וילות, משכורות עתק, מסיבות ראוותניות ותוכנית התרחבות מגלומנית הופכות את מרכז שלם לאחד המוסדות הסוערים בארץ

מאת נעמה לנסקי ודפנה ברמן



לפני כמה שבועות, בליל שבת, פרצו אלמונים למבנה של מרכז שלם ברחוב יהושע בן נון בירושלים. כסף לא נגנב, ציוד יקר לא נלקח, אך כבלים של מחשבים נותקו ונחתכו, ותוצאות של ונדליזם התגלו במשרדיהם של חברי ההנהלה, אנשי המחקר וההוצאה לאור. בקרב אנשי המכון התעורר חשד שנעשה גם ניסיון לחדור אל מאגרי המידע החסויים שלהם, ובמשך שלושה ימים היו מערכות המחשב מושבתות.



בעקבות הפריצה הוגשה תלונה למשטרה ודובר המרכז טוען ש"מלוא החומר והמידע הועברו לחוקרים". אך משום מה, משטרת מחוז ירושלים לא קיבלה דיווח על מעשי הוונדליזם וחיתוכי הכבלים, אלא על הפריצה בלבד. חוקריה, שבדקו את המבנה, לא מצאו טביעות אצבעות או כל ממצא חשוד אחר ולמשטרה אין מידע על זהותם האפשרית של הפורצים.



זו אינה התעלומה היחידה האופפת את מרכז שלם - מכון מחקר המזוהה עם הימין הציוני ועם הניאו-שמרנות האמריקאית. לפני כשבועיים הגישה הפרקליטות לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום נגד מנהל הכספים והתפעול של המרכז, רואה החשבון שאול גולן. כתב האישום כולל שישה אישומים שונים של רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי מנהל בסך יותר ממיליון ומאה אלף שקלים מכספי מרכז שלם.



זאת אינה מעילה פשוטה. גולן, כך חושדים ראשי המרכז, ניסה לפני כשנתיים - בתמיכת עובדים ועובדים לשעבר, בהם בכירים - להשתלט בדרכים חוקיות על מרכז שלם מתחת לאפם של מייסדיו. תוכניתו התגלתה, נפתחה חקירה פנימית, שבעקבותיה התעוררו חשדות כי במחשבי המרכז הותקנו תוכנות ריגול וכי תכתובות פרטיות של חברי ההנהלה נחשפו והודלפו. עובדים רבים נחקרו במשטרה באזהרה, גולן נעצר ושוחרר, ובמשך שבועות רבים איבטחו שומרים חמושים את בנייני המרכז.



השליטה במרכז אינה רק עניין של יוקרה, אלא בעיקר שליטה בהרבה כסף. מרכז שלם, שמוגדר כארגון ללא מטרות רווח לתועלת הציבור, הוקם ב-1994 כדי לעסוק ב"חשיבה יהודית". באתר האינטרנט של המרכז מוגדרת מטרתו כ"חיזוק העם היהודי וישראל על ידי פיתוח רעיונות הנדרשים להמשך קיומן של היהדות והמדינה היהודית", לא פחות. מאז הקמתו הוא נהנה מתקציבים של עשרות מיליוני דולרים, תרומותיהם של נדבנים יהודים כרונלד לאודר, זלמן ברנשטיין, שלדון אדלסון וליאוניד נבזלין. המרכז שוכן בשני מבנים במושבה הגרמנית, תקציבו השנה עשרה מיליון דולר, כשמספר העובדים בו פחות מ-100.







בכל שנותיו נשלט מרכז שלם בריכוזיות על ידי קבוצת אנשים מצומצמת, שהכירו זה את זה כסטודנטים על מדשאות אוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי, ובראשם ד"ר דניאל פוליסר וד"ר יורם חזוני. פוליסר, נשיא מרכז שלם, מתואר כזרוע המבצעת והמנתבת. חזוני, בעבר ממקורביו של בנימין נתניהו, כיהן כנשיא המרכז לפני פוליסר וכיום מוגדר "מנהל על" בתחום האקדמי.



בהנהגתם הצליח מרכז שלם לגייס לשורותיו דמויות כרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון והשר לשעבר נתן שרנסקי, שנמנה עם חבר הנאמנים. לפני שנה וחצי הוקם במסגרת המרכז "מכון אדלסון לאסטרטגיה", בראשות שרנסקי ועם יעלון כעמית מחקר. תרומתו של אדלסון למכון, בסך כ-4.5 מיליון דולר, ניתנה בזכות תמיכתו הבלתי מסויגת בשרנסקי. המכון החדש צובר תאוצה והשפעה, ולפני כחצי שנה כינס את ועידת "דמוקרטיה וביטחון" בפראג, שאחד מדובריה היה נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש. "אחרי שכיהנתי בארבע ממשלות ישראל אני כבר יודע שאין זמן לעסוק באסטרטגיה, וזאת המטרה שלנו", אומר שרנסקי. "כל זה תוך שימת דגש על ציונות בתקופה שבה שולטות הפוסט-ציונות והפוסט-לאומיות".



מנהגים משונים



עם שכר שנתי שעלותו כ-850 אלף שקלים לכל אחד מהם, מגובים בנכסים ובחשבונות בנק שמנים, עושים חזוני ופוליסר במכון המחקרי כמעט כבשלהם: מסיבות משפחתיות נערכות או מאורגנות במרכז, קרובי משפחה מועסקים בו בתפקידים בכירים, ההתנהלות הכלכלית מתוארת בפי אנשי המרכז כבזבזנית ומנקרת עיניים, ועובדים מתבקשים לסייע לחזוני, למשל, בביצוע מטלות אישיות כשמרטפות ועריכת קניות.







