אורי יוגב: "עם כל הכבוד לביבי - התוכנית הכלכלית גובשה בידי כלל צמרת הפקידות הממשלתית"

אורי יוגב



גיל: 47



מצב משפחתי: נשוי + 4



מגורים: מכבים



תפקידים קודמים: ממונה על התקציבים באוצר, מנכ"ל דומינו'ס פיצה ישראל, מנכ"ל בזק בינלאומי



עוד משהו: חובב ברידג' וכדורגל (מכבי תל אביב), וידידו הקרוב של מנכ"ל אסם גזי קפלן



ממרומי הקומה ה-35 במגדל עזריאלי העגול צפה בשבועות האחרונים אורי יוגב, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר, בפריקת העול של הכנסת - בריקון חוק ההסדרים מתוכנו, בעליצות סביב קבורת הרפורמות הגדולות, בקריסת כוחו האימתני של משרד האוצר. צפה, ובדרכו הקרה והמחושבת לא הניד עפעף: "יש שנים טובות ופחות טובות", אמר בשוויון נפש. "חוק התוכנית הכלכלית השנתית" - כך הוא עדיין מכנה את חוק ההסדרים - "לא מת".



ובכל זאת, לא נראה שהמצב ישתנה בעתיד.



"כשהגעתי לאוצר המצב היה קשה עוד יותר. היתה חקיקה פרטית מטורפת ואי אפשר היה לעבוד. בשנים שבהן השגשוג הכלכלי רב, קשה להעביר שינויים בכנסת, וחוק ההסדרים קצת יותר קצר. אבל אני לא חושב שהעברת שינויים מבניים בסמוך לתקציב תיפסק".



אתה יכול להבין את השמחה לאיד של הח"כים בשל הפיחות במעמד האוצר?



"אני לא מקבל את הביקורת. כל עוד מבנה הממשל הוא כזה ומערכות החקיקה תלויות זו בזו, הכנסת לא תדע להעביר חקיקה משמעותית בלי דד-ליין. נכון שיש אצלנו חקיקה כלכלית מוגזמת, אבל זה לא קשור לחוק ההסדרים. אני חושב שאין ברירה אלא לעשות שימוש בכלי הזה, ואני בעדו. אולי צריך לחזק את הליך השימוע לפניו ואת השקיפות סביבו, אבל בלי דד-ליין פשוט לא יקרו דברים שקשה להחליט עליהם".



את הנחמה מוצא כיום יוגב בתחום שקט הרבה יותר - שלא יישאר כזה אם יצליח להוציא לפועל את תוכניותיו: עולם המים. יחד עם אשת העסקים והתקשורת חנה גרטלר הוא שולט בווייטווטר (WhiteWater), חברת אחזקות בתחום המים. לאחר רכישה אחת שהושלמה, רכישה שנייה שבדרך ושני הסכמים לשיתוף פעולה הוא מכריז: "עד 2012 נגיע למחזור שנתי של 200 מיליון דולר. אנחנו עוד נהיה הצ'ק-פוינט של שוק טכנולוגיות המים".



אנחנו כתבנו, ביבי יישם



יוגב, 47, נולד בצפת, העביר את ימי ילדותו בחיפה והתבגר בתל אביב. אביו עבד במשרד החקלאות ("הוא עסק בתכנון משק המים של המדינה") ואמו עבדה בעיריית תל אביב. לאחר שסיים את שירותו הצבאי כקצין בחיל המודיעין הוא פנה ללימודים, והחל את דרכו במשרד האוצר בגיל 26.



בתום שנה אחת נשלף בידי מנכ"ל משרד האוצר דאז, ויקטור מדינה, כדי לשמש לו יועץ בכיר - והמשיך בתפקידו גם בימי יעקב ליפשיץ. ב-1990 עזב את האוצר, ומונה למנהל אזור בחברת הביטוח מגן תחת המנכ"ל דאז מאיר שני, שאותו הוא מכנה "מורי ורבי". הוא ניהל את פירוק חברת הביטוח הסנה, שימש מנכ"ל דומינו'ס פיצה ובזק בינלאומי, וב-2002 חזר לאוצר, הפעם כממונה על התקציבים. בין הממליצים עליו באוזני שר האוצר, סילבן שלום, היו ויקטור מדינה ואהרון פוגל.



