עלות "מבט": יותר מהתקציב היומי בחברת החדשות

מאת אורי אילון

במהלך כהונתו של אורי פורת כמנכ"ל רשות השידור פנו אליו חברי הוועד המנהל של הרשות וביקשו ממנו את פירוט העלויות של תוכניות שונות בערוץ 1. תשובת המנכ"ל היתה: אין דבר כזה. העובדה שרשות השידור פועלת כגוף ממלכתי ומשלמת משכורות חודשיות הופכת את תמחור עלויות התוכניות השונות כמעט בלתי אפשרי.

הבמאים, המפיקים והצלמים מקבלים מהרשות משכורות חודשיות קבועות - לא בעבור כל הפקה ותוכנית שהם מבצעים. זאת, בניגוד לגופי תקשורת אחרים, העוקבים בקפדנות אחר תמחור כל "דקת הפקה".

בעקבות דרישת הוועד המנהל לפני כשנתיים, שכרה הרשות את שירותיו של יועץ חיצוני, אלי ברזילי, שבדק מאז את תמחור התוכניות והמחלקות השונות בערוץ הראשון. הדו"ח של ברזילי חושף בזבוז משמעותי בהפקות דרמה, חדשות ופרויקטים מיוחדים. חברה מסחרית היתה בוודאי נקלעת לקשיים כלכליים בגין ההוצאות שחושף הדו"ח, אלא שהרשות ממומנת על ידי המדינה, ובעזרת אגרת צופי הטלוויזיה.

במהלך הכנת הדו"ח נתקל ברזילי בהתנגדות מצד מפיקים ברשות, שסירבו לשתף אתו פעולה. העובדים חוששים מפגיעה בהסכמי השכר, או מכך שתיחשף אי הכדאיות שבהפקות מקוריות של הרשות. הדו"ח נדון בימים אלה ברשות השידור, ואמור להוות כלי חשוב ברפורמה שמתכננים השר לענייני רשות השידור, רענן כהן, והמנכ"ל הזמני, תת אלוף במיל' רן גלינקא, אותו מינה כהן לפני כשלושה שבועות.

בשבוע שעבר הצהיר גלינקא בישיבת הוועד המנהל של הרשות, בעקבות קריאת הדו"ח, כי יפעל כדי שעד ינואר 2002, כל הפקה בערוץ הראשון תבוצע על פי תקציב פרטני, שיסוכם מראש. ועדי העובדים, הרגילים לעבוד על פי קריטריונים אחרים, מתנגדים ליוזמה.

ברזילי גילה, למשל, כי כל מהדורת "מבט" של הערוץ הראשון עולה 67 אלף דולר (בשנת 2000 שודרו 249 מהדורות). מהדורת החדשות של ערוץ 2 עולה כמחצית: כ-35 אלף דולר. למעשה, עלותה של מהדורה בודדת של מבט גדולה מהתקציב היומי של חברת החדשות בערוץ 2 (53 אלף דולר). סכום זה משמש בערוץ 2 להפקת מהדורת החדשות המרכזית בשעה שמונה בערב, הפקת תוכנית החדשות בחמש, הפקת המבזקים בתוכניות הבוקר, יומן חצות, ואחוז יחסי של משדרים מיוחדים (שעה ביום, בממוצע).

סדרת הדרמה "דום לב" של הערוץ הראשון, בבימויו של שמואל אימברמן, עלתה 179 אלף דולר לפרק. הסדרה כולה, שכללה שלושה פרקים, עלתה למשלם האגרה יותר משני מיליון שקל. לעומת זאת, פרק בסדרה "המכון" של אורי ברבש, ששודרה בערוץ 2, עלה 100 אלף דולר בלבד. ברשות השידור טוענים כי הסכום הגבוה נובע מההשקעה המתבטאת באיכות היצירה, אך ככל הנראה הסכום מבטא גם את האבטלה הסמויה והבזבוז ברשות.

פסטיבל הזמר, שהופק לכבוד יום העצמאות ה-52 למדינת ישראל, עלה לא פחות ממיליון דולר. לדברי הרשות, שלושת הגורמים העיקריים לעלות חסרת התקדים היו כוח האדם של ההפקה (רובם עובדי רשות השידור), המשתתפים (זמרים ונגנים) והוצאות אחרות (כמו ההוצאה על אולם). גורמים ברשות עצמה מגדירים סכום זה "שערוריה".

