הכתבה הזאת נכתבה בלילה. ליתר דיוק, בשעה 1:20 לפנות בוקר. "את כנראה טיפוס לילה ארוך שינה", מאבחנת ד"ר קרן אור-חן, פסיכולוגית חברתית ומרצה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, בראיון הטלפוני שנערך עמה בשעת ערב מאוחרת. "הטיפוסים ארוכי השינה בדרך כלל ערים עד מאוחר ואוהבים מאוד לישון", היא מסבירה, "ולכן, אם הם נאלצים לישון מעט, הם חשים תסכול רב. לעומתם, אצל הטיפוסים קצרי השינה - כמוני, למשל - השינה אינה משאת נפש, אלא רק מענה לצורך פיסיולוגי, לכן הם ישנים מעט ואינם זקוקים ליותר", היא מסבירה. וכך, באבחת משפט, היא דנה אותי ואת שכמותי לחיים מלאי ייסורים - כי למי בימינו יש באמת זמן לישון הרבה?
"בעשורים האחרונים, ובהשפעת תעשיית ההיי-טק, זה מאוד אופנתי ונורמטיווי לעבוד אל תוך הלילה, ולפלוש לטריטוריית השינה", אומר ד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר ומומחה לניהול ארגוני. מנדל מסביר כי התופעה היא תולדה של תפישה מערבית סוציו-עסקית, שלפיה העובד צריך לתת את הנשמה ואת הלב לעבודה. ואולם לא תמיד התופעה משרתת באמת את האינטרסים של החברה, אומר מנדל. המשמעות שלה היא בעיקר במישור הסימבולי: "אם מישהו עובד עד מאוחר על חשבון שעות השינה שלו, זה מתפרש כאילו הוא עובד טוב, מסור וחרוץ יותר. דבר זה כמובן נפוץ יותר בארגונים שחרתו על דגלם את קונצפט המצוינות והתחרותיות".
"תרבות האורות הדולקים", מכנה בביקורתיות את התופעה פרופ' פרץ לביא, סגן נשיא הטכניון לפיתוח וקשרי חוץ וראש המרכז לחקר השינה בטכניון. "בדומה למה שקורה בעולם המערבי כולו, גם אנחנו כאומה מתעללים בשינה. הרי הבון-טון כיום הוא לא להתייחס לשינה בכלל - אנשים משוויצים שהם עובדים הרבה וטסים ברחבי העולם, והשינה כלל אינה נלקחת בחשבון, היא כביכול דבר של מה בכך.
"בעבר התרבות הזאת שלטה גם בצבא: המ"פ שנשאר אחרון עם אורות דולקים בחדרו נתפש כמפקד הטוב ביותר, וערות בלילה נהפכה לאינדיקציה לחיילות טובה", אומר לביא. לביא הוא מומחה בעל שם עולמי בחקר השינה, שמונה באחרונה להיות עורכו הראשי של כתב העת Journal of Sleep Research, אחד המובילים בעולם בתחום. "לפני כעשור פקודות מטכ"ל שונו ומאז ירדו באופן ניכר התאונות והפגיעות בצה"ל", מסביר לביא. "אך במקביל, הנוהג הפסול הזה חדר לסביבה העסקית דרך חברות ההיי-טק".
ההתעללות שלנו במשאב השינה, אומר לביא, לא נגמרת רק במשרד: "השינה שלנו כל הזמן בתחרות עם התנהגויות אחרות - כמו בילוי, צפייה בטלוויזיה ועבודה - ולא אחת היא מפסידה. לכן לא מפתיע היה לגלות במחקר שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני עשור, כי נשים דתיות ביישובים כמו בני ברק ישנות הכי הרבה - כי שם יש לשינה פחות תחרות, בהיעדר גירויים חיצוניים רבים".
"התרבות הזאת משפיעה על כל המדינה", טוען לביא. "בני הנוער בישראל הולכים לישון מאוחר מאוד, וישנים מעט בהשוואה לרוב מדינות אירופה. בתי הקפה כאן מלאים והומים גם באחת בלילה. באירופה יש מדינות שבהן מקומות הבילוי נסגרים בחצות".
