לעצב ולמתג בלי אגו: באים לעבודה כדי ליהנות

סדובסקי-ברלין



הקמה: 1 במאי 2004



מיקום: רמת השרון



מה עושים: עיצוב ומיתוג



מספר עובדים: 8



לקוחות בולטים: מוטורולה, אוראקל, דובק, השדה, נירלט, MTV



אילת שדה ורותם בר-אילן לא יכלו לשאת עוד את עולם הפרסום ואת המרכזיות שתופס האגו בהתנהלותם של אנשי הפרסום, לכן כשעזבו הכל ופתחו משרד עצמאי לעיצוב ומיתוג, לא קראו לו שדה-בר-אילן, כנהוג בענף שבו משרדים קרויים על שם השותפים בהם, אלא דווקא סדובסקי-ברלין. לא שם סקסי במיוחד, אבל נוסטלגי וחינני בדרכו וחסר אגו להפליא.



סדובסקי הוא שם משפחתה המקורי של איילת לפני שעיברתו אותו ל"שדה", ו"ברלין" הוא השם המקורי של משפחתו של רותם לפני שעוברת ל"בר-אילן". "מאחר שאנחנו לא פועלים מתוך האגו של עצמנו, בחרנו לקרוא למקום שלנו על שם סבינו, החלוצים האופטימים שניסו לעשות פה משהו טוב, בתקווה שנצליח ללכת בדרכם בניסיון שלנו לעשות פה משהו טוב", אומר בר-אילן.



הדבר הכי טוב שבר-אילן עושה בכל בוקר הוא קפה משובח, המוגש לכל אחד מעובדיו כשהוא עשוי לפי טעמו. וככל שהעובדים מרוצים, כך בר-אילן מרוצה. הקפה, שבר-אילן טוען שהוא התפקיד הקריטי היחיד שלו בחברה, מוגש בדרך כלל בחצר המשרד.



המבנה שבו שוכנת החברה נותן אף הוא תחושה של פרספקטיווה. זהו בית ישן מאוד, וכששכרו אותו לטובת הקמת החברה, בחרו שדה ובר-אילן להדגיש את האלמנטים הביתיים שבו, ולא לכפות עליו מראה זר. "אנחו לא רוצים להיראות כמו משרד פרסום", מסביר בר-אילן, "לכן בחדר הישיבות יש שולחן סלוני, כורסאות וספה, ולא שולחן אליפטי ומערך כיסאות נירוסטה. גם האלמנט הדקורטיווי הוא קערה ענקית שבה עובדים משועממים שמים פקאנים שהם קוטפים מהעץ שבחצר האחורית, ולא איזו עבודת אמנות מרשימה".



חדרה של שדה נראה כמו חדר של סטודנטית לעיצוב בניו-אינגלנד - הוא בהיר, מחופה קורות עץ צבועות לבן-דהוי ובו מדפים ונישות משופשפים שעליהם חפצים אישיים לגמרי, "כמו בבית". חדרו הקטן של בר-אילן, לעומת זאת, מכונה בפיו "הצינוק" - "כי גם בבית תמיד אחד מהאחים מקבל את החדר המעפן", לדבריו.



לבית החד-קומתי מרצפות מצוירות (חלקן עקומות וחלקן שבורות בקצותיהן), תקרות גבוהות וחלונות גדולים. בחצר יש הרבה דשא, רקפות על השביל, שולחן עץ מוארך ועליו זרוקים עיתונים, שמאפרה גדולה שומרת שלא יעופו ברוח. כמעט בכל שעה רואים שם אחד משמונה העובדים מחמם עצמות בשמש החורפית או עורך ישיבה עם לקוח שמעדיף את הדשא על פני חדר הישיבות. ישיבת הבוקר המסודרת מתקיימת כמעט תמיד מתחת לשמשייה.







גם בר-אילן וגם שדה ותיקים בעולם הפרסום, והחזיקו בעמדות בכירות מאוד. שניהם בתחילת שנות ה-40 שלהם, וכשהקימו את המשרד ברמת השרון לפני ארבע שנים, קראו לעצמם "המשרד הכי חדש והכי זקן בתחום", כשהם רואים ב"זיקנה" יתרון מוחלט. "יש לנו ניסיון רב מצד אחד, אבל גם פרספקטיווה, אורך רוח ויכולת לטפל במוצרים ובאנשים שעומדים מאחוריהם ממקום של רצון טוב ולא ממקום של דחיפות, תחרותיות ובהילות", אומר בר-אילן.