הנשיא, פוליסר, מוגדר בפי רבים כתאומו הלא זהה של חזוני. "דניאל הוא סוג של מכונה", אומר עובד במרכז. "כמו רובוט הוא ניגש למשימות, טכני, כמעט ללא רגש. הוא זוכר הכל, מקטלג, מתייק, ממספר, מדבר בשקט, בשליטה עצמית, חובב ג'יוג'יטסו. הוא האיזון מול חזוני, שחי את הדרך, לא כל כך אוהב-אדם ונמנע לא מעט ממגע עם העולם. הוא אדם עם מנהגים משונים".



עובד לשעבר במרכז כותב עכשיו ספר על שנות עבודתו שם, ובו הוא מתאר גם את "מנהגיו המשונים" של חזוני. למשל, משרדו של חזוני מואר רק באור הרך שמפיקה מנורת השולחן שלו. "חזוני סובל ממגרנות ואור חזק לא עושה לו טוב", מסביר אחד העובדים לשעבר. "לכן, כך הוסבר לי, הוחלפו הפלורוסנטים במרכז למנורות הלוגן עומדות".







חזוני מדפיס את מסמכיו בגופן ובגודל אחידים ולא יחרוג מכך. לפני שנים אף הפיץ בין עובדי המרכז מסמך המחייב אותם להשתמש בגופן זהה ולהקפיד הקפדה יתרה על זווית מדויקת של 45 מעלות בעת הידוק דפים בשדכן. בארון מיוחד מאוחסן בשבילו ציוד משרדי הנשלח במיוחד מארצות הברית, והוא משתמש רק בו.



"שגרת החיים שלו מאוד מדוקדקת", מספר עובד במקום, "וכוללת מעט אוכל מסוגים מסוימים". יוגורט הוא אחד המאכלים החביבים על חזוני. עובדים של המכון המחקרי התבקשו לא פעם לתור מרכולים ברחבי ירושלים כדי לאתר את היוגורט המסוים שבו חפץ.



אחד המאפיינים הבולטים של מרכז שלם הוא תחלופה גדולה של עובדים, יחסית לארגונים אחרים המונים מספר עובדים דומה. "אתה מגיע כל יום לעבודה ומסתכל על המשרדים לידך כדי לראות את מי פיטרו הפעם. ברור לך שאתה זמני, על תנאי", מספרת עובדת לשעבר במרכז. בתפקיד העוזרת האישית של יורם חזוני היתה תחלופה ערה במיוחד. התפרצויות, כעסים ובעיקר דרישות שהציב חזוני הקשו על ביצוע התפקיד יותר מכמה חודשים ואף כמה שבועות.



הדרישות השונות מזכירות סצינות מספרה של לורן וייסברגר, "השטן לובשת פראדה". אחת מעוזרותיו לשעבר מספרת, כי "מכל בית קפה היה סלט מסוים שצריך להביא לו באופן מאוד מסוים. אסור שהאבוקדו יהיה קוועטש אלא בחתיכות, אסור שיהיה סלט טונה אלא טונה ישר מהקופסה. הכמות של גבינת השמנת בבייגל צריכה להיות מדויקת, לא יותר מדי ולא פחות מדי. איך ידעתי? ניסיון של חודשים. את הקפה הייתי מביאה לו בשיא המהירות, כי אם הוא לא רותח הוא לא יגע בו. מה שמצחיק זה שנראה לי שהוא לא היה מודע לכמה שזה מוזר".



מטלות נוספות שביצעו בשביל חזוני עובדים במרכז שלם היו חיפוש בתי ספר מתאימים לילדיו (חזוני אב לשבעה ילדים), הזמנת פיצות לילדים, קניית תרופות, טיפול בכביסה, שמרטפות והעברת חפצים מדירתו השכורה אל הווילה שנקנתה בעבורו בשכונת רמות ב', כולל ניקוים בטרם ההעברה. גם על אריזת חפצים בדירתו של פוליסר, לקראת ההעברה אל הווילה שנקנתה בעבורו, הופקד עובד המרכז, שטוען כי הדבר נעשה "במסגרת עבודתי השוטפת במרכז שלם, ולא כתוספת".



עובד מספר: "יום אחד אמרו לי, 'תעזוב את הכל, לך דחוף דחוף, קח מרשם לתרופות של יורם, לך לבית מרקחת, ותקנה מהר את התרופות לפני שיורם מתעצבן'. עזבתי הכל בשיא הלחץ, לקחתי כסף מהמשרד ואני רץ, רץ. לא הולך מהר, אלא רץ. אני מגיע לרוקח ואומר לו 'זה בדחיפות, רק תגיד לי איך משתמשים בזה'. אז הרוקח אומר לי: 'איזה סוג חתול יש לך?' אני אומר לו: 'מה? מה זאת אומרת איזה סוג חתול? אני לא מבין את השאלה בכלל'. והרוקח אומר, 'זו משחה נגד פטריות לחתול. יש לו פטרייה בשיער? איזה סוג חתול זה? זה סיאמי? בכל מקרה, תמרח לו רק פעמיים ביום'".



ככלל, כל דבר במרכז הקשור בעיצוב חייב לעבור את בדיקתו ואישורו של חזוני. כשלא מצא חן בעיניו פרט עיצובי מסוים באחד מגיליונות "תכלת", כתב העת של המרכז, הוא הורה להדפיס מחדש את כל 5,000 העותקים. "כסף הוא לא מכשול, הוא לא נושא לדיון בכלל", צוחק עובד לשעבר, "זו אולי אחת הבעיות של המקום הזה".



