החתולים השמנים ליקקו את השפתיים ב-2007

>> מנקודת המבט של המנהלים הבכירים, תמונת המצב החברתית ל-2007 ורודה מאוד, לפחות כפי שהיא משתקפת בשכרם - כך עולה מדו"ח שפורסם באחרונה על ידי מרכז אדווה. "חלקו של העשירון העליון בעוגת ההכנסות גדל, בין השאר, כתוצאה מהגידול בהכנסות המנהלים הבכירים במגזר העסקי", אומר ד"ר שלמה סבירסקי אחד משני מחברי הדו"ח.



"ההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון ב-2006 היתה 40,900 שקל, אלא שמנהלים בכירים רבים משתכרים הרבה יותר מזה - והם המושכים את ממוצע העשירון העליון כלפי מעלה".



המספרים מדברים בעד עצמם: ב-2003, עם תחילת הצמיחה אחרי שנות מיתון ארוכות, הגיעה עלות שכרו הממוצעת של מנהל בכיר מרשימת חברות תל אביב 25 ל-4 מיליון שקל בשנה, או 333 אלף שקל בחודש. ב-2006 זינקה עלות השכר ביותר מפי שניים - והיא כיום 10.14 מיליון שקל בשנה, או 845 אלף שקל בחודש.



מדובר במספרים הגבוהים פי 21 מההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון. מנהלי חברות הכלולות ברשימת תל אביב 100 מרוויחים מחצית מזה. עלות השכר הממוצעת בחברות האלה הגיעה ב-2006 ל-5.82 מיליון לשנה, או 485 אלף שקל בחודש - פי 12 מההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון.



מבדיקת כלל החברות הנסחרות בבורסה עולה נתון מעניין נוסף: עלות שכרם של מנהלים בכירים זינקה באופן דרמטי גם בהשוואה לשכר הממוצע ולשכר המינימום. אם באמצע שנות התשעים היה שכר המנהל גבוה פי 30 משכר המינימום, הרי שכיום הוא גבוה פי 49.





"לשתף את כל העובדים בחגיגה"



אורי יהודאי, נשיא פרוטרום, הוא אחד המנהלים שמרוויחים יותר בשוק הישראלי. לפי נתוני TheMarker, יהודאי ניצב במקום ה-23 ברשימת מקבלי השכר הגבוה בחברות הציבוריות ל-2006, ועלות שכרו מגיעה ל-721 אלף שקל בחודש.



"אני יכול להבין את הכעס, התסכול וההתנגדות שמעוררים פערי שכר גדולים בין מנהל לעובד", הוא אומר. "התחושות הקשות מתעוררות הן בין העובדים והן בקרב מנהלים. אנחנו הרי חיות שעוסקות כל הזמן בהשוואות, אבל הכותרות בעיתונים מוגזמות, ולא תורמות לאף אחד שום דבר. גם המאבק של שלי יחימוביץ הוא יותר פופוליזם ומס שפתיים מאשר מאבק אמיתי.



"משכורות המנהלים הגבוהות זינקו מכיוון שהן מורכבות מסכום בסיס ומבונוסים ואופציות - שמשקפים את עליית ערך החברה. מכיוון שהיו שנים טובות בשוק ההון - המנהלים נהנו. אבל שוק ההון יכול להיות גם הרבה פחות חיובי, וזה יתבטא גם במשכורות".








עד לאן, לדעתך, יכול הפער להגיע?



"אני לא מעריך שהוא יגדל באופן דרמטי, ולטעמי יש לשנות המצב לא דרך הקטנת משכורות המנהלים אלא על ידי שיתוף כלל העובדים בחגיגה. אם החברה נמצאת במצב של גיאות, בעלי המניות שנהנים ממנה מתגמלים את המנהלים, אבל אסור לשכוח את העובדים.



"התסכול לא נובע ממשכורתו הגבוהה יותר של המנהל, שהרי כל עובד מבין שהפער נובע גם מפערי האחריות ויכולות ההשפעה - אלא מהעובדה שהמנהל מרוויח מכך שהיתה שנה טובה, והעובד לא. הדרך הנכונה לצמצם את הפער היא לא לבוא בטענות, לכאורה סקסיות, למנהלים על משכורותיהם, אלא ללחוץ עליהם לשתף את כלל העובדים".