יוגב נכנס לתפקיד בתקופה קשה מאוד בעבור הכלכלה הישראלית, שנאלצה להתמודד עם אינתיפאדה, מבצעים צבאיים כמו "חומת מגן", היי-טק קורס ודולר ששווה 5 שקלים. "פעם בעשרות שנים יש משבר מאוד קיצוני, שטומן בחובו גם הזדמנות", מציג יוגב זווית ראייה אחרת על התקופה. "היתה אז יכולת פוליטית נדירה להוביל מהלכים כלכליים משמעותיים, ועם כל הכבוד לביבי - היתה זו תוכנית שגובשה בידי כלל צמרת הפקידות הממשלתית".



יוגב אף אינו נרתע מיצירת אנלוגיה מרומזת למצב הנוכחי: "זו היתה צמרת מאוד חזקה. החל בראש ממשלה ושר אוצר חזקים, וכלה בחשב כללי תומך, מנכ"ל משרד דינמי, ממונה על שכר איתן ומפקח על ביטוח איתן. נסיבות מאוד ייחודיות".



ועכשיו?



"אני חושב שעכשיו שוב עומדת להיות תקופה חדשה, כשישובו לדבר האחד עם השני".



תחת השר שלום שקד יוגב על טוויית תוכנית החירום הכלכלית, שזכורה בעיקר בשל הקיצוצים הכואבים בתקציבי הרווחה. התוכנית כללה גם מהלכים דרמטיים שהביאו לשבירת מבנים רגולטוריים קיימים, אשר יוגב כינה אותם בגאווה באחד מהראיונות הרבים שהעניק "שבירת העבודה המאורגנת בישראל".



"כתבנו את התוכנית הגדולה לרפורמות שביבי יישם", מדגיש יוגב בשנית את הקרדיט, ומקדים תרופה לשאלות ההתפכחות של ימינו: "אין שום ספק שהרפורמות הזניקו את המשק קדימה. ההתחלה היתה בבלימה שבתקופת סילבן, וההמשך ברפורמות של ביבי. מ-2004 אנו עדים לצמיחה ולשיפור מתמיד בנתוני המאקרו. עשרות שנים לא היתה בישראל תקופה כל כך טובה, וגם המדיניות הכלכלית של ימינו שומרת על אותה תפישת עולם: שמירה על התקציב, הורדת מסים והפחתת מעורבותה של המדינה בתוצר".



לא מעט מהרפורמות סופגות כיום ביקורת.



"אין ספק שהממשלה לא צריכה להתעסק בגופים עסקיים. היא צריכה להקצות משאבים ולקבוע רגולציה - אך לא לתפעל. היא פשוט לא יודעת לעשות זאת. יהיו רפורמות שהשפעתן תהיה מיידית, כמו הרפורמה בפנסיה, ויהיו כאלה שישפיעו רק עוד 5-10 שנים, כמו בנמלים".



ובכל זאת, רבים שואלים מה קיבלה המדינה תמורת המענקים השמנים לעובדי הנמלים, אם בעוד שנתיים תידרש להתדפק על דלתם ולהתחנן להסכמתם להמשך הליכי ההפרטה.



"15 שנה ניסו להעביר את הרפורמה בנמלים ולא הצליחו, כי רצו לעשות רפורמה תוך שלוש שנים. 15 שנה בחיים של מדינה הן שום דבר. אני מאמין גדול מאוד ברפורמות הדרגתיות. צריך ליצור תהליך שיפור דרמטי שלא ייפסק. התהליך יוכיח את עצמו לאורך זמן. העובדים הסכימו לקבל כסף כדי לשתף פעולה עם ההתפרקות בתקופה שבה הרבה עובדים כלל לא הסכימו לעבור מחברה לחברה.



"היכולת להשבית את המדינה ב-2010 תהיה מוגבלת - בגלל השינוי באינטרסים שלהם. הם כבר פועלים כיום בחברה עסקית, עם דו"חות רבעוניים של רווח והפסד. זו כבר לא המדינה שמשלמת להם. רואים שנמל חיפה יעיל יותר מאשדוד - ויש אנשים שמשלמים על זה בכיסאם. העובדים לא נמנעים כיום משביתה מפני שהתחייבו לא לעשות זאת עד 2010. בתקופה של ביבי בחרנו את האגוזים הקשים מכולם, ואין ספק שהנמלים היו האגוז הכי קשה. בסופו של דבר, רשות הנמלים שהיתה מעין מדינה בתוך מדינה כבר לא קיימת".



