הפעילות במתחם - שנראה כמו שילוב בין מחנה אימונים צבאי למרכז שיקום רפואי - דומה לזאת שניתן למצוא בתוכניות אחרות ברחבי העולם לצעירים במצוקה. גברים צעירים מתקדמים במסלולי מכשולים בסגנון צבאי לפי פקודות מדריכים, משתתפים במפגשים קבוצתיים בהנחיית יועצים, ונוטלים חלק בסדנאות טיפוליות בכדרות ובתיפוף.
אבל הצעירים האלה לא נאבקים בהתמכרות לאלכוהול או לסמים. הם סובלים מהתמכרות חדשה ובעלת פוטנציאל קטלני: האינטרנט. הם באים לכאן - ל-Jump Up Internet Rescue School, המחנה הראשון מסוגו בדרום קוריאה ואולי בעולם כולו - כדי להיגמל מהעיסוק הבלתי פוסק כמעט במחשבים.
דרום קוריאה מתפארת בכך שיש בה את השיעור הגבוה ביותר בעולם של משתמשי אינטרנט. 90% מהבתים מחוברים בחיבור זול ומהיר בפס רחב, משחקי און-ליין כבר נהפכו לספורט מקצועי, וחיי החברה של הצעירים מתרכזים בעיקר ב"בתי PC" - אולמות אינטרנט אפלים, שאותם ניתן למצוא כמעט בכל פינת רחוב.
אולם לגישה הנוחה לאינטרנט יש גם צד אפל והיא גובה מחיר גבוה - המוני משתמשים כפייתיים מגלים שהם לא מסוגלים להתרחק ממסכי המחשב שלהם. שימוש כפייתי במחשבים זוהה כבעיה בתחום בריאות הנפש במדינות אחרות, בהן ארה"ב. עם זאת נראה שבדרום קוריאה הבעיה חריפה במיוחד, בגלל הזמינות של האינטרנט ומקומו בחיי החברה של הצעירים במדינה.
בשנים האחרונות התופעה הוגדרה כאן כבעיה לאומית, בעקבות כמה מקרים שבהם משתמשים מתו מתשישות, אחרי ששיחקו משחקי און-ליין במשך ימים שלמים ללא הפסקה. מספר גדל והולך של תלמידים נעדרים מהלימודים בבית הספר כדי להמשיך לגלוש באינטרנט, התנהגות המבטאת מידה מדהימה של הרס עצמי בחברה התחרותית כל כך של דרום קוריאה, שמייחסת חשיבות עליונה להישגים בבית הספר.
"30% מהדרום קוריאנים מתחת לגיל 18, או כ-2.4 מיליון בני אדם, נמצאים בסכנת התמכרות לאינטרנט", אומר אהן דונג-היון, פסיכיאטר ילדים באוניברסיטת האניאנג שבסיאול, שזה עתה השלים סקר בן שלוש שנים על הבעיה, שנערך במימון ממשלתי.
בני הנוער מבלים לפחות שעתיים ביום בגלישה באינטרנט, בדרך כלל במשחקים או בצ'טים. מתוכם כרבע מיליון מגלים סימנים של התמכרות ממשית, כמו אי יכולת להפסיק להשתמש במחשב, עלייה בסף הגירוי שלהם, הגורמת להם להאריך את משך השימוש באינטרנט, וסימפטומים של חסך, כמו כעס והשתוקקות, כשנמנעת מהם האפשרות להתחבר לאינטרנט.
כדי להתמודד עם הבעיה, הקימה הממשלה רשת של 140 מרכזי ייעוץ בנושא התמכרות לאינטרנט, זאת בנוסף לתוכניות טיפול הקיימות בכ-100 בתי חולים, ול"מחנה ההצלה מהאינטרנט" שהחל לפעול בקיץ 2007. בספטמבר האחרון קיימה דרום קוריאה את הסימפוזיון הבינלאומי הראשון בנושא התמכרות לאינטרנט.
"קוריאה נוקטת גישה אגרסיווית ביותר בהקשר של אימוץ השימוש באינטרנט", אומר קו יאנג-סאם, ראש "המרכז לייעוץ בנושא התמכרות לאינטרנט", המופעל על ידי הממשלה. "כעת עלינו להוביל את ההתמודדות עם התוצאות של הגישה הזאת".
אף כי חלק ממומחי הבריאות כאן, ובמדינות אחרות, מטילים ספק אם שימוש יתר באינטרנט, או במחשבים בכלל, הוא התמכרות במשמעות הרפואית המדויקת של המונח, רבים מהם מסכימים כי שימוש כפייתי במחשב הופך לבעיה גדלה והולכת במדינות רבות.
גם רופאים בסין ובטייוואן החלו לדווח על הפרעות דומות בקרב צעיריהם. בארה"ב, ד"ר ג'ראלד בלוק, פסיכיאטר באוניברסיטת אורגון, מעריך כי כ-9 מיליון אמריקאים נמצאים בסיכון ללקות בהפרעה, שאותה הוא מכנה "שימוש פתולוגי במחשב". לדבריו, רק קומץ מרפאות בארה"ב מתמחות בטיפול בתופעה. "קוריאה ניצבת בחוד החנית", אומר בלוק. "הם מובילים בהגדרת ובחקר הבעיה, וכחברה מכירים בכך שהם סובלים מבעיה רצינית".
