ערב אחד באמצע ספטמבר נפתחה בסערה דלת לשכתו של שר הביטחון, אהוד ברק, בקריה בתל אביב. באותה שעה ניהל ברק בנוכחות אחד מיועציו שיחה סגורה עם בכיר במפלגת העבודה. אל החדר נכנס ללא כל הודעה מוקדמת עמוס ירון, מי שהיה עד לפני כשנתיים מנכ"ל משרד הביטחון.
מה שאירע שם בדקות הבאות הפתיע אפילו את שני אורחיו של ברק, שהכירו את חוסר רגישותו של השר בעירוב עניינים חבריים, פוליטיים ועסקיים. "אהוד, רק נכנסתי להגיד לך שאנחנו צריכים לדבר בסוף השבוע. יש לי רשימה שלמה של עניינים אליך", אמר ירון לברק, שלפי עדותו של אחד הנוכחים לא הראה סימני מבוכה מיחסי הקרבה שהפגין ירון.
"ירון הוא בן בית בלשכת השר", מסביר אחד מיועציו של השר. "הוא מכיר בשמו הפרטי כמעט כל בכיר במשרד ורבים מבאי הלשכה, הוא חבר קרוב של אהוד, והוא יכול להפריע לו גם באמצע הדיון החשוב ביותר".
ברק אינו שר הביטחון הראשון שעמו מקיים ירון יחסים קרובים לצד מערכת יחסי עבודה הדוקה. ירון מונה למנכ"ל משרד הביטחון ב-1999, כשברק כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון. בתקופת כהונתו של ירון התחלף ברק בבנימין בן-אליעזר ובשאול מופז, ומאז התיישבו בכיסא השר עמיר פרץ, ושוב ברק. את כולם הכיר עוד מהשירות הצבאי המשותף, שעזר לו לרכוש את אמונם.
אבל כעת יש הבדל מהותי - בשנתיים האחרונות ירון הוא איש עסקים פרטי ומייצג אינטרסים של גופים עסקיים הפועלים מול משרד הביטחון בהיקף ענקי. במצב כזה, הגישה החופשית שלו לשר הופכת אותו לכתובת מבוקשת לכל מי שרוצה לקדם את ענייניו במשרד הביטחון.
"אם קוראים לי אני בא"
אלוף (מיל') עמוס ירון יכול בקלות לשמש כרזת פרסום למערכת הביטחון. את דרכו הצבאית החל בצנחנים בראשית שנות ה-60. במלחמת לבנון הראשונה פיקד על גזרת ביירות בעת הטבח במחנות הפליטים סאברה ושתילה. מסקנות הוועדה הממלכתית שהוקמה בעקבות הטבח העבירו אותו מכל תפקיד מבצעי.
את שירותו סיים ב-1990 כנספח צה"ל בוואשינגטון. בדרך הכיר רבים מקציני צה"ל שהשתחררו וקפצו לעמדות בכירות בפוליטיקה, בתעשיות הביטחוניות ובעולם העסקים. חלקם היו שכניו בשיכון הצנחנים ברמת גן, שבו הוא מתגורר עד היום.
גם בקרב מי שאינם נחשבים חבריו הוא מתואר כאדם כריזמטי וישיר בעל יכולת מרשימה לרכוש אמון. התכונה הזו קירבה אותו לראשי ממשלות כמו יצחק רבין ואריאל שרון וגם לאנשי שלטון ובכירים במערכות ביטחון במדינות זרות, שאותם פגש בשירותו בארה"ב.
כשהשתחרר מצה"ל הזמין אותו חברו הקבלן אורי דורי לפגישה שבה הציע לו לנהל את קבוצת חברות הבנייה שבבעלותו. השניים הכירו עוד כששירתו כקצינים צעירים בצנחנים ושמרו מאז על חברות קרובה. דורי הצניח אותו אל ראש קבוצת א. דורי.