מה באשר לפיצול בתי הזיקוק והפרטתם? גם בקרב הזוכים במכרזי ההפרטה יש הטוענים כי זה היה צעד שגוי.



"זו חשיבה בולשביקית משנות ה-20. למה בארה"ב או באירופה יכול המגזר הפרטי לנהל נכס אסטרטגי וכאן לא? הממשל שולט באמצעות הכסף והחוק. יש לו הכלים שלו. זה נכון בכל דבר".



ומה באשר לרכבת ישראל? תקציב החומש בסך 24 מיליארד שקל לא היה גדול מדי על המנגנון שיצרתם?



"כשנערכים שינויים גדולים, תמיד יש פער בין יכולת הביצוע של הגופים הממשלתיים לבין מה שאופשר להם. אבל השינויים בסדרי העדיפויות הם שיוצרים את ההליך. נכון שקשה לקרוא לרכבת גוף יעיל - כמו לשאר החברות הממשלתיות - אבל מי בכלל חשב אז על קווים נוספים ועל פיתוח? אני רואה בזה הצלחה גדולה, וצריך להשקיע עוד 30 מיליארד שקל ברכבת - ולא רק 20. לולא המהלך הדרמטי שעשינו אז כל זה לא היה קורה. למרות כל הביקורת, עדיין יש לנו רכבת אחרת, מעצ אחרת, נמלים אחרים - שלא לדבר על הפנסיה".



אהבת את קריאתו של שר האוצר הנוכחי, רוני בר-און, לעדכון רפורמת בכר?



"רפורמת בכר היתה ללא ספק מרחיקת לכת, אבל זה לא סותר את הצורך בחשיבה מחודשת לאחר שלוש שנים - בדיוק כמו שהוגדר מראש ונעשה עכשיו".



הזדמנות נדירה



באפריל 2004 עזב יוגב את משרד האוצר ועבר לנהל בעבור המיליארדר האוסטרלי ג'ון גנדל את השקעותיו בישראל. מהלך דומה ביצע השנה אחד ממכריו של יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות לשעבר אייל גבאי, שהחל לייצג בישראל את קרן ההשקעות האוסטרלית בבקוק אנד בראון.



גבאי הוא רק אחד מהמכרים הרבים שרכש לעצמו יוגב בצמרת משרד האוצר בעבר ובהווה. עם חבריו הקרובים נמנים עד היום מדינה ופוגל, וכן ד"ר יוסי בכר, יובל רכלבסקי, אייל בן-שלוש וניר גלעד.



על קשריו הטובים במסדרונות האוצר יכול להעיד סיפורו של מנכ"ל חברת החשמל לשעבר, אורי בן-נון. בן-נון סיפר כי כדי להיפגש עם שר האוצר נאלץ להיעזר בשירותיו של יוגב, שאותו כינה "מאעכר". יוגב נעלב מן הכינוי שיוחס לו לכאורה: "ממלא מקום יו"ר דירקטוריון חברת החשמל דאז, משה גביש, ביקש ממני לייעץ לחברה בסוגיות הרפורמה - וכך אני עושה עד היום. אני לא מתעסק בארגון פגישות או בפתיחת דלתות".



בספטמבר 2005 רכשה גנדל השקעות מחצית מהשליטה (38%) בחברת ההשקיה פלסטרו-גבת לפי שווי של 26 מיליון דולר. יוגב מונה ליו"ר החברה וקיבל בה מניות. שמונה חודשים לאחר מכן מכרה הקרן את חלקה לקיבוץ גבת לפי שווי של 40 מיליון דולר, והשנה אמור תאגיד הענק ג'ון דיר לרכוש את החברה לפי שווי של 60 מיליון דולר.



במקביל ייסד יוגב עם בוקי אורן (מנכ"ל מקורות לשעבר, וכיום מנהל מיזם האקולוגיה של שרי אריסון) את ווטרפרונטס - עמותה שבה חברים תעשיינים ומשקיעים המקדמים פעילות בתחום המים בישראל.



במאי 2006 הקימו גנדל ויוגב את ווייטווטר, המתמקדת בפיתוח עסקי ובבניית צוותי עבודה, בעיקר בתחום אבטחת המים. לאחר מימוש אחזקותיו בפלסטרו רכש יוגב את מניותיו של גנדל ונהפך לבעליה של החברה. בספטמבר הוא צירף אליו את חנה גרטלר, שהביאה עמה הון של כ-30 מיליון שקל.



