מאת איתן אבריאל וליאור דטל
אנציקלופדיית ההשקעות של המגזין האמריקאי "פורבס " מגדירה אנליסט כ-"איש מקצוע מתחום המימון, מומחה בהערכת טיבן של השקעות ובעל היכולת לקבוע המלצות כמו 'קנה', 'החזק ' או 'מכור' לפעולות בניירות ערך" . הגדרה זו נכונה כמובן , אבל היא אינה משקפת את התמונה במלואה.
יש שני סוגים של אנליסטים . הסוג הראשון מכונה: " Buy Side" אלה הם האנשים הבוחנים חברות וניירות ערך לצורך החלטות פנימיות של גוף ההשקעות שהם עובדים בו . בכל קרן נאמנות , קופת גמל, חברת ביטוח או קרן גידור ישנם אנשים כאלה, ואיש מחוץ לארגון אינו מכיר את עבודתם ואינו מזהה את שמם, שכן הם אינם מפרסמים את הניתוחים שלהם.
הסוג השני של האנליסטים קרוי:"Sell Side" אלה הם האנליסטים המוכרים, אותם אנשים מפרסמים, תחת שמם, את המלצות ה-"קנייה" למיניהן והופכים לעתים לכוכבי תקשורת. אבל מדוע מכנים אותם? Sell Side כי תפקידם האמיתי הוא למתג את בית ההשקעות שבו הם עובדים כמומחה ומצטיין
בתחומים מסוימים, ובדרך זו לשווק ולמכור את שירותיו: שירותי מסחר, שירותי ביצוע, שירותי הנפקת ניירות ערך ושירותי ניהול השקעות .
כל זה אינו אומר שהם טובים פחות מאנשי ה-"Buy Side" להפך: בגלל החשיפה הציבורית והסיכון הכרוך בפרסום המלצות השקעה, בוחרים בתי ההשקעות לתפקידי "Sell Side" את האנליסטים הטובים ביותר - וגם משלמים להם בהתאם.
כן, עם עליית הביקוש לבלעלי המקצוע המנוסים בשוק ההון הישראלי, נהנים גם אנלליסטים מצטיינים ממשכורות עתק, העשויות להגיע למילליוני שקלים בשנה , מאופציות וממנגנוני השתתפות ברווחי
מעסיקיהם.
קומץ מהם כבר הפכו בשלוש השנים האחרונות למיליונרים של ממש. אבל האם הם גם פוגעים? האם מעבר לשיווק, פרסום ובאז מצליחים האנליסטים הישראלים לספק את הסחורה - לתת המלצות השקעה אשר מי שמאמץ אותן מרוויח היטב?
זה בדיוק מה שביקשנו לבדוק, זו השנה השנייה ברציפות. שיטת הבדיקה אינה מסובכת: לקחנו את כל המלצות האנליסטים שנשלחו על ידי בתי ההשקעות אל שולחן המערכת, והכנו טבלה. בכל המלצה בדקנו מה היה "שער היעד", והאם, בתום שנה מיום הינתנה, היא הניבה רווח או הפסד, ביחס לשוק כולו.
יודגש : לא הסתפקנו בבדיקת הרווח (או ההפסד) הנומינלי, אלא ביקשנו לברר אם ההמלצה היכתה את השוק - כלומר הניבה רווח מעל למדד המניות תל אביב 100. ומדוע מעל המדד ? משום שכדי להשיג את
המדד אין צורך בקריאת המלצות, ניתוח חברות או ניהול תיק השקעות.
כל שיש לעשות הוא לקנות את תעודת הסל המחקה את המדד. הערך המול סף של האנליסט אמור להיות
המלצות שיניבו תשואה גבוהה מהממוצע - ההגדרה המדויקת של המדד.
אבל הטבלה הסופית אינה בודקת את ההמלצות, אלא את הביצועים של האנליסטים. לכן הפכנו את סך ההמלצות של כל אנליסט ל "תיק מניות" וירטואלי, ובו משקל שווה לכל מניה. אם, לדוגמה, הוציא
אנליסט מסוים סך של 10 המל לצות במשך השנה, הרי תיק המניות שלו מורכב מ-10 המניות האלו, והתשואה הסופית שלו היא התשואה הממוצעת של כל עשר המניות. זו השיטה הנהוגה בחו"ל, שם מקובל להשוות ולדרג אנליסטים זה שנים רבות.
הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון דצמבר של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250
אנליסטים 2007: 56% אחוזי הצלחה וכוכב אחד
איתן אבריאל
26.12.2007 / 13:24