מרצה צעיר מסתפק ב-16.5 אלף שקל בחודש

"הגיל הממוצע של הסגל האקדמי באוניברסיטאות בישראל הוא מהגבוהים בעולם. מספר הנקלטים באקדמיה, פוסט-דוקטורנטים, ירד מ-300 ל-150 איש בשנה בלבד" - כך הגדיר לפני כשנה אברהם שוחט, מי שעמד בראש הוועדה לבחינת מצבה של ההשכלה הגבוהה, את עקב אכילס של האקדמיה בישראל - הזדקנות הסגל, בגלל חוסר יכולת לגייס סגל צעיר לשורות האוניברסיטה.



העובדה היא שחוקרים צעירים, שיוצאים משורות האקדמיה ונוסעים לחו"ל להשלים פוסט-דוקטורט, ממעטים לחזור לאחר מכן לאקדמיה בישראל. חלקם נשארים בחו"ל לאחר שהאוניברסיטאות בחו"ל מזהות את הפוטנציאל האיכותי שלהם ומציעות להם שכר גבוה במיוחד, וחלקם מעדיפים לעבור למגזר הפרטי. קשה להאשים אותם. הנתונים של המל"ג מלמדים כי תנאי השכר המוצעים להם בישראל ירודים במיוחד.



שכר ממוצע ברוטו של כ-12.5 אלף שקל בחודש בלבד למרצה הוא הדרגה הנמוכה ביותר של הסגל האקדמי בישראל. על כך יש להוסיף מענק אקדמי של 3,500 שקל בממוצע, ולטובים שבהם גם תוספת מחקר - בונוס על הצטיינות בגיוס מענקי מחקר - בשיעור של עוד 3.7%. בסך הכל, שכרו הממוצע של מרצה הוא 16-16.5 אלף שקל בחודש. לא הרבה בשביל מדען צעיר ומבריק, במיוחד כאשר הוא רואה לנגד עיניו אקדמיה עם תשתית מחקר ומעבדות מדולדלת, ועם אופק קידום בעייתי - בלי תמרוץ אמיתי למצטיינים.



אז נכון, הקיצוצים באוניברסיטאות, שהביאו לקיטון במספר המשרות המוצעות, הם סיבה עיקרית לדלדול אוכלוסיית המרצים הצעירים. אבל קשה שלא להתרשם כי גם האוניברסיטאות עצמן, ולא פחות ועד העובדים של המרצים, נושאים באחריות למצב - בהעדיפם לדאוג לתנאים של הפרופסורים הבכירים, על פני עידוד הסגל הצעיר דווקא.