"אורי חיפש מנהיגות", משחזר ירון בראיון השבוע. "ההבנה המקצועית בענף היתה בעלת חשיבות משנית. היה צריך לנהל אנשים ולדאוג לעמידה בלוח זמנים, ובזה היה לי ניסיון מוכח".
אחרי כמעט תשע שנים בתפקיד נזכר בירון חבר ותיק נוסף מימיו בצה"ל - אהוד ברק. כראש ממשלה ששמר לעצמו גם את תיק הביטחון, ברק היה זקוק למישהו שישגיח על העניינים במשרד הביטחון כשהוא עסוק בניהול המדינה. ירון היה האיש שלו.
"תרמתי הרבה לחברה של אורי", אומר ירון, "ושאבתי המון סיפוק וגם רווחה כלכלית, שהיא דבר שלא צריך לזלזל בו. אבל כשאהוד קרא לי, הודעתי לאורי שאני לוקח את ההצעה, כי אני כזה שאם קוראים לי אני בא".
"לקחנו סיכונים ומכרנו למדינות מסוימות"
"אחרי שצברתי הרבה תובנות על השוק האזרחי והעסקי, חזרתי למשרד הביטחון, ומהר מאוד הבנתי שהמשימה העיקרית שלי היא טיפול בתעשיות הביטחוניות", אומר ירון. "הבנתי שכדי לקדם את התעשייה הביטחונית צריך לבנות מערכת מחקר ופיתוח בסדר גודל כזה שלא תצטרך להישען על צה"ל כלקוח עיקרי".
ירון היה ממובילי המהלך של כניסת התעשיות הביטחוניות לתחומים חדשים, שפתחו בפניהן שווקים בעולם. אחד מהם היה פיתוח מטוס הפלקון בתעשייה האווירית בעבור סין והודו.
כמה ממדינות המערב, ובראשן ארה"ב, לא אהבו את העובדה שישראל מספקת מערכות מתוחכמות למדינות לא ידידותיות. העסקה הסינית היתה זו שהביאה ללחצים אמריקאיים על ישראל לבטל את ייצור המטוס. למרות הכחשות רשמיות, אחת הדרישות הנלוות היתה הרחקתו של ירון מהטיפול בעניין עקב מה שכונה בצד האמריקאי "הטעיות" שנקט הצד הישראלי כדי להסתיר את העסקה.
ירון מסרב לדבר על מה שקרה שם. "פרצנו את המגבלה של חשיפת טכנולוגיות, לקחנו סיכונים ומכרנו למדינות מסוימות", הוא אומר. "כל השאר הוא פרשנות לא נכונה של האמריקאים למערכת היחסים עם סין".
במשרדו החדש, המרוחק לא יותר מחצי קילומטר מהמקום שבו היתה לשכתו במשרד הביטחון, שוהה ירון מעט עקב נסיעות עסקים ברחבי העולם. בכל זאת הוא הספיק לתלות על הקירות כמה מזכרות מהעבר הלא רחוק - תעודות הוקרה שנשלחו לו ממדינות זרות במסגרות מהודרות ולצדן תצלומים שלו מחובק עם ראשי מדינות שאת שמותיהן הוא מבקש לא להזכיר.
"בתקופת עבודתי במשרד הביטחון הסתובבתי בעצמי במדינות רבות ושיווקתי את התוצרת הישראלית", הוא אומר. "פיתחתי קשרים אישיים עם כמה מראשי המדינות. כשחוזרים פעם אחר פעם לאותה מדינה, יש מצבים שבהם סומכים עליך כל כך, עד שאתה הראשון שאליו מתקשרים כשיש בעיה ומבקשים לקצר מועדי אספקה ודברים מהסוג הזה. כשאתה מטה כתף בשעת צרה, זה בלתי נשכח".
