בין מה שרצה לעשות לבין מה שהבטיח למישהו, וזה מביא את המנהל כבר מלכתחילה לצעידה על הסף. מצד שני, גם האנשים במערכת לא חייבים דבר למנהל החדש.
ועוד עצה, למנהלים צעירים וותיקים כאחד: הסדירו את הסדרי הפרישה שלכם מהחברה עם כניסתכם ותחילת עבודתכם. ולסיכום זכרו - כי רק המעז מנצח ובלבד שיעז.
עצות למנהלים
בני גאון
27.11.2007 / 11:14