"רק בחדרי חדרים"



עמיקם כהן, לשעבר מנכ"ל אורנג', חושב שאסור לחלוטין להתערב בכללי השוק החופשי. "תנו לשוק לעבוד" הוא אומר "תגמול למנהלים הוא פונקציה בלעדית של יכולת החברה לשלם על פי תנאי הביקוש וההיצע. לצערי, יש בישראל רק קבוצה קטנה של מנהלים טובים. הם מכירים בערכם ומצפים שישלמו להם. אם לא ישלמו - לא יבואו וילכו למקומות אחרים, אולי אפילו לחו"ל. במצב כזה, חברות רבות יישארו בלי מנהל שיביא אותן להשגים המצופים.



"ההשפעה של הביקוש וההיצע תקפה לא רק בתחום הניהול, אלא בכל תחום שהוא. אני זוכר איך לפני 25 שנה חיפשו בתדיראן מהנדסי אלקטרוניקה והעלו שכר ב-50% במכה. ככה זה עובד, ואסור להתערב במנגנון".



המנגנון הזה יוצר פערי שכר אדירים.



"צריך לשלם למנהל את מה שמגיע לו, גם כשהמספרים מאוד גבוהים, ובמקביל צריך לתגמל עובדים ולעשות את זה נכון. בונוס למשל צריך לחלק לכל העובדים, וגם אופציות רצוי לחלק כמה שיותר".



כשנותנים לעובד 2,000 שקל בונוס, והמנהל לוקח 200 אלף - זה יוצר שוב תחושת "הלבנה" של המעשה.



"אני מסכים שיש טעם לפגם במצב שבו הבונוס, שנקבע כבר בתחילת השנה בעזרת פרמטרים מדויקים ומדידים, אינו משווה במידת מה את הפער".



יצא לך להיתקל במנהל שחשב שאולי הוא מרוויח קצת יותר מדי ויכול להסתפק בפחות?



"אם הדברים האלה נאמרו אי פעם זה נשמע רק בחדרי חדרים, אף פעם לא אל מול המצלמות"



וראוי לדעתך שזה יהיה חלק מהשיח הניהולי כיום?



"לא נשנה את האופי האנושי. כל אדם עושה לעצמו את החישובים".



"פערים אטומיים"



אבנר סטפק, מנכ"ל בית ההשקעות מיטב, מייצג את הצד ההפוך, אולי כיוון שאינו מנהל שמרוויח עשרות מליונים. הוא, חושב, למשל, שההצעה לשתף את כלל העובדים בחגיגית השכר נכונה, אך תיאורתית לחלוטין. "קביעת שכרו של העובד נמצאת בידים של ההנהלה הבכירה", הוא אומר. "ובכל זאת יש פערים אטומיים בין עובדים ומנהלים ואני לא מתרשם שמישהו עושה מאמץ מיוחד כדי לשנות את המצב. קל להגיד שצריך לשתף את כולם, אך מסיבות השמורות עם המנהלים, זה פשוט לא קורה".



למה, למרות ההתמרמרות הציבורית, הפער הולך וגדל?



"כי המנהלים יכולים, ואיש לא עוצר אותם. בישראל קיים כשל שוק שמתבטא בעובדה שהמשקיעים המוסדיים, כל אותם הגופים שמנהלים כספי ציבור, לא תמיד עומדים על המשמר. במקביל משקל הציבור בתהליך קבלת החלטות על תגמול מנהלים הוא זניח. על רקע זה אין פלא שאלה הן התוצאות.



"אני לא מפסיק לשמוע את האגדה שגורסת שאין מנהלים טובים בישראל, ובא לי להוציא את הממחטה. יש פה המון מנהלים טובים ועוד הרבה יותר מנהלים שלא נותנים למספר שתיים לצמוח לידם. פלא שמדובר בקבוצה שנותרת קטנה ומצומצמת?".



הפער, להערכתך, ימשיך ויגדל?



"אני תמיד אומר לבעלי הון ולמנהלים שכירים שבפערים האלה הם יום אחד ישלחו את הילדים לבית ספר עם מאבטחים כמו בדרום אמריקה. זה יכול להגיע לשם - אולי לא מחר בבוקר כי מדובר בתהליך הדרגתי, אבל פערים מהסוג הזה יובילו לפיצוץ. כדי למנוע מצב שכזה צריך, לצערי, להגביל בחקיקה את שכר הבכירים ביחס מסוים לשכר הזוטרים, ברוח ההצעה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. זה אולי לא פופולרי להגיד, אבל במצב שבו אנו נמצאים כיום - פשוט אין ברירה".