הבעיה שנותרה בשוק התעסוקה בישראל: השתתפות מועטה בכוח העבודה

מאת מוטי בסוק, חיים ביאור ודפנה מאור



למרות המגמה החיובית, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל, שיגיע ל-57.2% ב-2008, עדיין נמוך בכ-10% מהקיים במדינות המפותחות. שתי אוכלוסיות בישראל שומרות לאורך השנים על אחוז השתתפות נמוך במיוחד בכוח העבודה - גברים חרדים ונשים ערביות. אחוז אבטלה גבוה - יותר מ-12% - קיים גם בקרב בעלי ההשכלה הנמוכה (פחות מעשר שנות לימוד).



שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בודק את היחס בין מספר העובדים ומחפשי העבודה, לבין כלל האנשים שנמצאים בגיל העבודה. אמת מידה זו כוללת גם מובטלים המחפשים עבודה.







"המגמה היא אופטימית, אבל נשארנו עדיין עם הבעיה היסודית של השתתפות נמוכה בכוח העבודה הפעיל", אומר ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מקרו לכלכלה מדינית. "אמנם בשנתיים האחרונות עלה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל מ-54% ל-56%, אך במדינות OECD השיעור הוא 70% ואפילו 75%. גם שיעור האבטלה בישראל, 6.9%, עדיין גבוה בהשוואה לבריטניה, שבה האבטלה היא בשיעור של 5%, או בהשוואה לארה"ב, מדינות סקנדינוויה והולנד - שם שיעור האבטלה הוא 4%".



עיקר העוני בישראל מתמקד במשפחות החרדיות, הערביות וחסרות ההשכלה. העלאת ההשתתפות של אוכלוסיות אלה לרמה המקובלת בעולם המפותח תגדיל את תוצר המשק ותקטין את הפערים החברתיים. לדברי נתנזון, ניתן לרדת בקלות לשיעור אבטלה של 3%-4%, אם יופעלו תוכניות הכשרה להתאמת מובטלים לעולם העבודה.



הנתונים הרשמיים אודות תעסוקה ואבטלה צריכים להילקח בעירבון מוגבל. בבריטניה, למשל, האבטלה נמדדת לפי שיעור הזכאים לדמי אבטלה, ולא לפי מספר המובטלים. באופן כזה ניתן להציג נתוני אבטלה נמוכים יותר; במדינות אפריקאיות רבות קיים שוק שחור ענק לעובדים, שאינם מופיעים בנתוני הכלכלה הלאומית. התוצאה: שיעורי האבטלה נמוכים, כנראה, ממה שעולה מהנתונים הרשמיים.