עובדת טוענת כי בעיניה "ישנה בעיה אתית" ביחס אל הכסף: "זה ארגון שחי מתרומות. אני מגיעה מארגונים ללא מטרות רווח, אבל 'שלם' לא מתנהג כמו ארגון כזה. הכל זה גחמות, הכל צריך להיות הטוב ביותר שיש. בארגון דומה, וגדול בהרבה, שעבדתי בו לימדו אותנו לחסוך ולחסוך; לכתוב על כל דף משני הצדדים. ב'שלם' כאילו אין ערך לכסף. יורם היה אומר, שיעלה כמה שיעלה, רק תעשו את זה".



האירועים שעורך המרכז אינם מצטיינים בצניעות. על כל אירוע מוציא המרכז בין 5,000 ל-15 אלף דולר. אחד העובדים זוכר במיוחד את מסיבת סוכות שנערכה במרכז לפני שנתיים: "נבנתה סוכה מאוד מפוארת, אבל היה גשום, אז הם הביאו מפזר אוויר חם מיוחד וגדול, כדי לוודא שהיא תהיה יבשה וחמימה, והביאו קייטרינג יקר במיוחד, שחסם את כל רחוב יהושע בן נון עם המשאיות הענקיות שלו. הוקם מטבח כדי שיוגש אוכל טרי לאורחים וכל זה עלה כעשרת אלפים דולר".



מסיבה אחרת שנערכה במרכז שלם היתה חגיגת ברית המילה לאחד מבניו של פוליסר. ההיערכות למסיבת בר המצווה של בן אחר ממשפחתו נעשתה אף היא במשרדי מכון המחקר על ידי עוזרותיו, אך המסיבה עצמה התקיימה הפעם באולם אירועים חיצוני.



עובד אחד מספר על "ישיבת סיעור מוחות": "במקום לקיים אותה במרכז שלם, הם רצו לעשות את זה עם סטייל, אז הם שכרו חדר צמוד לאולם הנשפים במלון המלך דוד, ודאגו שהקייטרינג של המלון יגיש ארוחת צהריים. בזמנו חשבתי לעצמי, היי, זה נחמד. היום אני מבין שזה היה לחלוטין חסר ערך והצדקה. הרי יש במרכז חדר ישיבות מפואר. מדובר היה באנשים שיוצאים מהמשרד, הולכים למלון המלך דוד לישיבת סיעור מוחות, רק בתוספת של אדם או שניים מן החוץ. זאת מגלומניה".



אירוע מטלטל



חזוני, בן 46, יליד רחובות, עזב את ישראל בגיל צעיר עם משפחתו לארצות הברית. אביו, פיזיקאי מומחה בהנדסת רובוטים ובעבר פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, הוזמן לעבוד באוניברסיטת פרינסטון. גם חזוני הבן למד שם, והאוניברסיטה הפכה למרכיב בולט בזהותו ומוסד המסמל בעבורו שלמות אקדמית (אף כי את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת ראתגרס בניו ג'רזי). בפרינסטון פגש בדניאל פוליסר, בן גילו, וביהושע ויינשטיין, שנמנה גם הוא עם מקימי מרכז שלם ומועסק בה כעמית מחקר.







באותה תקופה החלה להתעצב זהותם היהודית-ציונית. אחד האירועים המטלטלים שחווה חזוני היה מפגשו בסתיו 1984 עם הרב מאיר כהנא. לפני שבע שנים פירסם העיתונאי עקיבא אלדר ב"הארץ" חלקים ממאמר פרידה והספד שכתב חזוני ב-1990, לאחר הירצחו של כהנא בניו יורק. "היינו מהופנטים", כתב חזוני על המפגש עם כהנא בפרינסטון. "רוב חברי, שמעולם לא שוחחו קודם לכן עם יהודי מאמין, נדהמו להיווכח שיהודי אורתודוקסי יכול להיות אדם אינטליגנטי - שיכול להגן על עמדותיו מול חבורה של סטודנטים מפרינסטון. כולנו חשבנו שיהדות חייבת להיות משהו פרימיטיווי וטיפשי. האזנו לדבריו בתדהמה ולבסוף, כשהבנו שהוא צודק - בבושת פנים".



כשכתב את ההספד כבר ידע חזוני כמובן, ששנתיים קודם לכן לא הורשתה מפלגתו של כהנא להתמודד בבחירות לכנסת ה-12, בגלל מצעה הגזעני, ומאמרו כלל הסתייגות מן האיש: "לא היינו מסוגלים ליישב את היהדות שלמדנו עם הנטייה שלו לפתרונות אלימים של בעיות או עם ההצגה הגסה של עמדותיו". ועם זאת, הבהיר במאמר, יש "להביע הוקרה לאדם ששינה את חיינו, הרטיט את לבותינו ובידר אותנו, ועזר לנו להיהפך ליהודים ויהודיות חזקים. רבים מאיתנו מצאו דרכים אחרות לממש את רצונו".



שלושת החברים חזרו בתשובה וקראו תיגר על תפיסותיה של תנועת הסטודנטים היהודים בקמפוס ("הלל"), שלטעמם לא היתה ציונית ויהודית דיה. בסוף שנות השמונים החליטו חזוני ופוליסר, שהשלים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד, לעלות לישראל עם משפחותיהם הצעירות (חזוני נישא ליעל, גיורת ילידת ארצות הברית) והתיישבו בהתנחלות עלי שבשומרון - הגשמת האידיאולוגיה שגיבשו בפרינסטון.



