הסיבוב של הלמן אלדובי: רכש 2.4% מהבנק לפיתוח תעשייה תמורת 7-5 מיליון דולר; ייהנה מרווח של מאות אחוזים

ב-2003 נחשב הבנק לפיתוח התעשייה ללא רלוונטי. הבנק, שנשלט בידי המדינה, קרס ונכנס לתהליך של שיקום ארוך והמניות שלו שנסחרו באותה עת בבורסה - קרסו. מסתבר שתנאים אלו לא הרתיעו את בית ההשקעות הלמן אלדובי, שהחליט דווקא אז לרכוש כמות לא מבוטלת מהמניות של הבנק.



בית ההשקעות רכש באותה עת לקופות הגמל שלו כ-2.4% ממניות ההצבעה של הבנק ועוד מניות דיווידנד בהשקעה של מיליון דולר. באחרונה החל בית ההשקעות לנהל מגעים עם המדינה למכור את אחזקותיו בבנק כחלק מהליך ההפרטה. מכירת המניות צפויה להתבצע תמורת 7-5 מיליון דולר, מה שאומר שבית ההשקעות ייהנה מתשואה של עד 600% על ההשקעה שעשה לפני ארבע שנים בבנק שקרס.



על רקע המשבר הכלכלי הקשה שפקד את המשק בתחילת העשור, קרס הבנק לפיתוח תעשייה. הבנק, שסבל ממשיכה מוגברת של פיקדונות בתוך זמן קצר, נאלץ לבקש את עזרת בנק ישראל, שהתנה את הסיוע בסגירתו של הבנק הקטן. במסגרת ההסדר סוכם כי הבנק יפסיק לקבל פיקדונות חדשים או להעניק הלוואות, וכי התשתיות שלו יופרטו ויימכרו למשקיעים פרטיים.



לאחר שהבנק התייצב והצליח להגיע להסדרי גביית חובות עם חלק נכבד מלקוחותיו, הוחלט בשנה האחרונה לנסות ולמכור אותו, אך לצורך כך צריכה המדינה לרכוש את המניות שאינן נמצאות בבעלותה.



הבנק לפיתוח תעשייה נמצא בשליטת של המדינה, שמחזיקה בכ-45% ממניות ההצבעה שלו, וכן בידי שלושת הבנקים הגדולים שמחזיקים יחדיו בנתח מניות הצבעה דומה. 8% ממניות ההצבעה נמצאות אצל עשרות גופים מוסדיים, שהעיקרי בהם הוא הלמן אלדובי. בנוסף, מחזיקים הגופים המוסדיים, בעיקר קופות הגמל הבנקאיות, במניות דיווידנד (ללא זכויות הצבעה) בשווי של כ-800 מיליון שקל.



בתקופה האחרונה התחילה המדינה במגעים עם מחזיקי המניות מקרב הציבור לצורך רכישתן, כדי שתוכל למכור את הבנק למשקיעים פרטיים. את המו"מ מנהל מעריך השווי אמיר ברנע. על פי ההערכות, ברנע צפוי לקבוע כי מחיר המניה של הבנק יהיה כ-1.5 דולרים - במאות אחוזים יותר מרמת המחירים של 25-17 סנט שבה נמצאה מניית הבנק בימי המשבר, אז רכשו בהלמן אלדובי את המניות.