"מי שיש לו הצעה טובה יותר מוזמן להציע"
מעורבותו של ירון בתעשיות הביטחוניות גררה ביקורת רבה מצד מי שעמדו בראשן בתקופתו. חוק החברות הממשלתיות אמנם אוסר על שר הביטחון ומנכ"ל משרדו להתערב בהחלטות בחברות שעליהן הן מופקדים, אבל תעשיות ביטחוניות שבהן עשרות אלפי עובדים, המהווים גם מאגר מצביעים פוטנציאליים, הן שלל יקר מכדי ששר יוכל להתעלם ממנו - וכך התקבלו לא מעט מההחלטות בנוגע להפרטת התעשיות הביטחוניות בחסות שיקולים פוליטיים. בתווך שבין הפוליטיקה לצורכי הביטחון פעל ירון ביד רמה.
במכתב שכתב מנהל רשות החברות הממשלתיות אייל גבאי בדצמבר 2004 לשר האוצר דאז, בנימין נתניהו, תיאר גבאי את מצבה הקשה של תע"ש, שנקלעה לחובות של כ-380 מיליון שקל, ומנה סיבות רבות להפרטתה בהליך תחרותי פומבי. משם עבר גבאי לניתוח הסיבות לעיכוב בתהליך למרות החלטת הממשלה על ההפרטה. בראשן בחר לציין את עמדת משרד הביטחון, ואף קבע במפורש כי מדובר בעמדתו של ירון, המנסה לכפות את מכירת תע"ש ללא מכרז לאלביט.
גבאי, משפטן בעל ניסוחים זהירים בדרך כלל, פרש את מגוון השיטות שבהן, לטענתו, פעל ירון לתפירת המכירה למידותיה של אלביט. גבאי טען שירון הביא את ההפרטה למבוי סתום וקרא לנתניהו להתערב מיידית.
מאז הופרטו רק חלקים קטנים מתע"ש, וההפרטה עדיין תקועה עקב חילופי השרים והתנגדותו של עמיר פרץ. גם ברק, שהחליף את פרץ, פוזל אל מאגר המצביעים, ולא פחות מכך שומע לעצות מקורבים בעלי אינטרסים שונים.
אחד מהם הוא ירון, שלא שינה את עמדתו כפי שתוארה במכתבו של גבאי מלפני שלוש שנים, אלא רק את הפרטים. כיום טוען ירון כי כדי לקדם את חיסול תשלובת תע"ש יש להעביר אותה לידי התעשייה האווירית ולהימנע ממכרז תחרותי. הסיבה לשינוי בפרטים בעמדתו של ירון עשויה להיות נעוצה בעובדה שבשנה האחרונה משמש ירון יועץ בכיר לתעשייה האווירית תמורת שכר של יותר מ-10,000 דולר בחודש.
על הנייר משמש ירון יועץ לענייני שיווק מוצרי התעשייה האווירית בחו"ל, והוא מקפיד על כל כללי הצינון המוטלים על פורשי המגזר הציבורי. בפועל, הוא אינו מסתיר את העניין הרב שלו בתחום.
לדברי ירון, לא עמדתו היא שהשתנתה, אלא המציאות: "כבר כשהייתי מנכ"ל, אמרתי שהמדינה צריכה להסתפק בתעשייה ביטחונית אחת גדולה שתהיה בידיים פרטיות או תיסחר בבורסה ללא מעורבות הממשלה מלבד בעניינים ביטחוניים מהותיים. הדיבורים על תחרות שתיווצר אם התעשייה תופרט בחלקים הם קשקוש, כי ממילא אין כאן לקוחות חוץ ממערכת הביטחון, ועיקר התחרות היא בשווקים בחו"ל.
"כבר אז הכנתי מתווה לפירוק תע"ש על ידי העברת חלק מהפעילויות, לפי סוגיהן, לתעשיות קיימות, שיתמקדו כל אחת בתחום שונה מבלי להתחרות זו בזו. התהליך לא צלח, וכיום אני אומר שכדי לקדם אותו יש לערוך לתע"ש הערכת שווי ולהעביר אותה לתעשייה האווירית תוך כדי תשלום תמורה מלאה למדינה. במצב מושלם התעשייה האווירית צריכה, לדעתי, לרכוש גם את רפא"ל ואת אלביט ולהפוך לחברה ציבורית נסחרת שתבטל את כל הכפילויות הקיימות בתעשיות הביטחוניות".