שני הדוקטורים לא השתלבו במערכת האקדמית בישראל. חזוני כתב מאמרים בעיתון "ג'רוזלם פוסט", בין השאר אף כתב מאמרי מערכת יחד עם העורך דוד בר אילן. ב-1991 הקימו שלושת החברים מפרינסטון, חזוני, ויינשטיין ופוליסר, את עמותת מרכז שלם, במטרה לקבץ אקדמאים לקבוצות לימוד בפילוסופיה ויהדות. המימון הראשוני לתוכנית, כמה אלפי דולרים, התקבל מבארי קליין, איש עסקים מתחום ניהול ההשקעות, שהיה ממקימי חטיבת הטריידינג של AIG.



בתחילת שנות התשעים, בעקבות המלצה מבר אילן, ביקש נתניהו מחזוני לסייע לו בעבודת המחקר לספר "מקום תחת השמש". בזכות קשריו עם נתניהו היה חזוני חבר במשלחת הישראלית לוועידת השלום במדריד, ואף בילה תקופה קצרה לצד נתניהו והיה חלק ממערך התמודדותו על ראשות הליכוד ב-1993. כעבור שלוש שנים, בשנה שבה נבחר נתניהו לראש הממשלה, יצא לאור ספר נוסף שלו, "מלחמה בטרור". את הספר ערך חזוני, אך דרכיהם של השניים נפרדו מאז ונטען כי הם "לא יכולים לשאת זה את זה".







את התרומה המשמעותית הראשונה קיבל מרכז שלם מרונלד לאודר, מבעלי אימפריית התמרוקים, שעמד אז בראש ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים. לאודר, מקורבו ופטרונו של נתניהו, הכיר את חזוני בזמן שעבד לצד נתניהו, הביע תמיכה במרכז שלם ומכהן כיו"ר חבר הנאמנים שלו.



תרומתו של לאודר, כמה מאות אלפי דולרים בשנה, לא הספיקה לאנשי המרכז לממש את חזונם ולגדול בקצב הרצוי להם והם פנו אל המיליארדר האמריקאי זלמן ברנשטיין, מקים קרן אביחי. לאחר מות אביו החליט ברנשטיין לעלות לישראל והתגורר בשכונת ימין משה בירושלים עד מותו, לפני כעשור. ברנשטיין היה למקור המימון העיקרי של מרכז שלם, באמצעות "קרן תקווה" שהקים, המפרישה למרכז בשנים האחרונות יותר מחמישה מיליון דולר בשנה.



לאודר מוגדר עדיין יו"ר חבר הנאמנים, אך אינו מתייצב לישיבותיו - לטענת דוברו בישראל בגלל מגבלות של לוחות זמנים (אף שחבר הנאמנים מתכנס פעמיים בשנה). אחד משני המבנים של מרכז שלם, זה שברחוב הצפירה בירושלים, שייך ללאודר ומושכר למרכז במחיר דולר בשנה.



עסק משפחתי



בתחילת הדרך כיהן חזוני כנשיא המרכז ופוליסר כמנהל המחקר. אליהם הצטרף בהמשך מיכאל אורן, ד"ר מפרינסטון ומחבר רב המכר "שישה ימים של מלחמה". ישי העצני היה עד לאחרונה מנכ"ל המרכז; אחיו, עו"ד נדב העצני, נותן למרכז שירותי יעוץ משפטי.



דוד חזוני הצטרף אל אחיו הבכור במרכז שלם שנתיים לאחר הקמתו. בשלוש השנים האחרונות היה העורך הראשי של הרבעון "תכלת", אחד ממפעליו הבולטים של המרכז המוגדר "כתב עת עיוני והגותי", והיה מעורב בגיוס תרומות ובאיתור כותבים, חוקרים ועובדים נוספים. יחד עם עריכת הרבעון עסק חזוני הצעיר עד לאחרונה בכתיבת עבודת דוקטורט בפילוסופיה יהודית ובנוסף עמל על ספר העוסק בעשרת הדיברות.



עם תחילתה של אינתיפאדת אל-אקצה הוחלט שהאחים חזוני ופוליסר לא יתגוררו יותר מעבר לקו הירוק, בגלל הסיכון שכרוך בנסיעה היומיומית מההתנחלות עלי לירושלים ובחזרה. קרן תקווה מימנה בשבילם שכירת דירות בשכונת ארנונה בירושלים, בשווי עשרות אלפי שקלים בשנה. אחר כך קיבלו השלושה הטבה בשווי מיליוני שקלים, כשהקרן רכשה בעבורם שלוש וילות בשכונת רמות. קרן תקווה מימנה כ-90% מהקנייה והיתרה ניתנה לשלושה כהלוואה שעליהם להחזיר.



לפני כחודש שלח דוד חזוני הודעה אל אנשי "תכלת": "ברצוני לחלוק איתכם, כי לאחר 12 שנים במרכז שלם ושלוש שנים כעורך כתב העת אני עוזב את שלם במטרה לקדם את מחקרי ועניינים נוספים... כל דקה (במרכז שלם) היתה מרגשת, חוויה מלמדת ופרס עבורי". למעשה הוחלט שחזוני יעזוב את עבודתו בגלל "מעילה באמון": קשר רומנטי עם עובדת שהיתה כפופה לו במרכז. ההחלטה קיבלה את אישור חבר הנאמנים. על פי הסיכום, חזוני צריך לפנות בתוך שנה את הווילה שנרכשה בשבילו בשכונת רמות. לחלופין, פתוחה לפניו האפשרות לרכוש את חלקה של קרן תקווה בבעלות על הווילה, חלק הנאמד ב-2.5 מיליון שקל.



