המפלצת על הגבעה

פארק הולילנד הוא הפרויקט האדריכלי שהירושלמים אוהבים לשנוא, ולא רק הם. סיבה מובהקת לחוסר החיבה הזו נחשפת לכל מי שנוסע בכביש בגין לכיוון דרום. לקראת סוף הכביש, מעבר לסיבוב, על ראש הגבעה, מתנשאת חומה של בינוי שכאילו יצאה מכלל שליטה. גודלו ומיקומו גרמו להולילנד ליהפך לאייקון שלילי. הוא מתנשא מעל ירושלים, ויש רק מעט מקומות בעיר שמהם אי אפשר לראות אותו.



צבי אפרת: "המיקום הטופוגרפי גורם לפרויקט לחלוש על סביבתו בצורה המזכירה אדריכלות ימי ביניימית. הניתוק של הולילנד נועד להצהיר 'אני יותר עשיר'"



בדף הבית של פרויקט הולילנד פארק כותבים היזמים שלמקום מגיעים אנשים היודעים להעריך עיצוב ואסתטיקה. אמירה שהיא הדוגמה האולטימטיווית למשפט "היופי הוא בעיני המתבונן". הפרויקט שהירושלמים מכנים "המפלצת על הגבעה" חולש על העיר ומשוחח עם הסביבה בכיבושית מדוברת. אבל נראה שיש אנשים שהמראה הזה לא גורם להם לחלחלה, והם קונים את הדירות בפרויקט.



מה שבנוי כיום מפרויקט הולילנד הוא רק ההתחלה. המתחם בעל צורת האליפסה יהיה מוקף במבנים גבוהי קומות, בהם שני מגדלים, שאחד מהם בגובה 34 קומות. בלב המתחם יהיה גן פרטי שחלקו כבר קיים. מתכנני התב"ע ותוכנית הבינוי של המתחם הם האדריכל רם כרמי ומשרד האדריכלים ספקטור עמישר. הבניינים הבנויים, שנהפכו לסמל של המתחם, תוכננו על ידי משרד האדריכלים תשבי רוזיו.



ארבעת הבניינים שבנייתם הושלמה עד היום יוצרים מראה של חומה. הבנייה הצפופה והגשר המחבר בין הבניינים בקומות העליונות מדגישים את הרושם הקשה. החיבור של הבניינים נועד להגדיל את שטח הדירות בקומות העליונות: אדריכלות בשירות היזם ומקסום הרווח.



האדריכלית נעמה מליס, שבבעלותה משרד נעמה מליס אדריכלות ובינוי ערים, מסבירה ש"הצפיפות בהולילנד אינה גבוהה. זו בחירה מודעת של מעצבי התב"ע ליצור מהבניין חומה מסביב לחצר, שתיראה מכל ירושלים. הצפיפות בפרויקט היא 20 יחידות דיור לדונם ומדובר במגרש של 60 דונם.



"הבניין אינו בקנה מידה מתאים, והוא בולט בצורה חריגה בנוף. על המעשה הכוחני הזה הוסיפו עוד את מלמלת המדרגות ואת הגישור בראש הבניינים. העיצוב של ההר הוא מכוון וכשעושים משהו בחוסר צניעות זה מה שקורה".



מליס שותפה כיום בתכנון המבנים בצדו השני של המתחם, וטוענת שלקחה את הפרויקט מתוך רצון לייצר פירוש אחר לתוכנית הבינוי במקום. מליס מעידה שהתוכנית קשיחה ודרוש מאמץ אדריכלי רציני כדי ליצור ממנה מבנים שלא יחזרו על המראה הבעייתי של החלק הראשון בפרויקט.



לטענתה של מליס, פרויקט הולילנד מייצג גישה אדריכלית לבינוי ערים ששמה דגש מוגזם על ההיבט החזותי. "אנחנו חיים עם ערים שלמות שתוכננו כך. זה יכול לצאת מאוד יפה אם נחה ההשראה, אבל גם מאוד מרגיז ולא נעים כמו שקרה בהולילנד.



"לא הקדישו מספיק תשומת לב לאפשרויות התנועה של הולכי הרגל או התחבורה הציבורית. בפרויקט כזה, חשוב לברר האם הרחוב הראשי נמצא במפלס המאפשר תנועה נוחה ברגל והאם השיפועים של שטחי הציבור הם ידידותיים למשתמש. את הדברים האלו אסור להכפיף לשיקולי עיצוב - אלא יש להכפיפם לשיקולי שימוש.



