כסף קטן: שיעורי בית תמורת חצי שעה במייספייס

הווארד וליזי שרמן, בני 15 ו-9, יודעים שהם צריכים לעשות שיעורי בית ועבודות בית כדי לקבל את דמי הכיס השבועיים. אם לא יתנהגו יפה יקבלו פחות, ואם יעשו עבודות נוספות בבית יקבלו יותר. כשהם רוצים לבזבז את דמי הכיס שלהם, הם לא הולכים לקניון - הם מתיישבים מול המחשב או הטלוויזיה. בביתה של משפחת שרמן יש כלכלה חלופית, שבה המטבע נקרא "זמן מסך".



זמן מסך מיועד למשחקי מחשב, צפייה בטלוויזיה וסרטים, ולילדים הגדולים יותר, ביקור באתרי רשתות חברתיות כמו מייספייס או שליחת מסרים מיידיים לחבריהם. המטבע החדש הזה, ההולך ונפוץ ביותר משקי בית בארה"ב, פועל בתור דמי כיס, מכיוון שלזמן מסך יש ערך רב בעיני ילדים ובני עשרה, וההורים דווקא מבקשים להגביל אותו.



ההורים מאמינים כי זמנם של הילדים צריך להיות מוקדש לקריאת ספרים, משחק בחוץ או שיחה פנים אל פנים, אומר ריצ'ארד ברומפילד, פסיכולוג בבי"ס לרפואה של הרווארד. לדבריו, להורים אין בעיה להסכים לזמן מסך כל עוד הוא ניתן במשורה.



הקצבת זמן המסך נעשית בצורות שונות. יש הורים שדורשים מהילדים לנהל יומן צפייה, או שהם מעניקים להם "אסימונים" של 30 דקות. הורים שלא רוצים לעקוב אחר הילדים יכולים להשתמש במכשירים שמכבים את המחשב או הטלוויזיה לאחר הזמן המוקצב (אם כי רוב הילדים כיום בוודאי יודעים לתפעל מכשיר כזה טוב יותר מהוריהם). משפחות מסוימות נותנות לילדים זמן נוסף אם הם מקדישים זמן רב לתרגול נגינה בפסנתר, למשל, או בתור תגמול על התנהגות טובה. קתלין דייטון מסיאטל נותנת לילדיה זמן מסך נוסף אם הם משקיעים שעות נוספות בתרגילי מתמטיקה. "אנחנו מחזקים דברים שהם לומדים בבית הספר", היא אמרה, "וזמן מסך הוא תמריץ מאוד חזק". דייטון גם מבינה את רצון בנה לבדוק תוצאות משחקי ספורט באינטרנט ולשחק בקונסולת ה-Wii. "אני גם גולשת וקוראת מייל באינטרנט. אני אוהבת את זמן המסך שלי", היא אומרת.



שרה צ'אנה רדקליף, שחיברה את הספר "Raise Your Kids Without Raising Your Voice" ("לגדל ילדים בלי להרים את הקול"), רואה בדמי הכיס בצורת זמן מסך שיטת תמרוץ מצוינת. "צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה מגיל צעיר, ואחר כך להתחיל בהדרגה להוריד את התגמול", היא אומרת. "כך ההתנהגות הטובה תיהפך לאוטומטית יותר".