חודש לאחר כניסתה של גרטלר למיזם דיווחו השניים על רכישת 37% מחברת אביזרי המים גלקון מכפר בלום תמורת 37 מיליון שקל (עם אופציה להגיע לשליטה תמורת 27 מיליון שקל נוספים בתוך שנה). בימים אלה מנהלת ווייטווטר מגעים מתקדמים לרכישת אחזקה בחברת המיקרו-ביולוגיה צ'ק-לייט, המתמחה בזיהוי בזמן אמת של זיהומים במים, תמורת 3.5 מיליון דולר.



החברה גם סיכמה על שיתופי פעולה עם חברת המים הממשלתית מקורות ועם החברה הבורסאית מגל, שאת שירותיהן ומוצריהן היא תשווק בחו"ל.



"העיקרון הוא לראות בתעשיית המים עסק, ולא רק אמצעי לאספקת מים למדינת ישראל", מדגיש יוגב. "אני עוסק בזה כי לא היתה מודעות להזדמנויות הבינלאומיות שבתחום, ובישראל, מרוב עיסוק במים לחקלאים ובקו המים בכנרת, לא ידעו מה ההזדמנות הנדירה שיש לנו".



איך הגעת לגרטלר?



"חיפשתי משקיע ופניתי לכל מיני אנשים. חבר משותף הפגיש בינינו בדיוק כשהיא חיפשה עסק להשקעה. הכרנו, היא בדקה לעומק - והסכימה. היא מאוד מאמינה במים, וביכולת לבנות דווקא בישראל חברה גדולה שתהיה למובילה בתחום. כרגע חתמנו על הסכם שליטה משותפת. בעתיד אולי נכניס שותפים נוספים".



למה הסכימו בכפר בלום למכור דווקא לכם?



"הגיל הממוצע בכפר בלום הוא 62. הם צריכים כסף לפנסיה, וגם הם הבינו שהיכולת של חברות קטנות להצליח בעולם של גדולים מצטמצמת כיום באופן דרמטי. שנה וחצי חיזרתי אחריהם, עד ששיכנעתי אותם לעשות את המהלך. כמעט קניתי אותם ביולי לאחר תחרות קשה, אבל אז פרצה המלחמה.



"זו לא השקעה פיננסית, אלא אסטרטגית. האסטרטגיה היא: תקנה טכנולוגיה ישראלית מובילה בעולם, גם אם היא מצויה בידי חברה שמוכרת ב-100 אלף דולר וגם אם ב-18 מיליון דולר. במקביל צריך לבנות מערך הפצה מפותח באמצעות רכישות ומיזוגים של חברות הפצה ושיווק של טכנולוגיות ואביזרי מים, שיש להן מוניטין אצל לקוחות - ולהלביש עליהן את הטכנולוגיה הישראלית.



"לרוב החברות הישראליות יש מוצרים טובים, אך צמיחתן מוגבלת בגלל הקושי שלהן בשיווק ובהפצה מול גופים אחרים בשוק. בגדול - הישראלים לא הצליחו, חוץ מהחברות העוסקות בחקלאות".



הייד פארק בצהוב



יוגב רואה בדמיונו כיצד ווייטווטר רוכשת כל טכנולוגיה שמתאימה ליעדיה - אבטחה, ביטחון מים וטיפול במים - ויוצאת לעולם. "השוק הישראלי לא מעניין אותנו", הוא מצהיר. "אנחנו רוצים להיות עם עוגן ישראלי, אבל למכור במאות מיליוני דולרים בעולם המפותח.



"אנחנו לא נהיה שחקן של שוק מקומי. החזון שלנו הוא להיות חברה דוגמת אמדוקס או צ'ק-פוינט - חברות מבוססות טכנולוגיה שמוכרות לעולם המפותח. אנחנו לא נהיה הנרכשים, אלא הרוכשים".



אלה לא הצהרות יומרניות מדי?



"אין אחד חוץ מאתנו שמתכוון להוביל בעולם. אני רוצה להיות המוביל בתחום כי אני חושב שיש כאן הזדמנות עסקית. השוק צעיר, לישראל יש בו יתרון גדול ואני חושב שיש לנו סיכוי להיות מספר אחת".