בחמש השנים האחרונות יש למשפחה ייצוג נוסף בצמרת מרכז שלם. יעל חזוני, אשתו של יורם חזוני, היא העורכת הראשית של הוצאת הספרים של המרכז, עם תקציב של כמיליון דולר בשנה. התקציב העצום הזה משמש בכל שנה להוצאת ארבעה-חמישה ספרים בלבד בממוצע, בעיקר תרגומים של ספרי הגות בתחומי פילוסופיה מדינית, מדעית ויהודית, בהם "הנסיך" של ניקולו מקיאוולי ו"על החירות" של ג'ון סטיוארט מיל. כמה מהספרים היו לרבי-מכר בתחום ספרי העיון, כ"התנגשות הציוויליזציות" מאת סמואל הנטינגטון, ששהה ברשימת רבי המכר כ-30 שבועות. "דיפלומטיה" של הנרי קיסינג'ר נמצא עכשיו ברשימה זה השבוע הרביעי.



אחד הספרים הבולטים שהפיקה ההוצאה היה תרגום עברי של הספר "הפדרליסט" (קובץ מאמרים של אלכסנדר המילטון, ג'יימס מדיסון וג'ון ג'יי), שלדברי תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי ואחד האבות המייסדים של ארצות הברית, הוא "הפרשנות הטובה ביותר לעקרונות הממשל שנכתבה אי פעם". על כריכתו של ספר המופת מתנוסס גם שמה של העורכת: יעל חזוני.



מתברר כי חזוני, בעלת תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון, ערבית ועברית עתיקה ומודרנית, לא היתה העורכת היחידה של הספר. "הרגשתי גועל, הרגשתי שרימו אותי", אמר בשבוע שעבר ד"ר שלמה יטבת, מומחה להיסטוריה אמריקאית ומרצה באוניברסיטה הפתוחה. "עזבו את ההיבט האקדמי, מבחינה אתית זה קומם אותי. חתמתי על הסכם ועבדתי במשך שנה על עריכת ההערות המדעיות לספר, כשברור לי שאני העורך. במשך השנה הזאת לא דיברו איתי, לא תיקנו אותי, לא שאלו אותי שאלת הבהרה אחת. שילמו לי את הכסף שהובטח לי ויום אחד אני מקבל עותק מהספר ורואה שיעל חזוני היא העורכת, ובאחד מהעמודים הפנימיים כתוב שאני היועץ המדעי. זכותם לפרוטקציוניזם של בעל ואשה אם הם רוצים בכך, אבל לו הייתי יודע שזאת תהיה התוצאה לא הייתי מסכים לכל הסיפור. מצאו פראייר שיעשה את העבודה השחורה ומישהי אחרת תקבל את הקרדיט".



עורך דינו של יטבת שלח מכתב אל יורם חזוני ובו טען כי "נוצר מצג שווא ואי גילוי נאות, ממנו עולה שמי שכתבה את ההערות היא העורכת, הגב' יעל חזוני, שהיא רעייתך, כך שנוצרה מראית עין לא נכונה עובדתית ובמשתמע". עטרה קליגמן, מתאמת מחלקת התרגומים של מרכז שלם, שהיתה האחראית הישירה על עבודתו של יטבת, אומרת שהיא "מכירה את גרסתו של יטבת. עשו לו עוול גדול וגזלו ממנו קרדיט".



יטבת מספר שהיה נחוש בדעתו לתבוע את מרכז שלם, "אבל ויתרתי על זה כי אני אדם חסר אמצעים כלכליים ולהם יש את כל האמצעים הכלכליים בעולם". בתגובה טענו במרכז שלם, כי בעבודתו של יטבת נמצאו שגיאות וחלק מהערותיו לא נכללו לבסוף בספר, אך בתום דיונים הוחלט לתת לו פיצוי כספי ולתקן את הקרדיט ל"עורך מדעי" במהדורות הבאות. יעל חזוני עדיין מוגדרת כעורכת הספר.



מלחמה גרעינית



החשדות במעילה נגד שאול גולן שהיה במשך שבע שנים מנהל הכספים של המרכז, לא באו בהפתעה לכולם. "היו הרבה ליקויים במרכז שלם", אומר בכיר לשעבר בארגון. "ריכוז סמכויות גדול מדי בידי אנשים מעטים מדי ויכולת בקרה פנימית מתחת לאפס. יושבים שם אינטלקטואלים שמחוברים לספירות אחרות, זורם המון כסף, ישנם המון פרויקטים, כך שהאדם היחיד שמבין קצת בכסף יכול לעשות מה שבא לו, גם אם הוא לא באמת גנב".



זה כשלוש שנים רשום מרכז שלם גם כחברה בע"מ, ומרבית פעולותיו מתנהלות תחת המטרייה של החברה, ולא כעמותה. גולן, שניהל את ענייני החברה, ביקש לדברי מקורביו להשתלט על מרכז שלם משום שחש כי המקום מתנהל בצורה עלובה, לא יעילה ובזבזנית. אחד מצעדי ההשתלטות שלו היה ניסיון למנות דירקטוריון חדש לחברה, שידיח מההנהלה את פוליסר וחזוני ואת המנכ"ל ישי העצני. במקום העצני רצה גולן למנות את שרה קרמר, שהיתה במשך שנה סמנכ"לית מרכז שלם. קרמר ניסתה להניע בחברה צעדי התייעלות וזכתה להערכה רבה מאנשים שעבדו איתה, אך כרבים אחרים לא החזיקה מעמד ופוטרה.