"חשוב לנו שיהיה הומור גם בעבודה עצמה, ולא רק בחיי המשרד", אומרת שדה. "אם תהליך היצירה בא מתוך שמחה, וכשיש צחוק מסביב, אז גם התוצאה שמחה - אפילו במוצרים רציניים. ביטוי השמחה הוא לא בעיצובים מצחיקים או שטותיים, אלא בשמחת החיים הפנימית שיש בעיצוב של כל מוצר, גם המעודן והאלגנטי ביותר". אותה שמחת חיים, המוצגת בקו עיצובי מיוחד, ניכרת גם באתר של המשרד.



הדרך קשה, מתסכלת ומהנה



"מה שאנחנו עושים זה לעצב ולמתג מוצרים, בין אם הם חדשים ובין אם הם קיימים זמן רב אבל לא נראים טוב", אומר בר-אילן. "המטרה שלנו היא שהעיצוב של המוצר, האריזה, הקומוניקט, נקודת המכירה שלו וכל מה שקשור בו יהיו באיזהשהו אופן גם הפרסומת הכי טובה שלו. כלומר, שהמפגש הראשון עם המוצר יגרום ללקוח לקחת אותו ליד, ובעקבות זאת לקנות אותו, ושהעיצוב שלו והתחושה שלו יגרמו להם להתקשר אליו ולקנות אותו שוב ושוב".



כדי לעמוד במשימה מגייסים שדה ובר-אילן את ניסיונה של שדה כארט דירקטורית ומנהלת קריאייטיב, ואת יכולותיו של בר-אילן כמנהל קריאייטיב וכאיש קידום מכירות, יחד עם כישורי שניהם כמעצבים ("למדנו יחד באסכולה ז"ל"). הם מתחילים לזרוק רעיונות, ומהר מאוד מצרפים לחשיבה את המעצב המסוים שנבחר למשימה זו ("אחד המעצבים מחובר לסגנון עכשווי-בינלאומי, אחר יותר איורי באופיו, אחד משועשע-מקורי ואחר מעצב באנדרסטייטמנט"). המעצב המתאים מתחיל לעבוד על סקיצות, ו"משם הדרך קשה, רצופת מהמורות ומתסכלת", אומר בר-אילן בחיוך שמח.



בין המוצרים שעברו עיצוב ומיתוג מחדש מצויים מוצרי הטיפוח והטיפול של חברת מורז הוותיקה, שנראו פשוטים וארכאיים עד שעוצבו מחדש באופן שיגלם את היותם איכותיים ויוקרתיים במידה, וגם טבעיים לגמרי. המוצרים האורגניים של חברת השדה, ששווקו בעבר באריזות אטומות בצבעים מאובקים, התיישנו על המדף עד שעוצבו מחדש בקו נקי אך מעורר תיאבון כאחד (אפילו כשמדובר בדובשניות-כוסמין-אורגני). גם חברת הצבעים נירלט שינתה פניה - ומוצריה, שבעבר שווקו בקופסאות פח במראה מגובב, עוצבו מחדש ברוח נקייה, ונראים כמו מוצרים לסטודיו לציירים - מה שמושך גם את מי שאינו צבע-עם-משימה.



עוגות קודם, עבודה אחר כך



לדברי בר-אילן, את האנשים שעובדים אתם, הם גייסו בקלות: "לקחנו אתנו רק חברים שלנו, ורק בעלי חוש הומור", מספרת שדה. עובדים חדשים שהצטרפו מאז ההקמה, מוכיחים שהם עומדים בדרישה. אלכס אורלוב, מעצב בן 28, מציג עצמו בחיוך כ"גם חירש, גם הומו וגם רוסי, קורא שפתיים בשלוש שפות. תנסי להתחרות בזה!", הוא מתריס.



בישיבות הבוקר עוברים לדבר על עבודה רק אחרי שגמרו את הקפה ואת העוגות. "בכל פעם מישהו אחר מביא עוגה, והכי שוות הן של אילת", אומר נוני רהב, מעצב בן 44, שנהנה בעבר מהכינוי "מלכת חיי הלילה של תל אביב", אבל כעת מכונה "הבורגני" (כי יש לו בן זוג קבוע וילדה והוא מביא לעצמו קציצות ופסטה לארוחת צהריים).



וכשהאווירה כל כך ביתית ומשפחתית, אין תמה שבבוקר אקראי אחד, ביקרו במשרד לפחות שני חברים של העובדים, שישבו בחצר עם קפה-של-רותם ועוגה-של-נוני, ולקוח אחד - שסתם עבר בסביבה ובא להגיד שלום, בלי שום כוונה לדבר על עבודה.