מחנה ההצלה, המתקיים באזור מיוער מרחק כשעה נסיעה מדרום לסיאול, הוקם כדי לטפל במקרים החמורים ביותר. השנה התקיימו במחנה שתי הסדנאות הראשונות. כל אחת מהן נמשכה 12 יום והשתתפו בה 16-18 גברים צעירים (חוקרים דרום קוריאנים אומרים כי רוב מוחלט של משתמשי המחשב הכפייתיים הם גברים).
הממשלה משלמת את עלות המחנה, שמוצע למשתתפים ללא תשלום. אף על פי שמוקדם מדי לדעת אם המחנה אמנם יכול לגמול צעירים מהאינטרנט, מגיעות אליו בין ארבע לחמש פניות על כל מקום.
מנהלי המחנה אומרים שבשנה הבאה יכפילו את מספר הסדנאות כדי לעמוד בביקוש.
בזמן הסדנה המשתתפים מתגוררים במחנה, שם מונעים מהם שימוש באינטרנט ומאפשרים להם לשוחח בטלפון רק עד שעה אחת ביום, זאת כדי למנוע מהם לשחק משחקי און-ליין באמצעות הטלפון. הם גם נמצאים תחת משטר נוקשה של אימונים גופניים ופעילות קבוצתית, כמו רכיבה על סוסים, שמטרתו לבסס את
הקשרים הרגשיים שלהם עם העולם האמיתי ולהחליש את קשריהם עם העולם הווירטואלי. "יש חשיבות רבה לכך שמספקים להם חוויה של חיים ללא אינטרנט", אומרת לי יון-הי, יועצת במחנה. "קוריאנים צעירים לא מכירים כלל את החוויה הזאת".
בתחילת הדרך התעוררו במחנה כמה בעיות עם משתתפים שהתגנבו החוצה כדי לגלוש באינטרנט, אפילו בזמן הפסקת צהריים קצרה בת 10 דקות, אומרת לי. לכן, המשתתפים נתונים לפיקוח מתמיד, גם כשהם ישנים, וכל העת דואגים להעסיק אותם במטלות, כמו כיבוס בגדיהם וניקוי חדריהם.
אחד המשתתפים, לי צ'אנג-הון, בן 15, החל להשתמש במחשב כדי להעביר את הזמן כשהוריו היו בעבודה והוא נותר לבדו בבית. לדבריו, בתוך זמן קצר החל להעדיף את העולם הווירטואלי, שם נראה שהוא נהנה מהצלחה ומפופולריות גדולות יותר מאשר בעולם האמיתי.
הוא בילה 17 שעות ביום בגלישה, בעיקר בצפייה בקומיקס יפאני ובהשתתפות במשחק המלחמה Sudden Attack, המבוסס על משחקי תפקידים. הוא נהג לשחק במשך כל הלילה ולהעדר מהלימודים יומיים-שלושה בשבוע, כדי להשלים את שעות השינה שהחסיר. כשהוריו אמרו לו שעליו ללכת לבית ספר, הוא הגיב באלימות. בייאושה, אמו, קים סון-יאול, שלחה אותו למחנה. "נראה היה שהוא לא מסוגל לשלוט בעצמו", אמרה קים. "בעבר הוא היה מתלהב מהמקצועות האהובים עליו בבית הספר, אבל עכשיו הוא מוותר בקלות ושוקע עוד יותר במשחקים שלו".
בנה סירב תחילה לוותר על התחביב שלו. "אין לי שום בעיה", אמר צ'אנג-הון בראיון שלושה ימים אחרי תחילת המחנה. "זה מצוין לבלות 17 שעות ביום באינטרנט". אבל מאוחר יותר באותו יום נראה שהוא מתחיל לשנות את דעתו, ולו במקצת.
בעוד מדריך האימונים צורח עליהם פקודות, צ'אנג-הון ו-17 נערים נוספים צעדו בגשם הסתיו הקפוא לעבר מסלול המכשולים. רטוב ורועד החל צ'אנג-הון לטפס על המכשול הראשון, עמוד טלפון שעליו שלבי מתכת קטנים. כשהגיע לראש העמוד, הוא נעמד אט-אט ברגליים רועדות, ופרש את זרועותיו לצדדים כדי לשמור על שיווי משקל. מתחתיו אחזו הנערים האחרים בחבל שהיה מחובר לרתמה שסביב חזהו.
"האם יש משהו שהיית רוצה לומר לאמא שלך?" צעק המדריך מלמטה.
"לא!" צעק צ'אנג-הון בחזרה.
"תגיד לאמא שלך שאתה אוהב אותה!" הורה המדריך.
"אני אוהב אתכם, הורי!" ענה צ'אנג-הון.
"עכשיו תקפוץ!" פקד המדריך. צ'אנג-הון התכופף וזינק לעבר טרפז סמוך, ותפס אותו בכפות ידיו.
"להילחם!" צעקו לעברו הנערים האחרים, "אל תוותר!"
אחרי שירד למטה אמר צ'אנג-הון, "זה היה יותר טוב ממשחקים!"
האם זה היה מרגש מספיק כדי לגמול אותו מהאינטרנט? "אני לא חושב עכשיו על משחקים, אז אולי זה יעזור", השיב. "מעכשיו אולי אבלה רק חמש שעות ביום באינטרנט".
לאחר שכמה גולשים מתו מתשישות: מחנות גמילה מהאינטרנט הוקמו בדרום קוריאה
ניו יורק טיימס
3.12.2007 / 11:56