7.7 מיליארד סיבות לסגור את המתנ"ס

מדי כמה שבועות נוהג משרד האוצר להוציא לעיתונות ידיעות המבשרות על העודפים התקציביים שמחזירים משרדי הממשלה לאוצר, וכך התבשרנו לפני שבוע על עודף תקציב של 7.7 מיליארד שקל. מטרתן של ידיעות כאלו, כך נראה, היא להתגאות בצמיחה הכלכלית, ביעילותם של חשבי המשרדים ובניהול החסכוני של תקציב המדינה. בעבור מי שעוסקים בענייני רווחה, חינוך ובריאות, ידיעות אלה מתסכלות ומקוממות במיוחד.



הרי לא ייתכן שבשעה שמערכות החינוך משוועות לתקציבים, שתרופות מצילות חיים אינן נכנסות לסל התרופות ושניצולי השואה חיים בתנאים מחפירים, האוצר מתגאה בכך שהמשרדים לא ניצלו את תקציביהם. תפקיד משרד האוצר הוא למנוע בזבוזים מיותרים, כפילויות וניצול לא ראוי של כספי ציבור. תפקידו אינו למנוע שימוש בכספים שיועדו לטובת צמצום פערים בחברה הישראלית, קידום אוכלוסיות חלשות או כל מטרה אחרת.



בוועדות המכרזים יושבים חשבים, יועצים משפטיים, כלכלנים ופקידים שרובם ככולם בוודאי אנשי מקצוע מן המעלה הראשונה. מטבע הדברים, הם אינם מתמצאים בתכנים ובמהות של הפרויקטים ובמשמעויות החברתיות והלאומיות שלהם. במקרים רבים נדחים דיוני הוועדות שוב ושוב, תוכניות עבודה מתגלגלות ממשרד למשרד ובין אגפי המשרדים עצמם, מכרזים עוברים אינספור תיקונים והערות, וכך - בשם החוק, הסדר או המינהל התקין - יוזמות ותוכניות פשוט אינן יוצאות לפועל.



בחודש האחרון נאלצה החברה למתנ"סים לסגור, לצמצם ולבטל תוכניות רבות בשל אותה ביורוקרטיה ממשלתית. מתא"ן - מפעל לטיפוח בני נוער מצטיינים בתחומי המוסיקה, המחול והתיאטרון - ייסגר בחודש הבא. פל"א - פרויקט לסיוע בלימודים לתלמידים עולים - קוצץ בחצי, ורק 3,000 תלמידים יזכו בשיעורי הכנה לבגרות במקום 6,000 שנמצאו ראויים לעזרה. תוכניות פנאי לנכים במתנ"סים עלולות להסתיים בסוף ינואר בשל החלטת אחת מוועדות המכרזים לצאת במכרז נוסף באמצע שנת הפעילות. עתידם של בתי הספר הקהילתיים, המשתייכים לחברה למתנ"סים, לוט בערפל, ועוד עשרות יוזמות ותוכניות מחכות לאישורים שונים של חשבים, יועצים משפטיים ופקידים בכירים.



מצבה של החברה למתנ"סים אינו שונה ממצבם של מוסדות וארגונים אחרים המנסים לתת מענה לשכבות מצוקה, לקשישים, לנוער בסיכון, לנכים ולאחרים. התקציבים שיועדו לכך נתקעים בגלגלי הביורוקרטיה, ובסוף, כצפוי, חוזרים כעודף תקציבי לאוצר.



האשמה אינה נמצאת רק באוצר או אצל חשבי המשרדים. אלה עושים את תפקידם כפי שמצפים מהם. גם לתקשורת יש יד בכך: כיצד ידיעות כאלה, המספרות שוב ושוב על עודפי התקציב והיעילות הפנטסטית של פקידות האוצר, אינן זוכות בהערת הסתייגות או בפרשנות מהכתבים הכלכליים? מדוע הכתבים אינם שואלים את דוברי האוצר כמה שאלות פשוטות, למשל: אילו תקציבים לא נוצלו? איך זה שדווקא במשרדים החברתיים יש כל כך הרבה עודפי תקציב? כמה עובדים פוטרו במגזר הציבורי עקב אי אישורן של תוכניות? אילו קבוצות בחברה הישראלית משלמות את מחיר החיסכון והיעילות? ומי באמת הולך ליהנות מכל אותם עודפים בתקציב?



הכותבת היא דוברת החברה למתנ"סים