מאז 1995 מאפיינת ירידה באבטלה את מרבית מדינות OECD. בין השנים 1995 ל-2006 ירד שיעור האבטלה הממוצע מ-7.2 ל-6.0 אחוז והקיף כמעט את כל מדינות החברות. עם זאת, למרות הירידה בשיעורי האבטלה גם בישראל רמת האבטלה בארץ נמצאת עדיין בקצה הגבוה של ארצות OECD.
כך עולה ממחקר של פרופ' רות קלינוב, העוסק בשינויים שחלו בשוק העבודה והתעסוקה הישראלי. המחקר הוצג במסגרת יוזמת זכרון יעקב לפתרון כלכלי-חברתי לישראל, של מרכז מאקרו לכלכלה מדינית וקרן פרידריך אברט. על פי המחקר, הסיבה העיקרית לאבטלה הגבוהה בישראל בהשוואה בינלאומית היא אי יציבות בתעסוקה.
ההשוואה הבינלאומית בשנת 2006 מראה שבשנה זו היוו הבלתי מועסקים בישראל 8.4 אחוז מכוח העבודה. מתוך 28 מדינות אירופה, רק ארבע הן בעלות שעור אבטלה גבוה מזה (יוון סלובקיה פולין וצרפת). עם זאת, מציינת החוקרת כי שיעור הצמיחה הכלכלית של ישראל עולה מאז 2004 על כל המדינות הנזכרות, פרט לאירלנד.
במחקר מדדה קלינוב לא רק את אחוזי האבטלה, אלא גם את אחוז המועסקים מתוך כלל האוכלוסייה בגילאים 15+.
מן הנתונים עולה כי גם בגזרת המועסקים, מפגרת ישראל מאחור ממדינות הOECD; בשנת 2006 היה אחוז המועסקים בישראל %50 בלבד, בהשוואה ליותר מ-60% אחוז בארצות אירופה שהשתתפו במחקר.
במחקר בדקה קלינוב שינויים בהרכב הדמוגרפי של המובטלים ומצאה כי צעירים בגילאי 34-18 נוטים פחות לאבטלה ממושכת. קבוצות יציבות בתעסוקה הן נשואים בגילאי 35+ ובעלי 13+ שנות השכלה.
הקבוצות הבלתי יציבות יחסית הן רווקים, בגילאי 34-18 ובעלי פחות מ-12 שנות לימוד. כמו כן, מהמחקר עולה כי גברים פחות יציבים מנשים בתעסוקה וכי מאז 2003 השתפרה היציבות בתעסוקה של מעוטי השכלה, כנראה בשל הקטנת כמות העובדים הזרים.
קלינוב: "הירידה באבטלה אחרי 2003 נובעת בעיקרה מהעלייה ביציבות התעסוקה. המסקנה שהיציבות בעבודה היא המשתנה העיקרי הקובע את השינויים באבטלה בישראל תופסת גם בהשוואה רוחבית ל-OECD.
גם היום אחוז המובטלים לזמן ארוך בישראל נמוך מאשר בארצות OECD, ונגזר מכך שהסיבה העיקרית לאבטלה הגבוהה בישראל בהשוואה בינלאומית היא אי-יציבות בתעסוקה".
בניגוד לרוב מדינות ה-OECD רמת האבטלה בישראל עדיין גבוהה; הסיבה העיקרית: אי יציבות בתעסוקה
עידו סולומון
16.12.2007 / 12:01