כבד מנשוא

סוף החודש. נמרוד, תושב תל אביב, נשוי ואב לשני ילדים, בעל הכנסה ממוצעת של כ-16
אלף שקל ברוטו לחודש, מציץ בשורה התחתונה של תלוש השכר שלו ומגלגל בעונג תוכניות
לחודש הבא - הבוס הודיע לו כי הוא מעלה את שכרו ב-15%.



נמרוד מתרווח לאחור בכיסא
במשרד, תוך שהוא מחשב שלו ולאשתו, שמרוויחה משכורת דומה, יישאר בתוך כמה חודשים -
לאחר ניכוי ההוצאות המתחייבות מהחיים בעיר הגדולה, הכוללות בין השאר תשלום חודשי
לשני גני ילדים - סכום יפה שיספיק לחופשה מפנקת עם המשפחה בצפון, כמה ארוחות
במסעדות טובות, אופני הרים שעליהם הוא מתכנן מזמן, ועיבוי קטן של תיק המניות
שאיבד קצת מערכו בעת האחרונה.



הימים עוברים, התוכניות מתגבשות, המשכורות נכנסות
לחשבון הבנק כמתוכנן, אבל ככל שהחודש מתקדם, היתרה בחשבון מצטמקת, ואיתה התוכניות
מרחיקות הלכת של נמרוד.



נשמע מוכר? אז איך זה בדיוק קורה שגם אנשים עם משכורות לא רעות בכלל, שנכללים
במעמד הביניים, אינם מצליחים לממש חלומות בלי לפתוח חסכונות ולהישען על עזרה
מההורים?



פשוט מאוד - מה שקורה הוא שגם לאחר שהמדינה מכניסה את ידה עמוק אל תוך
הכיס שלנו ומשתתפת בהכנסות שלנו בשיעורים גבוהים בדרך לנטו, היא ממשיכה לחגוג על
חשבוננו.



המיסוי אינו עוצר בשכר - המסים על צריכה אינם מופיעים בתלוש השכר, ולכן גם אם
קיבלנו העלאה, ההכנסה הפנויה לא תהיה פועל יוצא ומידי. קחו לדוגמה סוג מס אחד
שאיש כמעט אינו מודע אליו, המס על צריכת דלק - בלו; מכל ליטר דלק שנכנס למכונית
שלכם, גובה המדינה כ-2.5 שקלים.



לעומתו, המס העקיף הידוע, המע"מ (מס ערך מוסף),
נגבה כמעט מכל המוצרים ברי הקיימא שצורכים אזרחי המדינה מדי יום - ופוגע דווקא
בשכבות החלשות שעיקר הכנסתן מופנית לצריכה.

אמנם שיעור המע"מ ירד בשנים האחרונות מ-18% ל-15.5%, אבל הוא רק הראשון ברשימת
המסים העקיפים המסתעפת לתחומי חיינו - מכס על יבוא, מס קנייה על מה שמכונה בכינוי
האנכרוניסטי "מוצרי מותרות" (אלכוהול וטבק, כלי רכב, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה) ומס
בולים; מדובר ברשימה ארוכה - שאליה מצטרפים האגרות למיניהן, ההיטלים, הארנונה,
וכמובן, מסים ישירים אחרים כמו ביטוח לאומי ומס בריאות.



כל זה מוביל אותנו אל
הנתון הבא: נטל המס הכולל (המורכב מהנטל הישיר והעקיף, וכן מאגרות והיטלים)
בישראל מסתכם ב-37% מהתוצר. המשמעות הפרקטית של שיעור נטל זה היא - על פי חישוב
שבוצע במיוחד עבור כתבה זו - שזוג המשתכר כיום יחד כ-40 אלף שקל בחודש, למשל,
משלם מסים בסך של יותר מ18- אלף שקל בחודש, במקרה הטוב.



המחקר המקיף ביותר שנעשה בשנים האחרונות לניתוח לגבי נטל המסים הישירים והעקיפים
על משקי הבית בישראל פורסם ב-2005 על ידי נילי ביבי-קרשאי מהלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה.



אחד הממצאים העיקריים של המחקר (שהתבסס על נתוני 2003) היה כי ב-2003
שילם משק הבית הישראלי הממוצע מסים בגובה של 3,923 שקל מתוך הכנסה ברוטו ממוצעת
של 11,022 שקל; זהו נטל מס ממוצע של 37%, שמתוכו שולמו מסים ישירים בסך גובה
2,312 שקל - שהם 21% מההכנסה הממוצעת ברוטו, ו-1,782 שקל מסים עקיפים - שהם 20.5%
מהכנסה הממוצעת נטו. המס העקיף הכבד ביותר הוא מע"מ ¬ 1,068 בחודש ממוצע למשק בית
- שהיוו נטל של 12.3% מההכנסה נטו הממוצעת של משקי בית.



"מעמד הביניים נושא בעיקר נטל המס"



אז מי מבין כל השכבות באמת נושא בנטל הזה? "העשירים יכולים לממן שירותי תכנון מס
שהם מורכבים מאוד ויקרים, אך אלה המשתייכים למעמד הביניים מתקשים לממן את שירותי
תכנון המס, וכך יוצא שמעמד הביניים נושא בעיקר נטל המס", אומר עו"ד אבי נוב
ממחלקת המסים במשרד עוה"ד איתן-מהולל, מומחה למיסוי ומרצה בבית הספר למשפטים
במכללה למינהל. "אני חושש שכתוצאה מכך אנשים אלה יבחרו להגר למדינות אחרות. זאת
בריחת המוחות האמיתית במדינת ישראל".



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון ינואר של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250