בפגישה לילית שכינסה כשנה לאחר פיטוריה, בהשתתפות כעשרה עובדים ועובדים לשעבר במרכז שלם, ניסתה קרמר לגשש מי מהם נותן את אמונו ונרתם למהלך. מידע על הפגישה הודלף להנהלת המרכז. צעד נוסף שעשתה קרמר היה לבקש, בפגישה פרטית, את תמיכתו של ארתור פריד, מנהל קרן אביחי (מפעלו העיקרי של זלמן ברנשטיין המנוח) וחבר בחבר הנאמנים של מרכז שלם, ובאמצעותו את תמיכתה של מם ברנשטיין, אלמנתו של המיליארדר, שאף היא היתה חברה בחבר הנאמנים. פריד לא הסכים לתמוך במהלך ודיווח אף הוא להנהלה על התוכנית הנרקמת.



חזוני ופוליסר, שהיו קרובים מאוד לאיבוד חברה השווה מיליונים, כמעט מבלי משים, החלו לפקוח עין על הנעשה. בתוך זמן קצר הם גילו, לטענתם, אי סדרים כספיים ותקלות במערכות המחשב. חזוני כינה את את ההתרחשויות "מלחמה גרעינית" וגייס משאבים עצומים לטיפול בה. בדיקות פנימיות שנערכו במרכז, בין היתר על ידי חברת רואי החשבון ברלב ושות', העלו את החשד שגולן מעל בכספי הארגון. כמו כן, מקורבים להנהלה מספרים כי התגלו במחשבי המרכז תוכנות "סוס טרויאני" שאיפשרו חדירה לכל המידע, גם האישי והחסוי ביותר.



"כשהם גילו את זה, תוך לילה אחד הוחלפו כל המנעולים בבניין הראשי", אומר אחד העובדים. "לא איפשרו לנו להיכנס לבניין, ביקשו מאיתנו לעבור בדיקה בפוליגרף, הציבו מאבטחים חמושים, לקחו את המחשבים האישיים של העובדים והורו לכולם להתייצב למחרת בבניין השני. אמרו לנו שהיתה בעיה, שעובדים עכשיו במתכונת חירום. למרכז הגיעו חוקרים פרטיים, הם שינו סיסמאות במחשבים, בדקו אי-מיילים של עובדים, מה לא. זה היה מעבר לכל פרופורציה. אנחנו מכון מחקרי, לא השב"כ. הם איבדו עשתונות".







עובדים נשלחו הביתה, קצתם לתקופות ארוכות. עובדים אחרים המשיכו לקבל משכורות חודשים אחרי שהסתיימה עבודתם במרכז, ונאסר עליהם להיכנס למרכז או ליצור קשר עם עובדיו. עובדים לשעבר מספרים כי כל מי שעבד עם גולן, "החיילים של שאול" כפי שנקראו, נחקר, לפעמים כמה חקירות, וכמעט כולם פוטרו.



הפיטורים, מספר אחד העובדים, נעשו בסגנון אופייני: "הם מפטרים מישהו ועוד באותו היום הוא צריך לקחת את החפצים שלו, לעזוב את הבניין ולעולם לא לראות אותו פעם נוספת. היה אדם שפוטר אחרי המעילה ופוליסר ודוד חזוני באו איתו למשרד והשגיחו כשהוא אורז את החפצים שלו. זה היה משפיל". בסופו של דבר אף לא אדם אחד מהקבוצה הקרובה לגולן נשאר במרכז. "זה הפך ל'אלה שאיתנו מול אלה שנגדנו'", מספר עובד לשעבר. "הם היו מלאי חשדות לגבי אנשים, אפילו אם לא היה להם מידע על מישהו".



"מעולם לא הוסבר לנו למה המקום אובטח כמו שאובטח", מספר עובד אחר. "אני מניח שהם חששו שגולן מתכוון לשוב ולהשתלט על המקום בכוח. זו היתה אווירה מאוד משונה, ולאיש מאיתנו לא היה ידע אישי או מוחשי לגבי מה מתרחש".



שנתיים עברו עד שהוגש כתב האישום נגד גולן. עו"ד עירית אבולעפיה מפרקליטות מחוז ירושלים טוענת בו, כי "בשנים 2003-2005 רשם הנאשם וגרם לאחרים לרשום רישומים כוזבים במסמכי תאגיד, גנב כספים ונכסים השייכים לתאגידים". הוא מואשם, בין השאר, בכך שהעביר כספים של המרכז לחשבון בנק של חבר ילדות מאוסטרליה; שמכר רכב השייך למרכז ושילשל את התמורה, במזומן, לכיסו וגם משך סכומי כסף גדולים מחשבון הבנק של מרכז שלם מבלי לדווח עליהם כנדרש.



עו"ד קובי קמר, פרקליטו של שאול גולן, מסר בתגובה: "אינני מעוניין להגיב בשלב זה על פרטי כתב האישום, מפני שעוד לא קראתי את חומר הראיות. מרכז שלם מנוהל באופן הראוי לביקורת ובדיקה מעמיקות ביותר. לטענתו של שאול גולן מדובר בעלילות שווא של קבוצת אנשים שניסתה לסלקו מהמקום. גולן לא עשה דבר שאינו כדת וכדין".



ארתור פריד ומם ברנשטיין לא הסכימו אמנם לתת יד לתוכנית ההשתלטות של שאול גולן ושרה קרמר, אבל עזבו בשנה שעברה את חבר הנאמנים. עזיבתם עוררה תהיות אם קרן תקווה, התורמת העיקרית למרכז, תמשיך לתמוך בו כספית כבעבר. במרכז שלם מבהירים שברנשטיין ופריד נשארו תומכים נלהבים של מרכז שלם ופעילויותיו.



