שר האוצר: המשק ייצא מהמיתון ב-2002

מאת מוטי בסוק

"בחודשים שאנחנו פה הצלחנו לייצב את אוניית המשק הישראלי, אף שהיא נעה על גלים סוערים שאיימו לנפצה ולהביא לקריסה כלכלית. הדברים נראים כאילו מובנים מאליהם, אבל זה בהחלט לא פשוט". כך מתאר שר האוצר, סילבן שלום, את מצב המשק, בראיון ל"הארץ". "תוך כדי הייצוב, הצלחנו להעביר מיליארדי שקלים למערכת הביטחון. בישראל יש עדיין משק קטן המושפע ממה שקורה בחוץ: מיתון עולמי, האטה בארה"ב ובמערב אירופה, משבר בנאסד"ק, אינתיפאדה".

"אני פועל בכל כוחי ש-2002 תהיה שנת מפנה בכלכלת ישראל. לכן הבאתי להגדלה משמעותית בהשקעות זרות ומקומיות בתשתיות. הן יביאו להגדלת הצמיחה, להקטנת האבטלה ולדחיפת המשק. לצערנו אנחנו לא מקבלים תמיכה גבית מאף אחד, ובמקום זאת נאלצים להתמודד, כל הזמן, עם רוח נגדית". האוצר העריך כי ההשקעות בתשתיות ב-2002 יסתכמו ב-8 מיליארד שקל.

כששלום מדבר על רוח גבית ורוח נגדית - הוא מתכוון בעיקר לבנק ישראל. שלום צופה כי לאחר ייצוב המשק תגיע היציאה מהמיתון, ב-2002. הוא עדיין מאמין בתחזית המשרד שלו לצמיחה גבוהה של המשק בשנה הבאה, בשיעור 4%.

"ההחלטה על 4% לא היתה שלי. קיבל אותה הדרג המקצועי במשרד, ואני אימצתי אותה. הדיונים בדרגים המקצועיים התחילו עוד בתקופת המנכ"ל הקודם, אבי בן-בסט. אנשי המקצוע במשרד העריכו כי במקרה הטוב הצמיחה בשנה הבאה תגיע ל-5%, ובמקרה הלא טוב תסתכם ב-2%. בסופו של דבר, לאחר שנשקלו ההיבטים השונים, הוכרע כי הצמיחה תהיה 4%. צריך גם לזכור כי ככל שהצמיחה השנה תהיה נמוכה יותר, הסיכוי ל-4% בשנה הבאה יהיה גבוה יותר".

שלום תומך גם בהחלטה אחרת שהתקבלה במשרדו - יעד גירעון של 2.4% בשנה הבאה. לדבריו, היו שחשבו כי צריך יעד גירעון גבוה יותר, והיו שתמכו ביעד נמוך יותר. "ההחלטה שהתקבלה טובה, כי היא נותנת מענה לצורכי המשק, ומצד שני שומרת על איזון", אומר שלום. "היא התקבלה בצורה טובה בשווקים וגם בסוכנויות הדירוג הבינלאומיות. יש מדינות בעולם המערבי שהגדילו את הגירעון שלהם, למרות כללי מאסטריכט, בצורה משמעותית הרבה יותר. כשאין רוח גבית מצד המדיניות המוניטרית, זה הדבר היחיד שנשאר לקובעי המדיניות הפיסקלית לעשות.

"תראה מה קורה בארה"ב לאחר הפיגועים", אומר שלום, "המימשל הזרים סיוע ענק - 40 מיליארד דולר - ולמרות הגידול המשמעותי בכמות הכסף בשוק, הנגיד האמריקאי גרינספאן הוריד את הריבית ובכך הגדיל עוד יותר את כמות הכסף במשק.

"גם כל הבנקים האחרים במדינות המערביות הורידו ריבית, חוץ מישראל", מוסיף שלום. אומרים שמאסטריכט מדברת על מקסימום גירעון של 3%. אבל לא אומרים שיש מנגנון שמאפשר לכל מדינה לצאת זמנית מהיעד הזה. כולם בישראל היו בחו"ל וראו את רמת התשתיות שם. ראו אוטוסטרדות, מסילות ברזל, שדות תעופה. הכל הוקם במימון ממשלתי. אנחנו בפיגור של 40 שנה. איך נדביק את הפערים?"

