ה"אקונומיסט": שוק הנדל"ן בארה"ב בהתרסקות נוסח יפאן בשנות ה-80

עוד חודש, עוד בנק בצרות, עוד מחיקת נכסים בחובות המערכת הפיננסית ועוד ניסיון של הבנק המרכזי לבלום את המשבר. למתבונן מיפאן על המשבר, מחנק האשראי המתפשט בארה"ב נראה מוכר באופן מדאיג.



למרות ההבדלים הגדולים בין משבר הסאבפריים לבין פקיעתה של בועת הנדל"ן היפאנית לאחר 89', הדמיון גם גדול. כפי שאמר קאזוטו אוצ'ידה, הכלכלן הראשי בבנק אוף טוקיו-מיצובישי UFJ, שתי הבועות נופחו בתקופה של התנסות פיננסית ואשראי קל. באמריקה נראתה צמיחה עצומה באיגוח של נכסי משכנתאות ו"כלי השקעות מובנים" (SIV), כאשר הבנק הפדרלי סיפק אשראי זול. ביפאן, באמצע שנות ה-80 לחצו האמריקאים לבצע ליברליזציה בשווקים. הלחץ עורר גל של "הנדסה פיננסית" וריבוי של מוצרים חדשים כמו נגזרים. הקוקטייל הזה קיבל תוספת לחץ לשערך את הין: בתגובה לתיסוף במטבע, הוריד הבנק המרכזי של יפאן את הריבית, והציף את הכלכלה בכסף זול. כל אלה יצרו רושם כי הכלכלה פרצה את מחסום מעגלי ה"צמיחה-ונפילה" האופייניים.



גורם קריטי נוסף בשתי הבועות היה הנדל"ן: ביפאן נדל"ן מסחרי ובארה"ב נדל"ן למגורים. האירוניה היא שלאחר שהבנק המרכזי של יפאן העלה את הריבית וגרם לפקיעת הבועה, הבנקאים ואנשי המדיניות בארה"ב מיהרו להטיף ליפאנים. 80% מכלל ההלוואות ביפאן היו קשורות לנדל"ן, והאמריקאים השתאו מטיפשותם של הבנקים שהלוו כנגד ערבונות שערכם יכול ליפול; בארה"ב, הם אמרו, בנקים הלוו כסף רק כנגד תזרים מזומנים - המדד הטוב ביותר ליכולתם של לווים להחזיר חובות.



יפאן נכנסה לצרות ברגע שהניחה כי מחירי הקרקע יכולים רק לעלות. בערי יפאן הם נפלו מאז ב-70%. ואולם הפיננסיירים האמריקאים ביצעו בדיוק אותן טעויות טיפשיות, הילוו כסף ל"נינג'ות" - אנשים ללא הכנסה, ללא עבודה וללא נכסים. גם אם כמה שוקי נדל"ן מקומיים יפלו, הם סברו, לא ייתכן שכל שוק הנדל"ן הארצי ייפול. הם טעו.



אחת הסיבות לכך ששני המשברים באו בהפתעה היא שמרבית סימני האזהרה לא נראו בבנקים הגדולים, אלא בחברות בנות ומסונפות. ביפאן, היו חברות אלו בהרבה מקרים הלקוחות הגדולים ביותר של הבנקים, והן לא סברו כי מוטל עליהן לבצע הפרשות כנגד הנכסים המידרדרים. אחרי הכל, אם הדברים יגיעו לכדי משבר, החברה האם תציל אותן. כמו כן, הרבה מהלוואות הבנקים הגדולים ניתנו לבנקים קטנים, שהלוו כסף ללווי סאבפריים.



שרשרת זו של הלוואה בתחום הנדל"ן הרחיקה את הבעיות מעיני העולם לזמן רב מדי, אומר טטסורו סוגיורה, כלכלן ראשי במכון המחקר מיזוהו. "אם היינו מאחדים את המאזנים כך שישקפו את התמונה המלאה של ההלוואות, היינו יכולים לזהות את הבעיות הרבה לפני כן". נשמע מוכר.



יכולתם של משברים פיננסיים להתפשט נשמעת גם היא מוכרת. לאחר שהבנקים היפאניים נחשפו בערוותם, הם לא יכלו לגייס הון בשוק לטווח קצר. כתוצאה מכך, הם צימצמו את ההלוואות ללקוחות קונצרניים, שבמהרה סבלו מכך אף הם. מכיוון שלא יכלו לגייס כסף מבנקים או משוקי ההון, חברות יפאניות הפסיקו להלוות זו לזה: אשראי הסחר, שהיה שליש מכלל ההלוואות ביפאן, התייבש כליל.



בה בעת, המפקידים משכו את כספם מהבנקים והכניסו אותם לבנק הדואר או לבלטות, ומהלכים אלה החריפו את המשבר במערכת. ההערכה הראשונה להיקף ההלוואות הגרועות שביצע משרד האוצר בראשית שנות ה-90 היתה 8 טריליון ין (8 מיליארד דולר); עשור מאוחר יותר העריכו אנליסטים בתחום הבנקים כי המספר קרוב יותר ל-200 טריליון ין.



יש הטוענים כי המהירות שבה בנקים אמריקאים ורגולטורים נענו למשבר מבטלת את האפשרות להשוות בין המשברים. יפאן אכן השתהתה בטיפול בבעיותיה. תחילה היה נדמה כי מחירי הנדל"ן ישובו לעלות. לפחות עד 94' שיתפו הרגולטורים פעולה עם הבנקים בהסתרת היקף ההלוואות הגרועות, ורק בשלהי שנות ה-90 החליטה הממשלה לחלץ את הבנקים. היא פעלה ברצינות לניקוי מאזניהם רק אחרי 2002 - יותר מ-12 שנה לאחר שהבועה פקעה.



אין ספק כי המשבר באמריקה הוליד תגובה מהירה בהרבה. אולם הכלכלנים היפאניים ואנשי הבנקים המרכזיים מבחינים בסכנות דומות בהתערבות ותמיכה בשוק, אשר גורמת לפגיעה בשקיפות ומונעת ממחירי הנכסים להגיע במהירות לשיווי משקל חדש. שאיפתו של הממשל האמריקאי להגביל את הריבית על חלק מהמשכנתאות היא דוגמה לכך. מדאיגה יותר היא תמיכתו ב"קרן העל" שהציעו להקים סיטי, בנק אוף אמריקה וג'יי.פי מורגן צ'ייס, אשר תזרים כסף לנכסים רעילים, מחוץ לעיני הציבור. אולם ביפאן לא שמחים לאידה של ארה"ב. אחרי הכל, משבר הסאבפריים מאיים גם על ההתאוששות הכלכלית שיפאן משוועת לה.