2007 היתה שנה הפכפכה. למרות החששות של רבים - האם אחרי ארבע שנים כל כך טובות בכלל יכולה להיות שנה חמישית מוצלחת - השנה שהסתיימה אתמול בלילה היתה בסך הכל עוד שנה של גאות ועליות מחירים.
אלא שלמעשה היו ב-2007 שני חלקים שונים לגמרי. היא נפתחה חזק מאוד, ועד יולי כולם חגגו במלוא העוצמה. השקל המשיך להתחזק, שוק ההנפקות רתח, ושוקי המניות והאג"ח שברו שיאים. ואז הגיעה הנפילה. זה התחיל מענייני הסאבפריים ומחירי האנרגיה והידרדר למשבר אשראי מאיים ולירידת מחירים משמעותית בנדל"ן.
ובכל זאת, שוקי ההון בעולם עדיין משקפים את אווירת הגאות הכלכלית של השנים האחרונות, והשאלה הגדולה היא כיצד תיראה 2008. האם המשבר יעמיק, יפיל את שוקי המניות ויסגור את אפשרויות המימון שעוד נותרו, או שהכלכלות הצומחות של מזרח אסיה, מזרח אירופה ודרום אמריקה יצליחו לחלץ את העולם מהמשבר.
להלן שני מונולוגים. האחד אופטימי, החוזה שנה שישית של עליות בשוק המניות המקומי, והשני פסימי, הצופה שנה של נפילות והפסדים.
הפסימיסט
מדוע תהיה שנה גרועה בשוק המניות בתל אביב.
מתחילת משבר הסאבפריים הסבירו לנו שארה"ב לא הולכת למיתון ושהורדת הריבית תסייע לה שלא להיקלע למיתון. כבר אז אמרתי שלהורדות הריבית של הפדרל ריזרב יהיה מחיר כבד. בהתחלה אמרו כל מיני מומחים שמדובר רק במשברון, באפצ'י קטן. לאט לאט הם הפנימו. עכשיו כבר הם מודים שמדובר במיתון קטן. ואני אומר - זה מיתון לא קטן בכלל.
בארה"ב מנשימים עכשיו את הצריכה הפרטית באופן מלאכותי. אחרי תקופת החגים תהיה צניחה שתלך ותגבר. הבעיה של האמריקאים היא שלוקח להם זמן להפנים שהם בדאון. זה כמו שלוקח זמן לעובד שפוטר לרדת ברמת החיים - כך גם אצלם.
השאלה הגדולה היא מה יעשה המיתון בארה"ב לסין והודו, או יותר נכון עד כמה הן ייפגעו. אין מצב שארה"ב תדשדש, וסין והודו ימשיכו לצמוח בקצב המטורף שלהן. נכון, הם לא ימותו מרעב, אבל הצמיחה שם תיפגע וכך יהיה גם בכל העולם. מערכת המחירים העולמית תיכנס למצב חדש. כשהמכירות של וול מארט, למשל, יירדו ב-10%, יהיו עשרות מפעלים בסין שייסגרו.
חברות אמריקאיות באות ליצרנים הסינים ומורידות להם את המחירים. "או שתמכור לי בשנתיים הקרובות במחיר נמוך ב-40% ובהפסד קטן מבחינתך, או שאני מפסיק לקנות. רק תחליט, כי יש לי עוד הרבה כמוך שעומדים בתור", הם אומרים להם.
מי אתה חושב קונה את כל הפלאזמות שמייצרים הסינים? האמריקאים. ארה"ב אמנם איבדה מפעלים לסין בשנים האחרונות, אבל הצרכנים נשארו בארה"ב. ארה"ב, יחד עם העולם המערבי כולו, מתדלקת את מדורת הכלכלה העולמית. ארה"ב לבדה מהווה 30% מהצריכה העולמית ורק 5% מאוכלוסיית העולם. אחת הבעיות היא שהצריכה הזאת ממומנת על ידי כסף שהאמריקאים לווים מהסינים (באמצעות מכירת איגרות חוב). הם לוקחים את הכסף וקונים מוצרים בסין. לכן ארה"ב לא יכולה ליפול לבדה. הסינים הם בעלי עניין בארה"ב. העולם גלובלי, וזה גם לרעתו.
נכון, גם בסין והודו התחילו לצרוך, אבל זה לא מספיק וזה עדיין שביר. מהנדס הודי שעובד ביבמ קנה טלפון סלולרי בגלל העלייה בשכרו. אבל אם יבמ תפטר אותו, הוא יחזיר את הטלפון ויירד ברמת החיים שלו. הסיכון במדינות השווקים המתעוררים הוא אמיתי. זה לא שכל מי שהולך לשם בטוח מרוויח. מדברים הרבה על זה שאליעזר פישמן, מוטי זיסר ולב לבייב הולכים לרוסיה, להודו ולסין, כאילו יש להם קלף מנצח. זה לא ברור לגמרי שהם ירוויחו שם. גם ברוסיה יש סיכונים לא מעטים. נתח מאוד משמעותי מהתוצר ברוסיה קשור לנפט ולמחירי הנפט.
