מחקר: הישראלים משלמים יותר מכיסם על בריאות, המדינה משקיעה פחות

הישראלים משלמים מכיסם על בריאות יותר מרוב תושבי מדינות ה-OECD (המדינות המפותחות), ובמקביל סובלים מירידה בהשקעה של המדינה בתחום הבריאות. כך עולה מפרסום של משרד הבריאות אשר משווה את מדינת ישראל ל-30 מדינות החברות בארגון ה-OECD על פני פרמטרים שונים, וכן עוקב אחר המגמות משנת 70' ועד היום.



לפי הפרסום, שערכו גבי בן נון וניר קידר מהאגף לכלכה וביטוחי בריאות במשרד, שיעור המימון הפרטי של ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל הוא בין הגבוהים בארצות ה-OECD (מקום שביעי), ונמצא בעלייה: ב-95' היה שיעור המימון הפרטי 26% מההוצאה הלאומית לבריאות ואילו ב-2006 הוא עלה ל-33% - זאת לעומת ממוצע של 27% בכלל מדינות ה-OECD.



לדברי בן נון, סמנכ"ל כלכלה וביטוחי בריאות במשרד הבריאות, "הקשר בין יכולת כלכלית לקבלת שירותי בריאות בישראל מתחזק, כאשר ישנם כיום יותר ויותר שירותי בריאות שאספקתם מותנית בתשלום - מה שפוגע בעיקר בשכבות סוציו כלכליות נמוכות". לדבריו, "הקטר המרכזי שמוביל את המגמה הזו הוא ההוצאות של משקי הבית על ביטוחי בריאות: הביטוחים המשלימים שמוכרות הקופות וביטוחים פרטיים של חברות הביטוח".



בהתייחס לוויכוח הלוהט של התקופה האחרונה, האם ראוי לבטל את פרק התרופות מצילות החיים מהביטוחים המשלימים החדשים של הקופות, כפי שסוכם בין שרי האוצר והבריאות, מציג בן נון עמדה ברורה: "במידה שההסדרים לגבי תרופות מצילות חיים ימשיכו להתקיים, נמצא את עצמנו ב-2008 עם שיעור הרבה יותר גבוה של מימון פרטי במערכת הבריאות".



מנגד עולה מן הפרסום נתון מדאיג לפיו במקביל לעלייה במימון הפרטי, חלה ירידה מתמדת בהוצאה הלאומית על בריאות, כלומר במשאבים שהמדינה משקיעה במערכת הבריאות, בניגוד למגמה העולמית של עלייה בשיעור ההוצאה הלאומית לבריאות: ב-2005 היתה ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל 7.8% מהתוצר הלאומי הגולמי, לעומת ממוצע של 9% בכלל המדינות.







הירידה הזו מתבטאת בהקפאה ושחיקה של תשתיות כגון מיטות, אשפוז וכוח אדם: לפי הפרסום, בישראל רק יש 2.1 מיטות אשפוז כלליות ל-1,000 נפש - מעט יותר מחצי מהממוצע בשאר המדינות: 3.9 מיטות ל-1,000 תושבים. בהתאם לכך, שיעור השהייה הממוצע של הישראלים בבית החולים הוא 4.2 ימים, לעומת 6.8 בשאר המדינות, והתפוסה הממוצעת של בתי החולים היא הגבוהה ביותר מבין כל מדינות ה-OECD: 96% תפוסה, לעומת 75% ביתר המדינות. לדברי בן נון, נתונים אלה מצטרפים לשחיקה במקורות שמזרימה המדינה לקופות החולים: "כך למשל, הפיצוי הדמוגרפי (תשלום לקופות עבור גידול והזדקנות האוכלוסייה המבוטחת - רל"ג) שניתן לקופות גם ב-2008 - משקף רק מחצית מהגידול הדמוגרפי שיתרחש בפועל ב-2008", הוא מסביר.