עוד לפני שח"כ אבישי ברוורמן (עבודה) הצטרף לכנסת, ועוד לפני שברוורמן הגיש באחרונה את הצעת החוק להגדלת יעד ההוצאה בתקציב על מנת להגדיל את המשאבים החברתיים - חבר ועדת הכספים, ח"כ חיים אורון (מרצ), כבר היה שם. ב-2003, כשבנימין נתניהו כיהן כשר אוצר והטיל גזרות חברתיות רבות, בוועדה התביישו לתבוע את הגדלת יעד הגירעון וההוצאה בתקציב - אבל אורון התעקש, ותבע להדק את חגורת ההוצאה כדי להפנות כספים לצרכים החברתיים.
"במשך שנים הייתי קול בודד בעניין הזה", הוא מספר. "העלאת יעד ההוצאה הוא הוויכוח הכי מהותי סביב התקציב. יעד ההוצאה צריך להיות מינימום 1.7%, אבל בצמיחה שהיא מעל 3% בשנה, 50% מהצמיחה שמעל ל-3% תופנה להוצאה. כך ניתן להעביר חלק מפירות הצמיחה לשכבות החלשות, שבשום פנים ואופן לא נהנות ממנה", אומר אורון.
לאורון יש ביקורת קשה על דרך קביעת התקציב בממשלה ובכנסת. "תקציב המדינה הוא מכשיר מאוד מרכזי ביכולת להעביר פירות צמיחה גם לשכבות חלשות. הדיון בתקציב הוא פגום. באוגוסט בכל שנה מאשרת הממשלה את התקציב, ולממשלה ולשרים אין עדיין את תמונת ההוצאה ואין את תמונת הצרכים. קודם כל האוצר נועל אותם בכך שהממשלה מאשרת את גובה התקציב, גודל הגירעון וגובה יעד ההוצאה בתקציב", הוא טוען.
"אחר כך השרים באים לוועדת הכספים שדנה בתקציב, ודורשים תוספות המסתכמות מדי שנה במיליארדי שקלים. האוצר מניף את השוט ואומר לשרים ולחברי הכנסת שרוצים להגדיל את המשאבים החברתיים, 'אם אתם רוצים להוסיף כסף בסעיף מסוים אנו נקצץ בסעיפים אחרים, בעיקר באמצעות קיצוץ אחיד'. המשמעות: פגיעה בתקציבי רווחה, חינוך, בריאות ועוד".
שלטון? לא בכל מחיר
לדברי אורון, מדובר למעשה ב"ויכוח על עובי שכבת רשת הביטחון של מדינת הרווחה. זו רשת ביטחון דלילה אלמנטרית, כלומר רמת חינוך ובריאות בסיסית כדי שאף אחד לא ימות ברחוב, או רמת ביטחון אישי מינימלית. לפי התפישה הממשלתית, מעבר לכך כל אזרח ירכוש את השירותים האלה ממקורותיו. המנגנון הזה יוצר את המצב שמי שיש לו רוכש חינוך ובריאות, ומי שאין לו לא רוכש. כך אנחנו צוברים שיאים עולמיים בפערים החברתיים ובפערים בחינוך. מערכת הבריאות, שהיא ברמה גבוהה, נמצאת במשבר.
"ברגע שהממשלה קובעת שגודל התקציב הוא קשיח, והיא דבקה בהורדת נטל המס ביחס לתוצר, נשאלת השאלה איזו רמת שירותים רוצים לספק לאוכלוסייה. אני תמכתי בעמדת הממשלה באחרונה להורדת הנטל, בעיקר על שכבות הביניים. גם בהעלאת שווי השימוש על בעלי הרכב הצמוד תמכתי, כי היתה חלוקת מס לא שוויונית. פעלתי עם אחרים ליצור מערכת מאוזנת יותר: מצד אחד ריווחנו את מדרגות המס וגרמנו להעלאת השכר נטו של שכבות הביניים, ומצד שני בוצעה פריסה של העלאת שווי השימוש על פני ארבע שנים".
אורון תמך גם בהצעת הממשלה להנהיג מס הכנסה שלילי. "מדובר במהלך נכון", הוא אומר, "עם זאת הוא לא עומד בפני עצמו, ואינו תחליף להעלאה הדרגתית של שכר המינימום. אני מתנגד להחלטת הממשלה וועדת העבודה והרווחה לדחות ליולי 2008 את העלאת שכר המינימום ב-140 שקל בחודש. היתה התחייבות לשכבה הכי חלשה במשק להעלות החודש את שכר המינימום, והממשלה היתה צריכה לעמוד בה. דחיית ההעלאה גם מפרה הסכמים קואליציוניים (עם העבודה למשל). לצערי הרב, מפלגת העבודה, למעט עמיר פרץ ואנשיו, ויתרה על העלאת שכר המינימום".