המתכון של רייפמן
אלי רייפמן, סגן יו"ר ומייסד אמבלייז, מכיר מקרוב את בתי הקפה והמסעדות שפתוחים כל הלילה. כבר 15 שנה שהוא מתקיים על תפריט דל שינה, שכולל שעתיים עד ארבע שעות שינה בלבד בלילה. לעבודה הוא מגיע, לדבריו, כבר בחמש בבוקר, ויוצא מהמשרד בתשע-עשר בערב. משם הוא ממשיך לבילויים ליליים ברחובות תל אביב.
"בעבר ישנתי שמונה שעות בלילה. כיום אני מתעורר באופן טבעי אחרי שעות ספורות ומתפקד במשך היום בלי קושי", הוא מספר. רייפמן טוען כי מרגע שהתקצר זמן השינה שלו, עולם חדש נפתח בפניו: "התפנה לי המון זמן לקרוא ספרים, לראות סרטים, לצאת לבלות, לראות חברים, לארח. אני מארח שלוש פעמים בשבוע בני משפחה וחברים. אני גם עובד במהלך הלילה", אומר רייפמן, "אני מאוד אוהב את זה. להגיע למשרד כשיש חושך בחוץ ודממה מוחלטת. רק כך אפשר באמת לחשוב".
רייפמן מודה שהוא אכן מתעייף לפעמים. "אבל אז אני יכול לחטוף תנומה, אפילו על הרצפה, לרבע שעה במשך היום", הוא מסביר. "לא חשוב איפה אני נמצא - זה יכול לקרות גם כשיש 60 איש מסביב - אני נרדם לכמה דקות. אחת לכמה חודשים אני ישן במשך שבת שלמה וחוזר חלילה".
איליק רוז'נסקי, מנכ"ל דלק נדל"ן, ישן רק שלוש שעות בלילה. "וגם אז לפעמים אני מתעורר באמצע", הוא מספר. הוא קם בארבע, מתייצב במשרד כבר בחמש וחצי ועובד עד שעות הערב המאוחרות. רוז'נסקי מספר שהוא כלל לא חש עייפות במשך היום: "ככה אני עובד מאז שאני זוכר את עצמי - כולל בצבא ובקיבוץ, כשהייתי רכז משק".
לא בריא לישון מעט
האם דיאטת השינה של רייפמן ורוז'נסקי היא המפתח לחיים מלאים ושלמים בעידן שבו זמן שווה כסף? פרופ' לביא מסביר שהמדע הוכיח את ההפך: "שינה נורמלית נעה בין שש לשמונה שעות. כל מה שחורג באופן שיטתי מהטווח הזה, עלול להזיק. אנשים טוענים שהם יכולים לתפקד היטב גם עם פחות שעות שינה, אך כאשר הם נמדדים במדדים אובייקטיוויים, מתגלה שגופם נמצא במצב של חוסר".
אגב, מחסור בשינה הוא תופעה שנשים מדווחות כי הן סובלות ממנה יותר מגברים: 6%-4% מהנשים סובלות מחוסר שינה, לעומת 2%-3% בלבד מהגברים. עשויות להיות לכך סיבות רבות. אחת מהן, אולי, קשורה בכך שנשים שהן אמהות לתינוקות קמות בלילה: איריס פיין, מנכ"לית תנובה שף, שלפני חצי שנה נולדה בתה השלישית, מספרת שמאז שחזרה לעבודה, התקצרו שעות השינה שלה: "גם כי התינוקת מתעוררת בלילה, וגם כי אני מעדיפה לישון חצי שעה פחות בבוקר כדי להרוויח עוד רגעים שמחים אתה", היא אומרת.
הנזקים הנגרמים מחוסר שינה רבים ומגוונים. מדובר בנזקים פיסיולוגיים, קוגניטיוויים ורגשיים כאחד. נמצא קשר בין מיעוט שינה להשמנה, לסוכרת, לפגיעה בזיכרון ולירידה ביכולת עיבוד המידע ויכולת הלמידה. עוד הוכח, כי רמת הקשב של אנשים הסובלים מחוסר שינה לקויה, יכולת האבחנה שלהם בפרטים נפגעת, התגובות שלהם אמוציונליות יותר והם נוטים יותר לאימפולסיוויות ולעצבנות.
