הקרב על התקציב: ברוורמן התעורר מאוחר מדי

ויכוח חריף מתנהל באחרונה בירושלים בשאלת שיעור ההוצאה בתקציב המדינה. מעורבים בו שלושה פרופסורים לכלכלה (סטנלי פישר, מנואל טרכטנברג ואבישי ברוורמן), שר אחד (רוני בר-און), שני משרדי ממשלה (ראש הממשלה והאוצר), ובנק ישראל. לעתים הוויכוח עולה לטונים גבוהים, לעתים מעורבות בו אמוציות והשמצות שלא לציטוט ולא לייחוס.



הסיבה העיקרית לוויכוח היא העודפים הגדולים שהצטברו בקופת המדינה, וליתר דיוק, השאלה מה עושים אתם. ההערכה היא כי 2007 תסתיים עם גביית מסים בסכום עצום של 9-12 מיליארד שקל מעבר להערכה המוקדמת. בנוסף, יהיו בקופה מיליארדי שקלים בגלל תת-ביצוע בתקציביהם של חלק ממשרדי הממשלה.



גם בשנה שעברה היו בקופה עודפי מסים גדולים במיוחד, 11.9 מיליארד שקל. מדוע לא התעורר אז ויכוח כזה? בגלל מלחמת לבנון, ומכיוון שחלק מהמעורבים בוויכוח השנה היו אז חדשים במערכת. ברוורמן הוא כלכלן, אך כיום הוא גם פוליטיקאי וחושב כפוליטיקאי.



מי שקלט מהר כי יש עודפי גבייה גדולים, ואולי בנה את התקציב כך שיהיו בו עודפים גדולים, הוא האוצר. בנק ישראל הבין זאת קצת אחריו. האוצר השתמש בעודפים להפחתת נטל המס, בעוד שבבנק ישראל חשבו כי העודפים צריכים לסייע בהפחתת החוב הלאומי. לאחר עימות קצר בין האוצר לבנק ישראל סיכמו שני הגופים על חלוקת העודפים בין הורדת נטל המס והפחתת החוב.



ומדוע שחלק מהעודפים לא יופנה לטובת הגדלת תקציבי החינוך, הבריאות והתשתיות? מפני שהמערכת החברתית בישראל חושבת לאט. מה גם שהיא נחלשה בשנים האחרונות. במשך חודשים ארוכים לא שאלה המערכת החברתית (או שאולי שאלה, אך בקול חלש שאיש לא שמע) מדוע העודפים הרבים אינם מגיעים לחינוך, לבריאות, לקצבאות, לגליל ולנגב.



הראשון שהעלה את העניין למקום בולט בסדר היום הציבורי, אך רק באחרונה, הוא ברוורמן. בגלל היקיצה המאוחרת שלו העניינים החברתיים איחרו, כנראה, את רכבת התקציב של 2008. ברכבת של 2009 יפגוש ברוורמן, מן הסתם, את יריביו מהיום.



מה שברוורמן אומר הוא פשוט מאוד: יש הרבה כסף בקופה; הורדת נטל המסים והחוב היא מטרה חשובה וראויה, והיא תימשך. ואולם נכון ורצוי להעביר חלק מהעודפים בקופת הממשלה גם למטרות חברתיות, באמצעות הגדלת ההוצאה בתקציב מ-1.7% ל-2.5%.



אנחנו עשירים



איך הגענו למספרים האלה? החל ב-2001 ועד המחצית הראשונה של 2004 היה המשק נתון במשבר כלכלי קשה. האוצר שיכנע את קברניטי המדינה כי יש צורך בכלכלה מרסנת. לפיכך נקבע בחוק כי ההוצאה הממשלתית ב-2004 תהיה גבוהה ב-1% בלבד מההוצאה ב-2003, וגם ההוצאה ב-2005 תהיה גבוהה ב-1% בלבד מאשר ב-2004.