שלום נזהר מפגיעה בכבודו של הנגיד, וגם אינו רוצה לפתוח פצעים ישנים במערכת היחסים בין האוצר לבנק ישראל. לפיכך הוא מסרב בכל תוקף להגיב על החלטת הנגיד מיום שני, שלא לשנות את הריבית במשק באוקטובר. אם כי ברור למדי, מדברים שאמר לפני ואחרי ההחלטה, כי היה שמח מאוד לו הנגיד היה מספק לאוצר רוח גבית, שכן לדעתו כל הורדה בריבית במצב המשק היום היתה יכולה לסייע.

"הריבית", הוא אומר, "אינה עומדת בפני עצמה. פעולה משולבת של המדיניות המוניטרית והפיסקלית חשובה מאוד למשק. תראה מה קורה בארה"ב. שם הריבית הריאלית 0% והנגיד מוריד את הריבית המוניטרית. הרי האינפלציה אצלנו נמוכה מארה"ב. אלמלא שינתה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את שיטת המדידה של מדד המחירים לצרכן לפני כשנה וחצי ממחירי דירות למחירי שכר דירה, האינפלציה אצלנו השנה היתה 0%. גם הנגיד מודה בזה".

שלום סבור כי אין מקום לביטול רצועת האלכסון, גם לא כעת, כששער סל המטבעות התחזק והתרחק מהגבול התחתון שלה. הוא גם מסרב לדבר על עסקה עם בנק ישראל, ואומר: "איני עושה עסקות עם מוסד ממשלתי". לדעתו, "אם היינו מבטלים את הרצועה, היינו מסתכנים בירידה של שערי החליפין למספרים שהיו מדרדרים את המיתון לשיאים שפשוט לא היה ניתן לחיות איתם".

שלום סבור כי דיוני התקציב בממשלה ארוכים מדי, וגוזלים זמן יקר משר האוצר וממשרדו. לדעתו יש לחשוב על רפורמה בתחום זה. "מאז שאני במשרד אני עוסק כל הזמן רק בתקציב, והדיונים עוד לא הסתיימו. עכשיו יתחילו הדיונים בכנסת". לדבריו, התיאום עם ראש הממשלה, אריאל שרון, בתחומי כלכלה, טוב ונכון. "ישבנו כאן באוצר לילות ארוכים ודנו בעניינים רבים. ראש הממשלה היה שותף להחלטות, והן התקבלו בביתו או בלשכתו. בכמה מהמקרים היו לו דגשים משלו, ותחומים שבהם התעניין".

להערכת שלום, אם התקציב יאושר בכנסת כפי שהוא ואם יבוצע כראוי - יהיה למדינת ישראל תקציב טוב. עם זאת הוא מצפה לתקציב מבחן קשה בכנסת. שלום משדר אופטימיות זהירה: "המבחנים יהיו קשים", הוא אומר. במרכז המחלוקת מצויים הוויכוח עם שרת החינוך לימור לבנת על תקציב משרדה, והחלטת הממשלה להקפיא את חוק הלפרט (חוק משפחות ברוכות ילדים). יש לשער גם כי עד לאישור הסופי של התקציב, בסוף דצמבר, יעלו על פני השטח בעיות נוספות.

שלום דוחה בתוקף את דבריה של לבנת, כי הצעת התקציב תביא לפיטורי אלפי מורים: "זוהי המצאה של שרת החינוך", הוא אומר. "בממשלה הוחלט, לפי הצעת ראש הממשלה, כי 1,200 מורים ותיקים יוכלו לפרוש פרישה מוקדמת. בשום מקום לא דובר על פיטורי מורים. ובכלל, אם היתה מתקבלת החלטה כזאת, יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, רן ארז, ומזכיר הסתדרות המורים, אברהם בן-שבת, לא היו יושבים בשקט מוחלט, כפי שקורה באחרונה. הם אנשים אחראיים והם יודעים מה המציאות".

הוויכוח בין שלום ולבנת, בעבר בני ברית פוליטיים קרובים, יספק בוודאי עוד הרבה כותרות. שלום מסכם את הוויכוח הנוכחי בקביעה: "תקציב החינוך ב-2002 גדל ריאלית, גם מעבר לטייס האוטומטי. זה לא תקציב שלי, או של האוצר. הממשלה החליטה על התקציב".

הממשלה ממשיכה להחזיק בכספי