באלביט וברפא"ל לא אוהבים את דבריו של ירון. באלביט מתקשים להבין כיצד איבדו את מי שבעבר תמך נמרצות במכירת תע"ש לאלביט. ברפא"ל טוענים שירון פועל בניגוד להצהרותיו בעבר.
ירון רותח כשנשמעת הטענה שהוא שינה את דעותיו לפי האינטרס של התעשייה האווירית, המשלמת לו שכר ייעוץ: "מבחינתי, מי שיש לו הצעה טובה יותר מוזמן להציע, אבל צריך לזכור שכל עוד התעשייה הביטחונית בפריחה, ניתן יהיה לעשות זאת קל יותר. אם נמתין, אנחנו עלולים לאבד את ההזדמנות. ההצעה שלי לבצע את התהליך באמצעות התעשייה האווירית היא בעיני הדרך היחידה להניע אותו. כל השאר הוא סיסמאות ריקות".
"קיימתי את כל דרישות החוק"
עם פרישתו ממשרד הביטחון פנה ירון לעורך דין וקיבל את חוות דעתו באשר לעניינים שבהם הוא חייב בצינון. "קיבלתי על עצמי את כל המגבלות וקיימתי את כל דרישות החוק", אומר ירון בגאווה. הוא נכנס לתפקידים ציבוריים כמו יו"ר המרכז להנצחת יצחק רבין, ובהמשך נקרא על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט לעמוד בראש מינהלת שיקום הצפון לאחר מלחמת לבנון השנייה.
"את אולמרט אני מכיר מהתקופה שבה הייתי ראש אגף כוח אדם בצה"ל", מספר ירון. "הוא היה בין אנשי המילואים שהתנדבו לשירות כנהגים בפרויקט מיוחד שיזמתי". היחסים בין השניים התהדקו כשאולמרט שימש שר התמ"ת בתקופה שבה כיהן ירון כמנכ"ל משרד הביטחון.
"אחרי המלחמה אולמרט קרא לי לשיקום הצפון", אומר ירון. "מובן שהתגייסתי למשימה". המשימה, שעדיין לא הסתיימה, כללה מינהלת שקיבלה תקציב גדול, רכבי שטח והרבה חופש פעולה - כמו שירון אוהב.
אחרי כמה חודשים החליט ירון שזה מספיק: "הבנתי שרוב הבעיות הבוערות טופלו והמשכתי הלאה". באותה תקופה מונה לדירקטור בחברת ייצור המזל"טים אירונאוטיקס מערכות הגנה מיבנה. לחברה עסקים מגוונים ברחבי העולם.
ירון רקם קשרים עסקיים בהודו, ואף פנה ליבשת נוספת - שם נקשר שמו עם מי שלא נמנע בעבר מעיסוק בסחר בנשק. מדובר באיש העסקים הישראלי חזי בצלאל, שנחשב הישראלי בעל היקף העסקים הגדול ביותר באפריקה. עסקיו המגוונים כללו במהלך השנים מזרונים, שירותי הסעדה בשדות תעופה ובנקים. בצלאל הודה בעבר בראיון ל-TheMarker כי לשניים פרויקט משותף בתחום המים באחת ממדינות אפריקה.
במקביל מונה ירון כדירקטור חיצוני בחברה הציבורית לביטוח סיכוני סחר חוץ. בקיץ האחרון קרא לו שוב ברק לדגל ומינה אותו לראש ועדת האיתור לתפקיד מפקד גלי צה"ל. באחרונה דיווחה קבוצת אלול שבשליטת איש העסקים דוד קוליץ על מינויו של ירון כדירקטור מטעם בעלי השליטה. אלול נחשבת אחת הספקיות הגדולות בישראל של ציוד ביטחוני למערכת הביטחון. היא מספקת שירותי תחזוקה ותמך לוגיסטי לצבא היבשה ולחיל האוויר ומייצגת בישראל ספקיות זרות. לא קשה להבין מהו הידע הנדרש מירון בתפקידו כדירקטור אצל קוליץ ואיזו טובה עשויה לצמוח למי שמעסיק אותו מקשריו הטובים במשרד הביטחון.