השתתפות ישראל באירוויזיון 2000 ושידורו עלו לרשות השידור 300 אלף דולר. סכום זה שולם עבור בחירת והפקת השיר "שמח" של להקת פינג פונג, שייצג את ישראל באותה שנה, למימון המשלחת שנסעה לאירוויזיון בשוודיה, ולתשלום לאיגוד השידור האירופי בעבור שידור האירוע.

השוואת התמחיר לעלויות של תוכניות דומות בערוץ 2 מעלה כי במקרים מסוימים ההפקה ברשות השידור דווקא חוסכת כסף.

העובדה שבידי הרשות אולפנים משלה מקטינה באופן משמעותי את ההוצאות. תוכניות המוסיקה "בטברנה" ו"שירים שנשארים" עולות כ-52 אלף דולר לתוכנית, כל אחת. התוכנית המקבילה, המשודרת בערוץ השני בהגשתו של שמעון פרנס, עולה כ-65 אלף דולר לתוכנית. תוכנית התחקירים "חשיפה" עם חנן עזרן, עולה 34 אלף דולר לתוכנית, לעומת 50 אלף דולר עלות תוכנית התחקירים "עובדה" עם אילנה דיין בערוץ השני. "פוליטיקה" עם דן מרגלית עולה 32 אלף דולר לתוכנית, מחצית מעלות התוכנית הפוליטית של ניסים משעל בערוץ השני - 60 אלף דולר.

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, נחמן שי, מסר כי "לאחר הצצה ראשונית בתמחיר אני מקווה שהנתונים שהוא מביא יוכלו לשמש כלי עבודה בידי הרשות". שי מוסיף כי "העובדה שהבניין ברוממה מייצר תוכניות בצורה יקרה מדי אינה חדשה, אך היא מוכרחה לעורר דיון נוקב לגבי עלות השידור הציבורי".

ב-2000 רכשה רשות השידור 229 הפקות חיצוניות, בעלות של שני מיליון דולר. שי אומר כי "ייתכן שבעקבות הנתונים החדשים נצטרך לשקול את הצורך ברכישת תוכניות מבחוץ, דבר שככל הנראה יחסוך הרבה כסף לשידור הציבורי".

מנכ"ל רשות השידור הזמני, רן גלינקא, מסר בתגובה כי "נתוני התמחיר נועדו לשמש בידי הנהלת הרשות כלי חשוב לצורך קביעת מדיניות השידור.

"אנו נמצאים כעת בשלב הראשוני של הצגת תמונת המצב הריאלית, והעבודה המשמעותית עוד לפנינו - דיון מעמיק בהשלכותיהם של נתונים אלה, ונקיטת צעדים של חיסכון והתייעלות של המערכת".

חמש שנות משכורת - בלי לעבוד

עובד בחטיבת החדשות ברשות השידור שהה בחו"ל חמש שנים, ולמרות שבזמן זה לא עבד במסגרת הרשות, הוא המשיך לקבל ממנה משכורת מלאה. מרשות השידור נמסר כי הנושא בבדיקה.

80% מתקציב הרשות משמש לתשלום משכורותיהם של 2,600 עובדיה, וכ-2,000 עובדים חיצוניים נוספים. מנכ"ל רשות השידור לשעבר, אורי פורת, אמר בעבר ש"כל עובד מוכשר ומסור ברשות נושא על גבו לפחות עובד אחד שאינו עובד כלל, או עובד בתפקיד פיקטיווי ומקבל שכר חינם".

בשנים האחרונות, השרים שהיו אחראים על הרשות והמנכ"לים שעמדו בראשה הסכימו כי יש לפטר מאות עובדים. אך ועדי עובדים חזקים והעדר שיתוף פעולה של משרד האוצר מנעו את ביצוע הרפורמות.

דוגמה לאבטלה הסמויה (שכבר נהפכה לגלויה) ברשות השידור, עליה הצביע דו"ח ורדי שבחן את תפקוד הרשות, ניתן לראות בעובדה כי התוכנית "חיים שכאלה" עם עמוס אטינגר עלתה בשנת 2000 כמעט 100 אלף דולר לתוכנית - כך עולה מהדו"ח שהכין אלי ברזילי עבור הנהלת רשות השידור. צוות התוכנית ק