אפריקה ישראל: קניון רמת אביב עשה כל שביכולתו כדי למנוע עישון בתחומו; אין לו סמכות לבצע פעולות לאכיפת החוק

קניון רמת אביב נקט בפעולות למניעת עישון מעל ומעבר לנדרש - כך טוענת חברת אפריקה ישראל נכסים, הבעלים של הקניון, בתגובה לבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגדה, על סך 15 מיליון שקל, בגין אי אכיפת החוק למניעת עישון בקניון.



בתביעה טען יעקב חורי, באמצעות עו"ד יוחי גבע, כי בביקוריו בקניון הוא נחשף פעם אחר פעם ללקוחות הקניון המעשנים בחופשיות - וכי וכתוצאה מכך נגרם לו נזק.



לטענת אפריקה ישראל, באמצעות עו"ד דן דורון ממשרד וקסלר-ברגמן, הקניון פעל במרץ והשקיע משאבים רבים, כספיים ואנושיים, על מנת לסייע לרשויות האמונות על אכיפת חוק הגבלת העישון.



בין הפעולות שננקטו, לטענת החברה: הקניון הנחה את המאבטחים לסייר ברחבי הקניון, ליידע את המבקרים על איסור העישון ולחלק עלוני מידע בנושא; הקניון פנה למשטרה ולעירייה בבקשה לאכוף את החוק; הקניון הציע לממן את עלות השוטרים ומימן הפקת עלונים משותפים עם העירייה; הקניון פנה באופן יזום לשוכרים השונים בקניון וביקש כי ישמרו על איסור העישון בתחומי המושכרים; כל אלה ועוד, נטען, בוצעו ביוזמתו של הקניון עוד לפני הגשת התביעה.



ואולם באי כוחם של בעלי הקניון טוענים, כי הסמכות לאכוף על המעשן את ביצוע החוק הוענקה אך ורק למשטרה ולגורמים ברשות המקומית, ולא לקניון. "בהיעדר סמכות על פי חוק, כל ניסיון 'ליטול את החוק לידיים', ולאכוף את החוק על מעשנים אלה, משמעו ביצוע עבירה מצידו של הקניון".



לטענת אפריקה ישראל, החובה היחידה שהוטלה על הקניון על פי החוק, הינה חובה להציב שלטים המורים על איסור העישון בקניון - וחובה זו בוצעה במלואה.



עוד נטען כי אין זה הוגן לנהל את התביעה כתביעה ייצוגית, שכן התובע מבקש להטיל על הקניון אחריות בגין עישון שבוצע על ידי צד ג', בשטחים מושכרים המוחזקים על ידי שוכרים שונים, שהשליטה ויכולת הפיקוח בהם אינה בידי הקניון - וכאשר הרשויות המוסמכות שמופקדות על האכיפה, אינן מבצעות את תפקידן.



"לאור העובדה שהקניון עשה כל שביכולתו למנוע את העישון, ברור כי הטלת אחריות על הקניון לא תשרת כל מטרה, אף לא הנחיה לעתיד, אלא תהווה ענישה לשמה של הקניון. זאת, בגין מעשהו של אחר, שאותו - בכוחו ובסמכותו - הוא לא יכול היה למנוע".



עוד טוענת אפריקה ישראל כי "האינטרס היחיד העומד בבסיסה של תביעה זו אינו טובת הציבור ואף לא דאגה לבריאותו, כי אם ניסיון למצוא גוף כלכלי איתן ממנו ניתן להוציא כספים; לא הדאגה לבריאות הציבור היא זו שעומדת לנגד עיני המבקש, אלא כיסו שלו".