מחקר רחב היקף שנערך בפינלנד בקרב כ-20 אלף איש במשך 22 שנה, אף מצא כי אנשים שישנים פחות מארבע שעות או יותר מעשר שעות בלילה, סובלים מתמותה גבוהה יותר מאלה הישנים בתוך הטווח הנורמלי. "גם אם הסיבה לכך עדיין לא ברורה - זה מוכיח שלשינה יש תפקיד ויסות חשוב מאוד בחיינו", אומר לביא.
רייפמן, שמוגדר כחסר שינה כרוני, מכיר את אזהרות הרפואה. "כולם מודאגים מהשינה שלי", הוא אומר ומגחך: "הרופא, כמובן, ובראש ובראשונה אמא שלי. אבל האמת היא שמבחינתי, לישון זה לבזבז חיים. כל דקה שאתה ישן - אתה לא חי".
פרופ' רפי קרסו, מנהל המחלקה הניורולוגית ומרפאת הכאב במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה, ישן רק ארבע שעות בלילה: "כי אני כבר אנוח בקבר", הוא מצטט מהפולקלור הפולני וצוחק. "אני ישן מעט כי אני מעמיס על עצמי הרבה", הוא אומר. קרסו באמת מעמיס: לצד קריירת בית החולים, הוא מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, במסלול האקדמי של המכללה למינהל, ובשעות הפנאי הוא גם שדרן ברדיו. "אני מכיר את המחקרים", הוא נשמע כמעט מתנצל, "ועל אף שאני ממליץ לפציינטים שלי לישון כמו שצריך, אני לא ממש עומד בזה". גם קרסו מספר על שינה קצרה של כרבע שעה במשך היום, שעוזרת לו לסחוב עד הלילה: "זאת אמנם לא שינה אפקטיווית כמו שינה שמשלימה מחזור שינה של שעה וחצי, אבל זה מה יש". למרות זאת, הוא מודה: "עייפות היא הדבר היחיד שיכול לגרום לי לבכות. זה לא שאני אדם שלא אוהב לישון, אני מאוד נהנה לישון. לפעמים בחו"ל אני מגיע למלון ופשוט הולך לישון, כי זה המקום היחיד שבו אני יכול לנוח רגע".
מנהלים ישנים טוב יותר
רוז'נסקי, רייפמן וקרסו הם אולי דוגמאות חריגות לשינה מועטה, אבל רוב אנשי העסקים המרואיינים בכתבה דיווחו על מעט שעות שינה ליליות. עם זאת, רובם גם דיווחו על שביעות רצון, שינה איכותית ותחושת עירנות רבה במשך היום.
לא מדובר, כנראה, בתופעה מקרית. ד"ר קורנל לוסטיג, בעל התמחות בניורוביולוגיה ומרצה בבצלאל ובמכללה למינהל, מספר על מחקר שנערך ב-95' בקרב 49 בעלי מקצועות שונים, שהראה כי מקרב המנהלים רק 3.7% דיווחו על בעיות בשינה הנובעות מנדודי שינה, יקיצה מוקדמת או התעוררויות בלילה. במפתיע, גם 4.9% בלבד מהרופאים דיווחו על שינה לא איכותית.
לעומתם, אומר ד"ר לוסטיג, 18.9% מקרב נהגי האוטובוסים, 28% מהפועלים ו-26% מהנשים שעסקו בניקיון דיווחו על קשיים בשינה. "ההסברים יכולים להיות מגוונים, אבל הפרשנות שלי היא שככל שאדם משתמש טוב יותר במוח שלו בשעות הערות, כך קל לו יותר לישון. רואים את זה היטב אצל תינוקות: הם קולטים, לומדים וישנים כדי לעבד את המידע. זה לא שבהכרח שם המקצוע הוא שעושה את ההבדל, אלא השימוש שנעשה במוח במשך שעות היום".
במקביל, מחקר אחר שנערך על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת פנסילווניה שבארה"ב, מצא כי ככל שאדם עובד יותר שעות ביממה, כך הוא נהנה מפחות שעות שינה. המחקר מצא כי אנשים בוגרים הישנים ארבע שעות וחצי או פחות מכך, עבדו בממוצע 93 דקות יותר באמצע השבוע ו-118 דקות יותר בסופי שבוע מאדם שישן מספר ממוצע של שעות שינה.