מאחר שאוכלוסיית ישראל גדלה בממוצע ב-1.7% בשנה, המשמעות היתה הקטנת השירותים הציבוריים. ב-2006 שונה החוק, ומדי שנה גדלות הוצאות הממשלה ב-1.7% לעומת השנה הקודמת. כך, תקציב הוצאות הממשלה ב-2008 יהיה גבוה ב-1.7% מ-2007.



כאן מגיע ברוורמן ואומר: אנחנו עשירים, ולכן בואו נגדיל את ההוצאות ב-2.5%. מה זה ייתן לנו? 2 מיליארד שקל נוספים לטובת התחומים החברתיים. בעניין זה כדאי להזכיר שהממשלה והכנסת החליטו רק באחרונה להגדיל את תקציב הביטחון בשנים הקרובות ב-3 מיליארד שקל בשנה.



האוצר מתנגד ליוזמתו של ברוורמן. מבחינתו מדובר בפריצת התקציב ובהפרת הבטחות לשווקים ולארה"ב. ואולם ברוורמן לא המציא את הגלגל. גם במחלקת המחקר בבנק ישראל וגם בלשכת ראש הממשלה חשבו על הגדלת ההוצאה בתקציב 2008 מעבר ל-1.7%, אבל נרתעו מהמהלך - ולא מסיבות כלכליות או חברתיות מוצדקות.



הבעיה עם ברוורמן כפולה: כאשר הממשלה אישרה באוגוסט את תקציב 2008, הוא ישב בשקט. כאשר הכנסת אישרה, רק באחרונה, את תקציב 2008 בקריאה ראשונה, ברוורמן לא התנגד. מה קרה מאז? אפשר רק לנחש שברוורמן הפוליטיקאי מסתכל קדימה ומחפש כותרות. באופן טבעי הנישה שלו היא כלכלה וחברה. הוא הרי פרופסור נחשב, ולא ניתן להתעלם מדבריו.



ברוורמן צודק, יש להגדיל את התקציבים החברתיים; אבל העיתוי והדרך שבחר בעייתיים. קשה לכופף את האוצר בהתגנבות יחידים, כשהזמן מחשק אותך. לפני שברוורמן יצא לתקשורת הוא אכל ארוחת בוקר עם ידידו מימי ואשינגטון העליזים בקרן המטבע ובבנק העולמי, סטנלי פישר. הנגיד שמע על המהלך ולא אהב אותו. "אתה פועל כפוליטיקאי ולא ככלכלן", אמר לברוורמן. "אני כלכלן וגם פוליטיקאי", תיקן אותו ברוורמן.



במחלקת המחקר בבנק ישראל היו שלחצו עוד באוגוסט להעלות את ההוצאה בתקציב ב-2008. הנגיד התנגד ויישר קו עם האוצר. ההערכה בבנק היא שהעדכון ייעשה בתקציב 2009. באותה ארוחת בוקר הציע הנגיד לברוורמן להמתין לתקציב 2009. ברוורמן החליט שלא להמתין. הזמן משחק נגדו.



שחקן נוסף במגרש



במגרש ה-1.7% משחק שחקן נוסף, פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה. אין זה סוד כי טרכטנברג דורך על אצבעות האוצר, בגיבוי ראש הממשלה אהוד אולמרט. בשלב ראשון ניסו האוצר וטרכטנברג להציג עצמם כשותפים למטרה ולדרך, עד שהתגלה לאוצר על המכתב ששלח אולמרט לטרכטנברג לפני כמה חודשים, בו הורה לו לבחון מחדש את תקציב המדינה, כולל יעדי התקציב וההוצאה - נושאים שבסמכות האוצר.



מהומה גדולה קמה. שר האוצר הגיע כמעט בריצה ללשכת ראש הממשלה. אולמרט ניסה להרגיע אותו, אך לא ברור אם בר-און נרגע. במהלך נגד אופייני מגבש בר-און צוות בכיר לבחינת הסוגיות שבודק טרכטנברג. אחת מהן היא גיבוש יעד הוצאה חדש, החל בתקציב 2009 - לא 1.7%, אלא שיעור שיתחשב ביעדי הממשלה ובמצב המשק.