מה שקורה בענף שלנו די דומה למה שעבר עלינו בתחום התקשורת. יש התפתחות טכנולוגית מואצת במקביל להליכי דה-רגולציה. הכל משתחרר, המונופול כבר אינו מונופול, הטכנולוגיות שונות והכל משתנה. תחום ההשקיה החקלאית, שאינו ממשלתי או רגולטורי, כבר עשה את זה. נטפים, פלסטרו ונען-דן מדורגות בשלושת המקומות הראשונים בתחומן בעולם.



"ישראל היתה זו שהמציאה את ההשקיה בטפטוף - אחת ההמצאות היותר משפיעות בעולם בעשורים האחרונים, שאיפשרה הגדלה של התפוקה החקלאית והצמיחה סביבה תעשייה שלמה. עם זאת, לאט לאט התחילו במשק להבין כי המרכז אינו בחקלאות, אלא במים עצמם. הכירו בעובדה שיש שוק שלם שמוכן לשלם בעבור איכות מים וטכנולוגיית מים - לעומת החקלאות, שהיא שוק קשה בעל מרווחים מצומצמים.



"אנחנו אולי המדינה היחידה בעולם שיודעת לטפל בכל סוגי המים בעבור כל סוגי הצרכים", הוא מסביר את בחירתו. "יש לנו ניסיון של שנים בהשבת מי קולחין ובהולכה למרחקים ארוכים. זו מיומנות ששווה היום הרבה כסף בעולם".



היכן?



"לא רק בהודו, סין או אפריקה, אלא גם בעולם המפותח. העלייה בביקוש למים בעולם המפותח - 2%-3% בשנה - אמנם נמוכה כיום מהצמיחה בהיצע, אבל בעתיד תהיה בעיה בהיצע. בצורת נהפכת לנפוצה ביותר ויותר אזורים בעולם, וקיימת כיום גם בדרום ארה"ב ואירופה. אזורים שהיו רגילים לשימוש מוגבר במים ונהנו מחקלאות משגשגת ומצריכת מים גבוהה מגלים פתאום שאין להם מים.



"במצגות אני נוהג להראות תצלומים של הייד פארק מאוגוסט 2006, אז הוא היה צהוב לגמרי. אין בהייד פארק מערכות השקייה, ואם לא יורד גשם הוא מתייבש. שימוש מוגזם במקורות מים מוגבלים והתחממות כדור הארץ הם שיצרו את המצב".



בעיה נוספת שמזכיר יוגב היא איכות המים. מצד אחד גורם השימוש המוגבר במקורות לירידת איכות המים - ומצד שני דורשת הרגולציה איכות גבוהה יותר. "מחר הרגולציה לא תרשה להשתמש במים שנחשבים תקינים כיום", מסביר יוגב.



לטענתו, שוק המים העולמי מגלגל 400 מיליארד דולר בשנה, וצומח בקצב שנתי של 7%-8%. רוב השוק מתרכז בתחום תשתיות המים (הולכה, שירותי מים וסכרים), הצומח בכ-6% בשנה. ענפי האבזור והטיפול במים וביוב צומחים ב-11%-12% בשנה, ועסקי ההתפלה כבר צומחים ב-50% בשנה.



"תראה לי עוד ענפי מקרו בעולם שצומחים באופן כזה", טוען יוגב. "זו, בהגדרה, הזדמנות עסקית".



ואיך מנצלים אותה?



"יצליח מי שיציע טכנולוגיה מתאימה: בקרה ושליטה, מעקב אחר רעילות, טיפול במים. מים יש בלי סוף - אבל חסרים מים טובים לשתייה. שינויים טכנולוגיים בקצב מואץ וצמיחה מדהימה יביאו לשינויים תכופים בתתי-ענפים ולהתקבצות סביב אספקה של כמה שירותים ואביזרים.



"צריך להבין כיצד פועלים לסינרגיה עם העסק הקיים, כיצד לייצר ערך מוסף, מי ייעלם ומי יתפתח. זה מסביר למה ג'ון דיר נכנסה לפלסטרו וג'נרל אלקטריק נכנסת לנען-דן במחיר שלא מוסבר בדו"חות שלה. הם פשוט יודעים כיצד לחבר זאת למערכת הקיימת שלהם ולהפיק מזה ערך אחר. בוקי אורן ושרי אריסון רכשו את דורות לפי ערך פנטנסטי רק משום שיוכלו להפוך את החברה לפלטפורמה בעבור עסקים משלימים אחרים של חברתם".