לד"ר שאול שרייבר, מנהל המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב, יש הסבר נוסף לשינה המועטה יחסית של מנהלים: "עם ההזדקנות, הפרשת המלטונין מצטמצמת וזמן השינה מתקצר. והרי אנשים לא מגיעים בדרך כלל לתפקידים בכירים בגיל צעיר. ייתכן שדפוסי השינה האלה קשורים בגיל הביולוגי שלהם, ולא ברמת הבכירות בארגון ובעולם העסקים", הוא אומר.
"מובטל ומנכ"ל של חברה גדולה יכולים לישון רע, או טוב, באותה מידה", אומר קרסו. "זה נורא תלוי במבנה האישיות ובמידת החרדתיות. אבל אין ספק שמציאות אובייקטיווית קשה - היעדר פרנסה או משבר גדול בעסק - יכולה להזיק מאוד לשינה".
בכל מקרה, אומר שרייבר, אנו חיים בעידן שבו האדם מנסה לנהל את הטבע. המצאת החשמל שיבשה לחלוטין את דפוסי השינה הטבעיים - של הירדמות עם שקיעת השמש ויקיצה עם אור שמש ראשון. אנחנו פשוט לא ישנים כפי שנועדנו לישון.
איש העסקים ישראל פלג, המייסד והבעלים של חברת אנשים ומחשבים, מסכים לגמרי: "בקהילת העסקים נהוג לחשוב שאם אנחנו ישנים, אנחנו מפסידים כסף. זאת טעות. זה חלק ממרוץ העכברים המתמיד. יש סברה מוטעית, שמי שישן יותר, הוא עצל, אבל כל אחד מאתנו זקוק למספר אחר של שעות שינה. זאת צריכה להיות המטרה שלנו - להקשיב לגוף ולפעול בהתאם".
תשושי כל העולם התאחדו
"שינה היא משאב לאומי", פוסק לביא. "וכמו שמחנכים למין בטוח ולהיגיינה נכונה, יש לחנך גם לחשיבות השינה". ואולם איך אפשר לעשות זאת בתרבות שבה, גם אם זה לא נאמר בקול רם, אור שדולק במשרד בשעת לילה הוא עדות למסירות יוצאת דופן, או במדינה שבה תמיד כשמתנהל משא ומתן חשוב, הוא מתואר כ"מרתוני ונמשך אל תוך הלילה"?
למשא ומתן לילי יש חשיבות סמלית בחברה שלנו, אומר מנדל: "מעבר לזה שמדובר בכלי אפקטיווי להתשה ולשבירת הצד השני, מי שמתעייף ראשון, הוא זה שיוצא נפסד בהסכם. הדיווחים התקשורתיים על משאים ומתנים ליליים, תמיד יש בהם משהו הירואי - גם זה שיצא כשידו על התחתונה מהדיונים מוצג כגיבור ובעל מחויבות טוטאלית לעניין שעל הפרק".
"אני רוצה לקרוא תיגר על התופעה", אומר מנדל, "ולבקש ממנהלים שהשרישו תרבות ארגונית כזאת, לבדוק אם באמת יש בכך הכרח. רצוי שהמנהלים יתחילו בדוגמה אישית: לא להישאר בעבודה שעות מיותרות, לא לזמן ישיבות מאוחרות אם אין הכרח, לא לבקש אחר הצהריים מאנשים להגיש משהו למחרת בבוקר. במלים אחרות, להכניס את השינה למערך השיקולים וללוחות הזמנים של העסק. זאת תהיה מציאות טובה יותר: של פחות שעות ויותר תפוקות, פחות טקסים ויותר עבודה תכל'ס".
ומה אומרים על כך המנהלים? "אצלנו בדלק נדל"ן לא מסתכלים על השעות, אלא רק על המטלות והתוצאות", אומר רוז'נסקי. "אני מסכים שלא צריך לעבוד בלילה, אבל בחברה שלנו המשימות רבות. עם זאת, כמנכ"ל, אני מקבל את ההערות ומקווה שנצליח לשנות את התרבות הזאת בעתיד, בלי לפגוע בהישגים".
לא רוצים לישון: אנשי העסקים לא ישנים מספיק
דפנה לוצקי
27.12.2007 / 16:09