איש החזון



התגובות החשדניות של חזוני על פרשת גולן הזכירו לכמה עובדים ותיקים כיצד הגיב לפני שבע שנים כשעקיבא אלדר פירסם ב"הארץ" קטעים ממאמר ההספד שכתב על מאיר כהנא. חזוני, שחשש שמא יצטייר ככהניסט, הדגיש באוזני אלדר את היותו של מרכז שלם מכון אקדמי נטול פניות. לאחר הפרסום בעיתון קיבץ חזוני כמה מעובדיו וחיזק את רוחם אל מול "מתקפת השמאל" שלא תצליח "לחסל את המרכז".



יש לציין, כי אנשי מרכז שלם מקפידים מאוד בשנים האחרונות להדגיש שמטרתם היא לשבור תבניות של ימין ושמאל ולהתמקד במה שציוני אל מול מה שאינו ציוני. למשל, המרכז קידם בכנסת את חקיקת חוק בנימין זאב הרצל, שקבע יום זיכרון לאומי ל"מייסד הציונות המדינית המודרנית". ראש הממשלה אהוד אולמרט מינה ועדה בראשות נשיא המרכז, דניאל פוליסר, שתפקידה לשאת באחריות למימוש הוראות החוק. כתוצאה מן היוקרה שצבר המרכז נרתמים לפעילותו אקדמאים כפרופסורים רות גביזון, ירון אזרחי ואמנון רובינשטיין, ד"ר פניה עוז זלצברגר (בתו של עמוס עוז), וההיסטוריון ד"ר אייל נווה מאוניברסיטת תל אביב.







חזוני עצמו פירסם בשנות פעילותו של המרכז שני ספרים. הראשון, "איילת השחר" (באנגלית), הוא פרשנות פילוסופית מדינית על מגילת אסתר. ספרו השני, "המדינה היהודית", שיצא בשנת 2000 בהוצאת "ניו ריפליק" ו"בייסיק בוקס", נמכר ב-20 אלף עותקים והפך לספר חובה של חוגי הימין היהודי בארצות הברית.



חזוני, הנמנע בשנים האחרונות ממגע עם כלי תקשורת, לפחות בישראל, רואיין אז לתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות ונאם בכנסים ברחבי ארצות הברית. חזוני טען באותה תקופה, כי ספרי הלימוד בהיסטוריה לחטיבות הביניים בישראל מצניעים את מקומה של הציונות ורמז כי זו תוצאה של קונספירציה מצד העילית האינטלקטואלית הישראלית. אחד המותקפים בקמפיין "המדינה היהודית" שלו היה ההיסטוריון פרופ' ישראל ברטל, מומחה לציונות, היום דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. פרופ' ברטל עמד בראש ועדה להכנת תוכנית לימודים בהיסטוריה לחטיבה העליונה, שתיושם החל משנת הלימודים הבאה.



"באביב 2000 נכנס חזוני לחיי, כשיצא נגד סוללת אנשים מהמיינסטרים המחקרי, שבגדו לטעמו בציונות הישנה והטובה", אומר פרופ' ברטל, מפויס יותר בחלוף השנים. "המאבק ביני לבין חזוני הפך למאבק בינלאומי ובשלב מסוים טענותיו כלפי כל כך הרגיזו אותי שאיימתי על מרכז שלם בתביעה על הוצאת דיבה בסך מיליון דולר".



על כתביו של חזוני שעסקו בספרי הלימוד בהיסטוריה אומר פרופ' ברטל, שהם מבוססים בעיניו "על מחקר חסר ערך מדעי לחלוטין. בגלל אי הבנת הנקרא פשוטה, היו שם הרבה מאוד אי דיוקים". לעומת זאת, הופתע ברטל מכושר הדיבור של האיש. "הופעתי מולו במכון מחקר בוושינגטון והיתה לי חוויה קשה מאוד. הוא דובר אנגלית רהוטה ביותר ובעל כושר רטורי יוצא מגדר הרגיל. מבחינתי הוא קישקש, אבל האריזה הרטורית היתה טובה. עם זאת, כשהופענו בתוכנית 'מהיום למחר' אצל דוד ויצטום, הצלחתי להתרשם שהוא אדם לחוץ מאוד. אדם שנמצא על סף התפרצות. הוא נראה מאוים למרות שאני הייתי לכאורה המותקף".



חוקרת מחשבת ישראל, ד"ר מור אלטשולר, מספרת בטון פחות משועשע: "בשנים 1998 עד 2002 הייתי עמיתת מחקר במרכז שלם ועסקתי בכתיבת ספרי 'הסוד המשיחי של החסידות'. לפחות במקרה אחד ד"ר יורם חזוני התנהג בנוכחותי באופן שאינו נורמטיווי ואינו רציונלי. הוא התפרץ בחוסר שליטה ודיבר על מצבה הנפשי של אחת מקרובות משפחתו. כך, בלי שביקשתי, נחשפו לפני מחלתה של אותה קרובה ופרטים מזוויעים נוספים. בעל כורחי הייתי עדה להתפרצות קשה של ד"ר חזוני, שמובילה אותי להטיל ספק בכושר השיפוט שלו".