ירון מסרב בתוקף לדבר על עסקיו הפרטיים ומוכן לציין רק שהם משאירים לו הרבה זמן לתחביביו. הוא מוחה על עצם הרמיזה שמשהו כאן מריח לא טוב.
"אנחנו מדינה קטנה, ולפעמים יש יתרון לקוטן", הוא אומר. "אני מכיר אנשים, ואנשים מכירים אותי. הרבה פונים אלי כדי לקדם עניינים במשרד הביטחון. שאף אחד לא ינסה לטעון שאישור יצוא ביטחוני ניתן בזכות קשרים אישיים. הכל נקבע לפי מדיניות.
"אני יודע למי צריך לפנות כדי לפתור בעיות ולא מהסס לעשות זאת אם אני מזהה בעיה. העובדה שאני מכיר את האנשים מהעבר לא צריכה להפריע. אני לא עושה דבר בניגוד לאינטרסים של המדינה או בניגוד לנורמות עסקיות מקובלות. כולם מנצלים היכרויות. אני מסייע להרבה גופים ואנשים היכן שאני יכול. אם יש חברה שיש לה בעיות עם משרד הביטחון - אם אראה שתביעת החברה מוצדקת, אסייע לה. זה בדרך כלל בחינם, אבל תלוי בנסיבות".
אצל ירון ההיכרויות קרובות במיוחד. שניים ממי שהיו עוזריו מכהנים כיום בעמדות בכירות במשרד הביטחון, החשובות במיוחד למי שמנסה למכור למערכת הביטחון או לייצא ציוד וידע בטחוני. עוזרו כמנכ"ל משרד הביטחון בעבר, אמיר קין, מכהן כראש מלמ"ב, ועוזר אחר שלו, אהרון מרמורש, מכהן כראש מנה"ר - מינהל הרכש, האחראי על רכש הציוד הביטחוני בעבור המדינה. "אני לא מעוניין להיכנס למינויים ספציפיים, אבל אם יש לי דעה חיובית על מישהו, לא אסתיר אותה כשמדובר בהתמודדות על תפקידים".
על יחסיו עם אהוד ברק הוא אינו מעוניין להרחיב את הדיבור. "אין לי עניין לעסוק בכך. יש לי קשרים מצוינים עם שרי ביטחון רבים מהעבר. אין לכך משמעות גם בהתחשב בעיסוקי כיום".
מלשכת שר הביטחון נמסר: "שר הביטחון, אהוד ברק, מכיר את ירון עשרות שנים, מעריך אותו ואת יכולותיו ואף מינה אותו לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון. ברק מתייעץ מפעם לפעם עם ירון, כפי שהוא מתייעץ עם מגוון רחב של אנשים בציבוריות הישראלית. מובן שהשר יודע במי להתייעץ ובאילו עניינים".
העובדה שכבר קנה לו אויבים בתוך משרד הביטחון עקב קרבתו לברק אינה מרגשת את ירון. "גם בתקופתי כמנכ"ל היו המנכ"לים הקודמים מדברים ישירות עם השר. זה מעולם לא הפריע לי, וזה לא צריך להפריע לעובדי המשרד כיום".
עמוס ירון
גיל: 68
מצב משפחתי: נשוי + 2, סב לחמישה (הבכורה התגייסה לצה"ל השבוע)
תפקידים קודמים: ראש מינהלת שיקום הצפון אחרי מלחמת לבנון השנייה, יו"ר הוועדה לבחינת נסיבות בריחתו של בני סלע, יו"ר ועדת האיתור לתפקיד מפקד גלי צה"ל, יו"ר מרכז רבין
עוד משהו: מאז הפרישה ממשרד הביטחון חזר לתחביביו הישנים - טיולים, קריאה וטניס - למרות פציעה קשה בעבר
מאות מיליוני שקלים מכספי המדינה ירדו לטמיון
בשש שנותיו של ירון במשרד הביטחון הוביל המשרד שורה של פרויקטים לאומיים עתירי תקציב ומעוררי מחלוקת. בשנותיו תחת ראש הממשלה שרון ניהל ירון את פרויקט גדר ההפרדה.