אורון לא חוסך את ביקורתו גם מהמפלגות שמגלות אג'נדות חברתיות וסביבתיות אופנתיות, ואומר שמרצ תמשיך לשאת את הדגל החברתי. "פוליטיקאים נוהגים לראות משם דברים שלא רואים מפה - כלומר יש עולם של תפיסות שהם מציגים כשהם בקואליציה ליד שולחן הממשלה, ויש תפישות שהם מציגים כשהם באופוזיציה. אצל מרצ זה לא כך, כי אנו רואים מכאן ומשם אותו הדבר. נשלחנו לייצג את העמדות שלנו מתוך רצון להיות בשלטון, אבל לא להיות בשלטון בכל תנאי. כשאנחנו רואים שהתנאים בתחום המדיני והחברתי אינם בשלים לישיבתנו בקואליציה, אנו נמצאים באופוזיציה ופועלים כמתחייב מכך".
פרלמנטר מקצועי והגון
"חיים אורון הוא אחד הפרלמנטרים הטובים וההגונים שידעה הכנסת. הוא מקצועי, מיומן, לא יביע את דעתו בנושא שאינו בקיא בו. בצד השיקולים הפוליטיים הוא ישקול תמיד את הממד הממלכתי. הוא מוערך הן על ידי יריביו והן על ידי תומכיו" - כך החמיא אתמול יו"ר הכנסת לשעבר, ח"כ ראובן ריבלין (ליכוד), לעמיתו בוועדת הכספים אורון. בוועדה ובכנסת כולה קשה למצוא ח"כים שימתחו ביקורת על אורון, תופעה די נדירה במסדרונות הפוליטיים.
אורון, חבר קיבוץ להב, המכונה ג'ומס, מכהן בכנסת מאז 88' והוא אחד הח"כים הוותיקים בוועדה. בעבר שימש כשר החקלאות בממשלת ברק. בקדנציה הנוכחית הוא מכהן גם כיו"ר ועדת האתיקה. אורון הכריז השבוע על התמודדותו על ראשות מפלגתו, אך הוא מבטיח לא לזנוח את ועדת הכספים גם אם יעמוד בראש מרצ.
אורון נחשב לאחד הח"כים המקצועיים והחרוצים בוועדה. הוא מגיע כמעט לכל הישיבות, מפגיז את נציגי האוצר בשאלות קשות, לא מהסס לתמוך בחלק מהצעות האוצר בוועדה חרף היותו באופוזיציה. פעמים רבות מצליחה הקואליציה לאשר שינויים בתוך תקציב המדינה רק בזכות תמיכתם של אורון והח"כים ריבלין ויעקב ליצמן (יהדות התורה).
אורון אינו הפוליטיקאי הרגיל המסתובב בכנסת. הוא לא רודף אחר עיתונאים כדי לספר על הישגיו בוועדה, ולא רץ מתוכנית אירוח אחת לשנייה בערוצי הטלוויזיה. כיו"ר ועדת האתיקה הוא מקפיד להפגין ממלכתיות, ולא אץ לתקוף את הח"כים שנשפטים על ידה. הן בקואליציה והן באופוזיציה חולקים לו כבוד רב, ונוהגים לומר כי "מלה של ג'ומס היא מלה".
כשהתפוצצה פרשת נשיא המדינה לשעבר משה קצב, ו-"TheMarker" חשף את תנאי העתק שיקבל מהמדינה - מיליון שקל בכל שנה, בנוסף לפנסיה של חצי מיליון שקל בשנה, גם אם יורשע בעבירה שיש עמה קלון - ביקש אורון להמתין עד להגשת כתב אישום ולא לחרוץ את דינו של קצב. רק לאחר שהושגה עסקת הטיעון והתבררו האישומים, אורון פעל כדי שקצב לא יקבל את ההטבות עד לבירור ההליך המשפטי.
מה שהכי מעניין את אורון היא המלחמה ליישום עמדותיו החברתיות: העלאת שכר המינימום, הגדלת סל התרופות, הנהגת רפורמה במס שתיטיב עם החלשים, הקצאת תקציבים למען טיפת חלב ועוד. באחרונה הוא מוביל מאבק להרחבת הפיקוח על קופות הגמל ובשוק ההון, לנוכח מעברן של הקופות מהבנקים לגופים חיצוניים. בפגישה שקיים אורון לפני שבועיים עם מנכ"ל האוצר, ירום אריאב, הוא דרש ממנו להקים צוות שיבחן את הידוק הפיקוח על כספי העמיתים. במקביל מקדמת ועדת העבודה והרווחה הצעת חוק שהגיש, לפיה עובד מתפטר יהיה זכאי לפיצויי הפיטורין כאילו פוטר.
ח"כ חיים אורון: "הדיון בתקציב המדינה פגום"
צבי זרחיה
6.12.2007 / 9:34