בחמש השנים האחרונות עוסק חזוני בכתיבת ספר שאפתני, שלא לומר מגלומני, שייקרא כפי הנראה "טבע האדם". מקורביו מגדירים זאת "ניסיון חדש ונועז של ד"ר חזוני להציע מודל חדש ואחר לאופני פעילותו של המוח האנושי". הטיוטה לספר מחזיקה בשלב זה 1,200 עמודים. חזוני עומד להציג בו מודל מקיף ואינטרדיסציפלינרי משלו, בדגש יהודי, לפעילות המוח, ולקרוא בתוך כך תיגר על מדענים ידועי שם כפרופ' נועם חומסקי.



חזוני, כשמו כן הוא, בעל חזון. שאיפת חייו היא להקים אוניברסיטה בירושלים, שבה ייבחנו ויפורשו תחומי הידע השונים, מפילוסופיה ועד מתמטיקה (כולל, למשל, הספר "שר הטבעות", אחד הספרים החביבים עליו), מנקודת מבט יהודית ציונית שמרנית. אחד מעובדי מרכז שלם בעבר מספר על "פגישה שכונסה במטרה להחליט מה יהיה התואר של יורם חזוני באוניברסיטה שהוא רוצה להקים: אנשים אינטליגנטים יושבים מסביב לשולחן גדול בחדר ישיבות ודנים כולם בשאלה אם הוא יהיה נשיא האוניברסיטה או רקטור. הדיון הזה נמשך לא מעט: האם התואר הזה מכובד מספיק? האם זה מעניק לו מספיק כבוד? זו רק דוגמה קטנה לסוג המגלומניה שהייתי עד לה".



"אם האוניברסיטה שלי לא תקום", אמר חזוני לפני זמן לא רב באוזני אחד הבכירים במרכז שלם, "לא יהיה עתיד לציונות, לא יהיה עתיד לעם היהודי ואעיז לומר - לא יהיה עתיד גם למערב".*



הייחוד האנושי



תגובת מרכז שלם: התנהלותו של ד"ר חזוני אינה שונה מזאת של יזמים, מנהלים או בכירים אחרים



ניסיונו של שאול גולן להשתלט על מרכז שלם, לזכות בתרומות של המרכז ולהחליף את בעלי התפקידים בתאגידיו, באופן כוזב ומניפולטיווי, לא היה קרוב אפילו להצלחה והוא נבלם בעוד מועד. כל חברי חבר הנאמנים נותרו קרובים, מעורבים ותומכים נלהבים.



מטבע הדברים, כשהתברר מה חולל גולן במתקני המרכז, בכספיו ובמחשביו, תוך ניצול תמימותם של המנהלים והעובדה שלא העלו על דעתם שיפעל כך, הם נקטו אמצעי בדיקה והתגוננות מתחייבים, בהם ריענון נהלי עבודה ורה-ארגון פרסונלי. יובהר כי המרכז נמצא ממילא באותה תקופה בתהליך הפיכה למוסד חינוכי אקדמי, שהשליך על פעולות בתחום כוח האדם.



מרכז שלם הוא מכון מחקר. משום כך, עובדים רבים מועסקים בו לפרויקט מחקרי מוגבל בזמן. מי שמעוניין להשחיר את פני המרכז יכול לצייר כך תמונה מוגזמת של תחלופה. מעבר לזאת, כמחצית מעובדי מרכז שלם מועסקים בו שלוש שנים או יותר.



יעל חזוני היא עורכת "הפדרליסט". אכן, ד"ר יטבת תרם לעריכת הספר וקיבל על כך תשלום. מפאת טעות לא הופיע שמו במהדורה הראשונה והדבר תוקן כבר במהדורה השנייה בשנת 2004.



ההקפדה על סטנדרטים גבוהים היא מסמליו של מרכז שלם ובין השאר, זו אחת הסיבות למוניטין הרב שיצא לו. הדבר ניכר, למשל, בתרגום קפדני ביותר של ספרים ובמחקר שאינו מתפשר על איכות, גם על חשבון זמן הסיום, וכן במעלות האסתטיות של המוצרים והמתקנים שלנו.



כמייסד ומוביל של המרכז, ד"ר יורם חזוני הוא ללא ספק מעמודי התווך שלו. הצלחתו של המרכז מלמדת על יכולותיו. לכל אדם, בוודאי מנהיג חברתי או עסקי, יש ייחוד אנושי משלו. התנהלותו של ד"ר חזוני אינה שונה בכך מיזמים, מנהלים או בכירים אחרים בארץ ובעולם.



יורם חזוני ודניאל פוליסר רואים במרכז שלם את מפעל חייהם ומקדישים לו את רוב שעות היממה. משום כך, בהחלט ייתכן כי מדי פעם, כדי להתכונן לנסיעה או במצב לחץ אחר, יש צורך בסיוע נקודתי. כמו כן, קורה לעתים בכל מקום עבודה שילדי העובדים מגיעים, כשהם חולים או בשעות עבודה ארוכות, ועובדי המרכז שומרים או מפקחים עליהם. אשר להעברת הבתים, מדובר אך ורק על טיפול בציוד משרדי, מחשבים וספרים שנמצאים במשרד הביתי של חזוני ופוליסר. את ברית המילה של בנו קיים פוליסר באישור ובתיאום ההנהלה ובידיעת חברי חבר הנאמנים. כל האירוע שולם מכיסו וכל עובדי המרכז הוזמנו להשתתף.



שכרם של פוליסר וחזוני אינו חורג מהמקובל במוסדות מקבילים, כגון מוסדות מחקר או אוניברסיטאות. יצוין שאת גובה שכר הבכירים במרכז שלם מאשר חבר הנאמנים. באופן כללי, במרכז שלם משכורות העובדים גבוהות משמעותית מהנהוג במשק.



דוד חזוני לא השיב לפניית מוסף "הארץ" עד לסגירת הגיליון.