הפרויקט, שלצורכו הוקמה מינהלת נפרדת משאר אגפי המשרד ושהוקצה לו תקציב של 6.5 מיליארד שקל, לווה בשורה של עתירות לבג"צ שהגישה המועצה לשלום וביטחון - גוף בלתי מפלגתי המורכב מיוצאי מערכת הביטחון הפועלים לקידום תהליך השלום, ובהם כמה מחבריו של ירון לשירות הצבאי. העתירות - שחלקן התקבל וחלקן עדיין נידון - עסקו בשינויי תוואי בלתי חוקיים לכאורה שביצעו משרד ראש הממשלה והביטחון. חלק מאותם שינויים כבר קיבלו ביטוי בשטח, וקבלת העתירות חייבה פירוק גדרות או סלילת תוואי חדש בעלות של מאות מיליוני שקלים.
למרות הטענות הקשות נגד הפרויקט, ירון טוען כי מדובר בהצלחה. "מי שלא עושה לא טועה. צריך להסתכל על לוח זמנים ולחצים. אני לא יודע אם יש בכל תולדות המדינה פרויקט אחר שניתן להשוות אליו את הפרויקט הזה. צריך היה להיות משוגע כדי להיכנס לזה, ולמרות זאת לקחתי את זה על עצמי, ואני גאה שתרמתי רבות לביטחונם של תושבי המדינה".
דווקא אל הקרב הבלתי פוסק על גודל תקציב הביטחון מתייחס ירון כאל משימתו הקשה ביותר במהלך כהונתו. ירון טוען שיחסיו עם ראשי אגף התקציבים האוצר היו טובים, ובכל זאת, "נלחמתי נגד הקיצוצים, ולצערי לא תמיד הצלחתי.
"מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שצדקתי. לתוצאותיה אמנם אין קשר לקיצוצים בתקציב, אבל היא חשפה בעיות שהתקציב יצר. הכל היה ידוע לכולם בתוך המערכת, עד ראשי אגף התקציבים. הפגיעה באימונים היתה קשה. אנחנו עמדנו על שלנו, והם התעלמו. שילכו לפרוטוקולים ויקראו מה שטענתי לכל אורך השנים בדיוני התקציב".
הכביסה המלוכלכת נשארה בתוך משרד הביטחון
כשנה לאחר פרישתו של ירון מתפקידו במשרד הביטחון פורסם דו"ח מבקר המדינה על הקמת שני מבני משרדים חדשים במחנה רבין (הקריה) בתל אביב, בעלות של כ-680 מיליון שקל. הקמת המבנים החלה בשנת 2000. ב-2003 התעוררו במינהלת הפרויקט חשדות שלפיהם מפקח החשמל בפרויקט אישר לאחד מקבלני המשנה תשלום יתר של 5.6 מיליון שקל. בעקבות הגילוי נפתחה חקירה פנימית שנוהלה על ידי אנשי המלמ"ב, שבסיכומה נמצאו חשדות לאי סדרים הקשורים בטוהר המידות.
בדו"ח החקירה צוין כי עלו חשדות גם נגד אזרחים שהועסקו בפרויקט, ולכן מומלץ להעביר את החקירה לידי המשטרה. לפי דו"ח המבקר, ירון החליט שלא להעביר את הפרשות לחקירת המשטרה, וזאת בין השאר מפני ש"חשש שחקירה משטרתית תעכב את המשך הקמת הפרויקט".
אחד מיועציו של אהוד ברק: "עמוס ירון הוא בן בית בלשכת השר - הוא יכול לפריע לו גם באמצע הדיון החשוב ביותר"
גיא לשם
21.12.2007 / 9:58