מזרחי טפחות מבקש לבטל פסק בורר של דנציגר: "התוצאה סתומה"

בנק מזרחי טפחות הגיש השבוע לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לבטל פסק בורר של שופט העליון יורם דנציגר. ההחלטה ניתנה לפני כחודש, זמן קצר לפני מינויו לעליון.



בבקשה כותב הבנק, המיוצג על ידי עורכי הדין רון ברקמן ועדי ואן-ולסן, ממשרד גרוס, קלינהנלדר, חודק ברקמן, כי "המבקשים מודעים לכך שמדובר בפסק בורר של עורך דין נכבד ומוערך... שאף מונה לתפקיד של שופט בבית המשפט העליון", אך לדעתם, "אם מפאת עומס רב שהוטל עליו לקראת מינויו לבית המשפט העליון ואם סתם מחמת שגגה שנפלה אצלו, חרג הבורר באופן מוחלט מהמנדט שניתן לו, פסק דבר והיפוכו, ואין מנוס מביטול הפסק".



המדובר בפסק בורר שנתן דנציגר לפני כחודש בסכסוך שבין הבנק לבין ד"ר אדגר וסימה מימון. הצדדים נחלקו ביחס לאחריות לחוב שנגרם מעסקות סחר באופציות וחוזים עתידיים שבוצעו בחשבונו של מימון המתנהל בבנק. לטענת הבנק, שתבע את מימון ב-4.5 מיליון שקל, העסקות שביצע מימון יצרו חשיפה בחשבון בנק פרטי שלו בבנק, וכתוצאה מכך נדרש ממנו להעמיד ביטחונות נוספים, ואולם הוא לא עשה כן. לטענת הבנק, על מימון לשלם את החוב שהצטבר בחשבון בשל אי העמדת הביטחונות, בסך כמיליון דולר.



בתביעה שכנגד של מימון, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אבי וינרוט, דודו ג'והן ואלירז וידר, טען מימון כי במאי 2006 הושארה לו הודעה במשיבון על ידי מנהל סניף הבנק כי יש החלטה לסגור את הפוזיציות בעסקות העתידיות שעשה בשל חשיפה של 400 אלף שקל. לטענתו, למרות ההודעה הבנק המשיך להחזיק בפוזיציה, תוך הטעייתו, עד שהגיע להפסדי עתק של כ-10 מיליון שקל, ולכן עליו לפצותו בגין הנזק שנגרם לו עקב אי סגירת הפוזיציות, בסך 6 מיליון שקל.



בפסק הבורר קבע דנציגר (שעל פי הסכם הבוררות היה פטור מהנמקת הפסק) כי יש לקבל את תביעת הבנק בחלקה ולדחות את התביעה שכנגד של מימון. הוא קבע כי על מימון להשיב לבנק סכום של 850 אלף דולר. היות שלגישתו של דנציגר, הבנק החזיק אצלו 1.2 מיליון דולר של מימון, הורה דנציגר לבנק להשיב למימון סכום של 350 אלף דולר. שכר הטרחה של דנציגר היה 22,234 שקל. כעת טוען הבנק כי יש סתירה בין הכרעת הבורר, לפיה יש לקבל את תביעת הבנק, לבין התוצאה "האמורפית, הסתומה והבלתי מובנת" שבסעיף האופרטיווי. לטענת הבנק, נוכח קבלת התביעה, התוצאה המחויבת היתה כי הבנק יזכה בסכומי כסף כלשהם, ואולם בפועל קבע דנציגר כי הבנק מחויב לשלם למימון 350 אלף דולר, ובכך חרג מסמכותו.



עוד טוען הבנק כי בהחלטת הבהרה שנתן דנציגר, בה הורה לבנק לשלם למימון 350 אלף דולר, קיבל למעשה דנציגר את התביעה שכנגד ודחה את תביעת הבנק, ובכך סתר את הפסק שנתן ושינה אותו כליל.



(א 1142/07)