הצמיחה בשווקים המתעוררים היא אמיתית, ומאות מיליוני בני אדם נכנסים למעגל הצריכה. אבל זה לא אומר שרמת המחירים בבורסות הגיונית. גם האינטרנט שינה את העולם, ובכל זאת בועת האינטרנט התפוצצה ב-2000. היום כבר ברור שאפשר להרוויח מאינטרנט, אבל אפשר גם להפסיד. כך זה עם השווקים המתעוררים וההשקעות שם. השינוי המבני אכן קורה, אבל אפשר גם להפסיד ממנו. גם הרכבות בארה"ב נסחרו במחירים גבוהים לפני מאה שנה, ואחר כך קרסו. זה לא אומר שרכבות לא המשיכו לנסוע ולהרוויח כסף. הן פשוט נסחרות היום במחירים יותר הגיוניים. מה שקרה עם צניחת מניות הנדל"ן בבורסה זה סממן משמעותי מאוד.
אני בעצמי קצת מבולבל. אנשים שאני מחשיב את דעתם חושבים אחרת ממני, אבל אני די בטוח שהרוחות צריכות להירגע. והן עוד לא נרגעו מספיק. אמנם בנדל"ן היתה נפילה, אבל זה רק ענף אחד. זה כמו מסיבה בדירה שבה באחד החדרים היתה שריפה קטנה ובחדרים האחרים ממשיכים לרקוד. עכשיו יש עדיין מסיבה ומצב רוח טוב. בסך הכל, הבורסות בעולם גבוהות והאווירה חיובית. תפישת הסיכון בעולם השתנתה, אבל רק בתחום הנדל"ן והאשראי. יהיו עוד פשיטות רגל. אנחנו בדרך למטה.
האופטימיסט
מדוע תהיה עוד שנה טובה בשוק המניות בתל אביב.
למרות שיש עלייה בסביבת האינפלציה בישראל, הריבית תמשיך להיות נמוכה ב-2008 בגלל עוצמתו של השקל והירידה בריבית על הדולר. והריבית היא הדלק האמיתי של שוק המניות.
גם רמת המחירים בבורסה עדיין לא גבוהה. למרות שהיתה עלייה חדה במחירי המניות בבורסה בשנים האחרונות, השיפור ברווחי החברות היה חד יותר. בבחינה מדוקדקת של סקטורים רבים אפשר לראות שמניות רבות נסחרות בתמחור נוח.
בנוסף, הציבור עדיין לא בפנים. בניגוד לגלי עליות קודמים שבהם הציבור נהר פנימה, הפעם הציבור מחוץ לבורסה. הוא לא משקיע בבורסה באופן ישיר, וגם באופן עקיף דרך קרנות הנאמנות כמעט ולא. גם קרנות הפנסיה וקופות הגמל מושקעות בבורסה בשיעור נמוך בהשוואה בינלאומית. לכן, לא רק שאין מה לחשוש ממעורבות הציבור, אני מזהה כאן פוטנציאל, בעיקר של מכשירי הפנסיה שיגדילו את החשיפה שלהם לשוק המניות.
פן חיובי נוסף הוא תמונת המאקרו בישראל שהיא חריגה ונדירה בכל קנה מידה. ישראל מסיימת את 2007 ללא גירעון תקציבי, אפילו עם עודף. יש לנו צמיחה יפה וירידה באבטלה. זוהי תמונה חריגה אפילו ביחס לעולם. היציבות של הכלכלה הישראלית באה לידי ביטוי בהתנהגות של המטבע שלנו ובסטיית התקן הנמוכה שלו. גם לרפורמות המבניות שנעשו כאן יש השפעה חיובית על שוק המניות ועל תנאי המאקרו.
לא נעים להודות, אבל בישראל יש הרבה יותר כסף והרבה יותר עשירים מכפי שנהוג לחשוב. רואים את זה במחירי הנדל"ן באזורי הביקוש. בנוסף, יש עלייה חדה ברמת החיים בישראל, וזה ישפיע ישירות על שוק המניות.
אני נותן גם פרמיה חיובית לאיכות הניהול וליזמות של הישראלים. בשנות המיתון הגדולות עברו החברות בישראל תהליכי התייעלות וחיפושים אחרי שווקים בחו"ל. זה נגמר בסיפורי הצלחה גלובליים מרשימים - חיים כצמן, נתן חץ, לב לבייב, יצחק תשובה ואחרים. ישראל עשתה קפיצת מדרגה רצינית באיכות ההנהלות בחברות, ביזמות ובתפקוד של בעלי השליטה, במיוחד אלו שפועלים בחו"ל. כמובן שרוח גבית תמיד עוזרת, אבל ברור שהישראלים משחקים אותה בחו"ל. מי שיחפש את סיפורי ההצלחה הבאים יוכל למצוא אותם בין 650 החברות שנסחרות בבורסה. מנהלי השקעות טובים ימצאו אותם ויקנו את המניות שלהם וירוויחו הרבה.
וחוץ מזה, רוב הזמן השווקים עולים, ולכן עדיף להיות אופטימי.