"צריך להתחשב בשיקולים יומיומיים: איך ילדים הולכים לבית הספר, איפה נמצאות תחנת האוטובוס והמכולת והאם יש רוח או צל ברחוב. לא חשבו על איך האנשים חיים בעיר אלא על איך הפרויקט ייראה, וזה חוסר צניעות משווע של המתכנן".



פרופ' מיכאל לוין, היסטוריון אמנות ואדריכלות מודרנית ובת זמננו, חושב ש"פרויקט הולילנד הוא אונס של ההר". לדבריו, "הייתי ירושלמי ולא גרתי במשך תקופה מסוימת בעיר, ואז חזרתי ולא אהבתי את מה שראיתי. לחצו את ההר בחוסר רגישות לקנה המידה. מאחר שבנו בנייה יוקרתית, גם אין פה תירוץ של חוסר משאבים. זו טעות ארכיטקטוניות שמעלה את השאלה היכן היתה הוועדה המקומית
פרויקט הולילנד הוא חלק משינוי המדיניות של אי-בניית מגדלים שהיתה כמעט קונצנזוס בזמנו של ראש העירייה טדי קולק. האישורים לבניית מגדלים בירושלים התחילו להינתן בזמנו של ראש העיר אהוד אולמרט וממשיכים להינתן גם היום. עם זאת, הבחירה של מתכנני הולילנד למקם את המגדלים על גבעה נישאת ובולטת גרמה אפילו לחובבי המגדלים להרים גבה.



פרופ' אדריכל צבי אפרת, ראש המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, טוען ש"פרויקט הולילנד הוא חלק ממגמה של יצירת מבנים המנותקים מהסביבה ומההקשר האורבני. במקרה הזה מגיע הניתוק לשיא של וולגריות וחוצפה. אם באנדרומדה הסגירות מתחפשת למשהו מקומי, הרי הולילנד מתנשא מעל העיר והופך בוטות עיצובית וכיעור לסימן של כוחנות. המיקום הטופוגרפי גורם לפרויקט לחלוש על סביבתו בצורה המזכירה אדריכלות ימי ביניימית. הניתוק של הולילנד נועד להצהיר 'אני יותר עשיר' וזה מקרה קיצוני של אדריכלות יזמית".



תסביכי אבן



האדריכל צבי אלחייני, היסטוריון, מבקר אדריכלות ועורך משנה של הספר "הפרויקט הישראלי", מאמין ש"פרויקט הולילנד הוא פשע ששמים לב אליו בגלל שהוא נבנה על גבעה. כל התוצרת הקבלנית כיום נראית כמו בניינים על סטרואידים. הוא נהפך לאייקון בגלל השם והמיקום. זו אדריכלות קבלנית ישראלית שנהפכה לאדריכלות הישראלית בשינוי כזה או אחר.



"התב"ע של הולילנד תוכננה על ידי רם כרמי ומשרד האדריכלים ספקטור עמישר. אחד הדברים המכעיסים ביותר הוא שהאחראים לפרויקט מבחינת התב"ע מתחמקים מהאחריות וטופלים את האשמה על האדריכלות האיומה והגרוטסקית של משרד האדריכלים תשבי רוזיו. אבל מאז תכנון הפרויקט, שני האחראים לתב"ע ממשיכים לייצר טעויות אדריכליות כאלה בלי סוף. החל במפעל הפיס והפרויקט שמאחורי ימק"א של ספקטור עמישר וכלה בסיטי וילג' ובהצעה האחרונה של כרמי להבימה, שדינה כדין מגדלי הולילנד בלב העיר הלבנה".



אלחייני סבור שהולילנד הוא פרויקט מייצג של האדריכלות הישראלית העכשווית, וזו אולי הבעיה הגדולה. "אדריכלים מקבלים פרוגרמות חילוניות. מרכזי כנסים, גשרים, בנייני מגורים, קמפוסים אוניברסיטאיים, מרכזי מחקר ומורשת, היכל תרבות. ולמרות שאלה לא מבני דת, האדריכלות שיוצרים להם הופכת אותם לנוטפים קדושה וצדקנות, חומריות מגושמת, ארשת ממלכתית מזויפת, ליריות מופרזת, היסטוריציזם מנייריסטי, תסביכי אבן וסינדרום ירושלים, יהדות ישנה ומתקדמת, לאומיות ולאומנות, איבוד עשתונות וכל חוש מידה".