דיסקונט יפצה לקוח ב-80 אלף שקל

בית המשפט המחוזי בבאר שבע חייב את בנק מרכנתיל לפצות לקוח ב-80 אלף שקל, משום שנקט נגדו הליכי הוצאה לפועל שלא כדין. "לו הבנק היה מגלה טיפה פחות אטימות, לא יוצא מנקודת הנחה שכל הידע בידיו ובודק את טענת התובע - לא היתה תביעה זו באה לעולם", קבעה השופטת בפסק דינה.



הלקוח, יוסף חדד, תבע את הבנק על נזקים שגרם לו בעקבות עיקול שהוטל על זכויותיו בנכס בנתיבות, בגין חוב של שותפו. בעקבות מחלוקות בין חדד לשותף, נקבע בפסק בורר מ-92' כי כל המבנים שעל המגרש הם בבעלותו הייחודית של חדד. בשלב מסוים, מישכן השותף את חלקו במקרקעין לטובת הבנק, בגין הלוואות שנטל ממנו. ביוני 2003 נמסר לחדד צו לפינוי הנכס מפקיד ההוצאה לפועל. בדו"ח הביצוע נרשם כי חדד טען שהבניין שייך לו על פי פסק בורר שאושר בבית משפט.



לטענת חדד, שיוצג על ידי עו"ד שלמה עמיאור, הבנק גרם לו לנזקים כלכליים רבים, שכן צו הפינוי הגיע בשעה שהיה באמצע עסקה גדולה בצרפת, אשר היה אמור לממנה ממכירת הנכס בנתיבות. ואולם בשל עיקול שהטיל הבנק על הנכס, נמנע ממנו למוכרו, ובסופו של דבר הפסיד כ-230 אלף יורו.



השופטת שרה דברת קבעה כי הבנק ידע על טענותיו של חדד לגבי בעלותו במבנים, אך בחר להתעלם מהן. "תמוה שהבנק לא טרח לבדוק המסמכים טרם המשיך בפעולותיו. כאשר התובע שב וטען - וחזר וטען, שהמבנים שייכים רק לו, ולא ניתן לפנותו ממבנים אלה".



"הבנק חטא בחטא היוהרה, עצם עיניו מראות ואוזניו משמוע את העובדות לאשורן, כשדבק בנוסח של לשכת רישום המקרקעין, אך מתעלם ממסמכים נוספים המצביעים באופן ברור ומפורש שהזכויות במבנה שייכים לתובע - מסמכים שמקורם טרם רישום המשכון", קבעה השופטת.



לדעתה, בעובדה שחדד לא רשם את הסדר החלוקה בינו לבין שותפו במשך שנים ארוכות, אין כדי לפגוע בזכויותיו הקנייניות, שהבנק בחר להתעלם מהן. "הבנק ניסה לפגוע בקניינו של התובע - קניין שהוא זכות יסוד, והכל כדי לגבות חוב של אחר, כאשר כל חטאו של התובע מסתכם בכך שהיה שותף בקרקע עם אותו אחר", הוסיפה.



עם זאת, דחתה השופטת את טענת חדד שכתוצאה מפעולות הבנק, כשלה העסקה בצרפת. לכן חייבה השופטת את הבנק לפצותו ב-80 אלף שקל רק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו וכן, לשלם לו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין שני ההליכים שניהל, בסך 25 אלף שקל. (א 7187/06).