מנרב פרויקטים מבקשת מבית המשפט לבטל חוזי פיתוח ובנייה שחתמה עם המדינה על פרויקט דיור בגבעת זאב

חברת מנרב פרויקטים 88, הנמצאת בבעלותה המלאה של מנרב אחזקות , הגישה היום לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לקבלת סעד הצהרתי, ולפיו יקבע בית המשפט כי החברה ביטלה כדין חוזי פיתוח ובנייה, אשר נחתמו בינה ובין משרד הבינוי והשיכון והממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיו"ש, בקשר להקמת 100 יחידות דיור בגבעת זאב.

מנרב פרויקטים, העוסקת, בין השאר, ביזמות ובבנייה, טוענת, באמצעות עו"ד אבי שרף משרד עוה"ד נחושתן, ספרן, מרום, ארליך ושרף, כי בשנת 1999 היא התמודדה, וזכתה, במכרז להקמת 100 יחידות דיור ביישוב גבעת זאב, המצוי לא הרחק מרמאללה, בירת הרשות הפלשתינית. מנרב מציינת כי הפרויקט הוא חלק ממתחם גדול יותר, חדש לחלוטין, אשר אינו מחובר ברצף למרכזה של גבעת זאב הקיימת, ועל כן אכלוסו מחייב השקעות גדולות בפיתוח כללי.

מנרב טוענת, כי לאחר שזכתה במכרז, בתמורה לסך של כ-12.2 מיליון שקל, היא התקשרה בחוזים עם משרד הבינוי והשיכון (חוזה בנייה מדצמבר 1999) ועם הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי ביהודה ושומרון (חוזה פיתוח מינואר 2000), כאשר שני החוזים הללו שלובים זה בזה.

לטענת מנרב, מאז זכייתה במכרז "פרצו מעשי איבה בין ישראל לרשות הפלשתינית וזה קרוב לשנה שאזור הפרויקט מהווה שדה קרב, פשוטו כמשמעו". מנרב מוסיפה וטוענת כי תקריות אלימות ואירועי ירי הפכו, למרבה הצער, לשגרה יומיומית במקום ומספר ישראלים אף קיפחו את חייהם בפיגועי ירי, לא הרחק מאתר הפרויקט. עוד טוענת מנרב כי תנועת הנוסעים בכביש הגישה לגבעת זאב, אשר בימים כתיקונם היה עורק תנועה מרכזי בין ת"א לירושלים, פסקה כמעט לחלוטין וכוחות צבא, לרבות טנקים, פזורים לאורכו.

מנרב טוענת, כי לאור המצב הבטחוני "אין כיום כל אפשרות מעשית לקדם את הפרויקט ולבנותו", וכי זכייתה בפרויקט נותרה "כאבן שאין לה הופכין". לטענת מנרב, עבודות הפיתוח שעל משרד השיכון לבצע מתמהמהות, יועצים ומתכננים של הפרויקט מסרבים להגיע לאתר הבנייה לצורך מילוי תפקידם, לא קיימת כל אבטחה צבאית במקום ותנועת הקונים פסקה לחלוטין, מין הטעם שאיש אינו מעוניין לרכוש דירה באזור בו מתחוללת לחימה, אשר אחריתה אינה נראית באופק.

לטענת מנרב, לאור הנסיבות האמורות, כמו גם בשל הצהרות ממשלת ישראל שפורסמו בתקשורת ולפיהן מתכוונת ישראל להפסיק את הבנייה ביהודה ושומרון, במסגרת יישומו של "דו"ח מיטשל", אין כל תקווה ותוחלת לפרויקט, אין ביכולתו להשיג את המטרות לשמן הוקצתה הקרקע ולא קיימת כל אפשרות מעשית לקיימו.

מנרב מוסיפה וטוענת, כי המטרות שעמדו לנגד עיני הנתבעים בעת הקצאת מקרקעי הפרויקט ובמועד חתימת החוזים, אינן ישימות עוד ולא ניתן לממשן. לטענתה, המשך עמידה על קיומם של החוזים לא יתרום להשגת היעדים הלאומיים שבבסיס המכרז, מפני שאין כל דורש לדירות. עוד טוענת מנרב כי גם אם כעבור תקופה ממושכת ישובו ויווצרו התנאים המאפשרים את קידומו של הפרויקט, הוצאות המימון שיחולו עליה יהפכו את מחירי הדירות לבלתי כדאיים עבור הרוכשים הפוטנציאליים.

לטענת מנרב, היא היתה מוכנה להגיע להסדר על פיו "יוקפאו" ההתקשרויות בחוזי הבנייה והפיתוח לתקופה בלתי מוגבלת, וזאת כנגד השבת התמורה והערבויות שהעבירה החברה. בהקשר זה טוענת מנרב, כי המדינה לא הביעה נכונות לקיים עמה אפילו פגישה לשם דיון בהסדר האמור, וכי עמידתם של הנתבעים על קיומם הדווקאי של החוזים יש בה משום הפרת חובות תום הלב וההגינות, ופעולה בשרירות ובחוסר סבירות קיצוני. בנוסף, מנרב טוענת כי מחדלו של משרד הבינוי והשיכון מלבצע ולקדם את עבודות הפיתוח הכלליות, הינו הפרה של התחייבותו החוזית כלפיה.

לאור האמור, מנרב מבקשת כי בית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי לפיו הודעתה מיום ה-18 ביולי 2001, לפיה היא רואה את חוזי הפיתוח והבנייה, כמבוטלים, ניתנה כדין. לחילופין, מנרב מבקשת כי בית המשפט יורה למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון להפעיל את סמכותו לפי חוזה הבנייה ולהורות על הפסקת ההתקשרות לצמיתות או לתקופה בלתי מוגבלת, ובלבד שבתקופה זו יושבו למנרב הסכומים והערבויות שמסרה לנתבעים. טרם הוגש כתב הגנה (ת.א. 3437/01).